מנחם מנדל משקלוב

רבי מנחם מנדל אשכנזי משקלוב
לידה	1740
פטירה	27 בפברואר 1827 (בגיל 87 בערך); ל' בשבט ה'תקפ"ז; ירושלים
כינוי	הגרמ"מ
מקום קבורה	הר הזיתים
תקופת הפעילות	? – 27 בפברואר 1827
השתייכות	האשכנזים הפרושים
תחומי עיסוק	רב, מקובל
תפקידים נוספים	מראשי העולים בעליית תלמידי הגר"א
רבותיו	הגר"א
חיבוריו	מים אדירים, דרך הקודש, רזא דמהימנותא, דרושים על סדר ההשתלשלות, תמונת האותיות, ספר הפליאה, ספר הצמצום ועוד
צאצאים	בנו, ר' נתן נטע

רבי מנחם מנדל אשכנזי בן ברוך בנדט משקלוב (ת"ק 1740 בערך - ל' בשבט ה'תקפ"ז, 27 בפברואר 1827) היה רב, מקובל, מתלמידיו המובהקים של הגר"א, ראשון העולים בעליית תלמידי הגר"א, מנהיג קהילת הפרושים בצפת ולאחר מכן בירושלים.

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

סגירה

רבי מנחם מנדל היה בנו של רבי ברוך בענדיט, שהיה מגיד בעיירות הלוסק ונשוויז. משפחתו מתייחסת לרבי יהודה יידל אב"ד קוולי, מחבר הספר "קול יהודה", שכתב יחוסו עולה עד לרבי יהודה הנשיא.

שימש את הגר"א בשתי שנותיו האחרונות, יחד עם אחיו הגדול רבי שמחה בונים. הגר"א חיבבו מאוד, וגילה לו מצפוני לבו, ובהם גם דברי קבלה רבים. כמו כן למד עמו משניות בסדר טהרות כולו, וספר משלי עם ביאוריו של הגר"א. רבי מנחם מנדל כתב את שלמד עם הגר"א, והגר"א נהנה מכתיבתו המדויקת. כמו כן העלה על הכתב רבים מהנהגותיו של הגר"א, וביניהם סידר בפרוטרוט את סדר ליל פסח של הגר"א.

אחרי פטירתו של הגר"א בשנת ה'תקנ"ח, נטל על עצמו את מלאכת סידורם והבאתם לדפוס של כתבי הגר"א, יחד עם בניו של הגר"א. ראשונה הדפיסו בעיר מגוריו שקלוב את הפירוש למשלי, עוד בשנת פטירתו של הגר"א; בשנת ה'תקס"א הדפיסו את הגהות הגר"א לסדר עולם רבה וזוטא, בשנת ה'תקס"ב הדפיס את ספרי "צורת הארץ" ו"תבנית הבית" של הגר"א; בשנת ה'תקס"ג הדפיסו את ביאורו של הגר"א לשולחן ערוך חלק אורח חיים, שרבי ישראל משקלוב סידרו; בשנת ה'תקס"ד הדפיס את פירושו של הגר"א למסכת אבות ושאר המסכתות הקטנות, ובראשם הקדמה מאת רבי מנחם מנדל, המספרת בנפלאותיו של הגר"א. לאחר סגירת בית הדפוס בשקלוב עבר לגור בהורודנה, שם בשנת ה'תקס"ה הדפיס הגדה של פסח עם דברי תורה ומנהגים מאת הגר"א; ובשנת ה'תקס"ו הדפיס את פירושו של הגר"א לספר יצירה ואת ביאורו של הגר"א לשולחן ערוך חלק יורה דעה.

בארץ ישראל

בטבריה ובצפת

בשנת ה'תקס"ח התעוררו תלמידי הגר"א לעלות לארץ ישראל. עלייתם בוצעה בשלושה שלבים, בגל הראשון עלו תלמידי הגר"א בראשותו של הרב מנחם מנדל משקלוב. הם הגיעו לטבריה שם התגוררו כבר חסידים מעלייה קודמת, ומשם עברו להשתקע בצפת, בעקבות מחלוקות עם החסידים.

ישנם חוקרים (כדוגמת ד"ר אריה מורגנשטרן) הטוענים שמטרתה של העלייה לארץ ישראל הייתה משיחית. לדבריהם רבי מנחם מנדל ראה בעליה זו פעולה שיש לבצע, בשילוב כוונות קבליות שונות אותן פיתח על בסיס דברי הגר"א, כדי לקרב את הגאולה. חוקרים אחרים (כדוגמת פרופ' ישראל ברטל) חולקים על תפיסה זו, וגורסים שלא היו הבטים משיחיים במניעים לעליה לארץ.

בהיותו בארץ ישראל עמד גם בראש הפועלים לרווחתם הגשמית של העולים, ופעל רבות להשגת מימון מחו"ל ולהקלות שונות. בשנת ה'תקע"ג פרצה מגפה גדולה בצפת, ורבים מתלמידי הגר"א מתו בה. כתוצאה מכך נקלעה הקהילה לחובות כספיים עצומים, ורבי מנחם מנדל הוצרך ללוות סכומי עתק בריבית גבוהה מהגויים.

בירושלים

בשנת ה'תקע"ו עקר רבי מנחם מנדל מצפת, ועלה לירושלים. לאחר מספר חודשים מנתה הקהילה החדשה כעשרים נפשות, רובם הגיעו מקהילת הפרושים בצפת. לעזיבה זו גרמה השתוקקותו של רבי מנחם מנדל לגור בציון, וזאת בניגוד לדעתו של רבי ישראל משקלוב שהיה אף הוא ממנהיגי הקהילה בצפת. לרבי מנחם מנדל הצטרף מקורבו, רבי אברהם שלמה זלמן צורף.

רבי מנחם מנדל היה הראשון להקים את הקהילה האשכנזית בירושלים, מאחר שמאז עלייתם הכושלת של רבי יהודה החסיד וחובותיהם העצומים, היה דינו של כל אשכנזי שהגיע לירושלים - מאסר, לערבון לתשלום החוב. בקשריו הטובים של רבי מנחם מנדל עם נוצרים שונים, הצליח להגיע להסדר אודות החוב, ומאז הותרה ישיבתם של אשכנזים בירושלים.

בתחילה שכרו בני הקהילה את החצר בה הייתה ישיבתו של רבי חיים בן עטר, בעל ה"אור החיים", ושם התפללו בימות החול. רישיון לתפילה במקום בשבתות וחגים לא היה להם, ולכן התפללו בשבתות וחגים בפרוזדור שבין ארבעת בתי הכנסת בבית כנסת הרמב"ן. בשנים ה'תק"פ - ה'תקפ"ד פעל רבות, יחד עם רבי אברהם שלמה זלמן צורף, להשגת הכרה משפטית בדבר בעלותם של האשכנזים על שטח בית הכנסת החורבה, וכאשר מאמציהם הוכתרו בהצלחה, בנו שם את בית מדרשם.

הכומר האנגליקני מאירלנד, ו. ב. לואיס, שביקר בארץ ישראל בשנת 1824, כתב בזכרונותיו כי רבי מנדל "נחשב ליהודי המלומד ביותר בכל סוריה".^[1]

רבי מנחם מנדל נפטר בל' בשבט שנת ה'תקפ"ז, ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים, ליד קברו של ה"אור החיים".

בין גדולי תלמידיו נמנים רבי יצחק אייזיק חבר ורבי שמואל מועד. המשוררת חיה לוי היא מצאצאיו.^[^{דרוש מקור]}

בהיותו בארץ ישראל חיבר רבי מנחם מנדל כעשרה חיבורים עמוקים בתורת הקבלה. שיטתו בקבלה משלבת את קבלת האר"י עם דברי קבלה אותם קיבל מרבו הגר"א, והיא רצופה גימטריאות רבות, בסגנון המזכיר את סגנונו של רבי אברהם אבולעפיה. בשל כך דבריו כתובים ככתב חידה, שמאמץ רב נדרש כדי לפענחם.

רבו, הגר"א, הוסיף להתגלות אליו בארץ ישראל בחלום, ודברי תורה שמסר לו אז שולבו אף הם בספרים.

להלן רשימת ספריו:

מים אדירים, פירוש על האידרא זוטא, ופירוש קבלי על מגילת רות. הספר נדפס לראשונה בפרמישלא תרמ"ה. (ספר זה נדפס גם בשם מנחם ציון, על שמו של ר' מנחם מנדל מוויטבסק. בניו של רבי חיים הלברשטאם מצאנז מעידים בהסכמתם שספר זה לא מש מעל שולחנו של אביהם בחושבו שהספר הוא של ר' מנחם מנדל מוויטבסק).
דרך הקודש על ספר ברית מנוחה. רובו יצא לאור.
רזא דמהימנותא, אוטוביוגרפיה רוחנית
פירוש על ספר משנת חסידים, המשך של החיבור "רזא דמהימנותא".
דרושים על סדר ההשתלשלות, בביאור עניינים שונים בסדר השתלשלות הבריאה על פי הקבלה.
פירוש על ספר הזוהר, ביאורים לקטעים קשים בספר הזוהר.
תמונת האותיות, ביאורים קבליים לאותיות האל"ף-בי"ת.
ליקוטים בעניינים שונים.
תמונת האותיות יצא לאור בשם באורי הרמ"מ על סדר האותיות. מכון הגר"א ניו יורק ארצות הברית תשע"ב.
ספר הפליאה יצא לאור תחת השם ביאורי הרמ"מ על ספר הפליאה. מכון הגר"א ניו יורק ארצות הברית תשע"ג.

ששת הספרים האחרונים יצאו לאור בשני כרכים, תחת השם "כתבי הגרמ"מ ז"ל", בירושלים שנת ה'תשס"א, על פי כתב יד שנמצא במחסן בשכונת מאה שערים בירושלים לאחר שנחשב כאבוד. ספרים נוספים שעדיין לא נדפסו וקיימים בכתב היד הם:

ספר הצמצום.
פירוש על אידרא רבא.
חיבור על שם בן ע"ב.
באור למאמר האצילות לר' יצחק ב"ר יעקב הכהן.

סברות במחקר

לדברי פרופסור יהודה ליבס, הוא מצא בהם יחס אמביוולנטי לשבתאות ולשבתי צבי. הוא מצא גימטריאות הרומזות לשבתי צבי ולרבי העשיל צורף, מקובל שבתאי שפעל בווילנה, שמפירושם עולה שרבי מנחם מנדל ראה בשבתי צבי משיח, שלולא היה נגוע בגאווה ובשאיפה חקרנית מדי היה זוכה להיות המשיח בפועל, וגם כשלא זכה לכך, הרי שפעילותו עדיין מהווה שלב הכרחי לקירוב הגאולה.

אריה מורגנשטרן, השיבה לירושלים - חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה ה-19. הוצאת שלם, ירושלים ה'תשס"ז.
מבוא לספר "כתבי הגרמ"מ" חלק ראשון.
אברהם קוסמן, באור רמ"מ משקלוב למאמר האצילות, סקירה ומבוא לכתב היד ולשאר כתבי הרמ"מ, ישורון ז עמ'רב-רח.