ממלכת קרואטיה (ההבסבורגית)

ממלכת קרואטיה
Kraljevina Hrvatska, Hrvatsko Kraljevstvo (קרואטית)
Regnum Croatiae (לטינית)
Horvát Királyság (הונגרית)
דגל	סמל
ממשל
משטר	מונרכיה
שפה נפוצה	לטינית ; גרמנית ; קרואטית
עיר בירה	זאגרב (1527-1756); ואראז'דין (1756-1776); זאגרב (1776-1868)
גאוגרפיה
יבשת	אירופה
היסטוריה
הקמה	קרב מוהאץ'
תאריך	1527
פירוק	הפשרה ההונגרית-קרואטית
תאריך	1868
ישות קודמת	קרואטיה באיחוד עם הונגריה
ישות יורשת	ממלכת קרואטיה-סלאבוניה
שונות

ממלכת קרואטיה (ההבסבורגית) הייתה חלק מממלכת הבסבורג, ולאחר מכן חלק מהאימפריה האוסטרית. בשנת 1867 נחתמה הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867 ולפיה נכללה קרואטיה כחלק מהנחלות ההונגריות באימפריה, ובשנת 1868 נחתמה הפשרה ההונגרית-קרואטית ובה צורפה קרואטיה לסלאבוניה ליצירת ממלכת קרואטיה-סלאבוניה, שהתקיימה עד לאחר תבוסת האימפריה האוסטרו-הונגרית במלחמת העולם הראשונה בשנת 1918.

עובדות מהירות ממשל, משטר ...

סגירה

בשנת 1102 עלה לשלטון בקרואטיה קאלמאן, מלך הונגריה, והיא אוחדה באוניה פרסונלית תחת שלטונם של מלכי הונגריה.

בשנת 1526 נהרג לאיוש השני, מלך בוהמיה והונגריה בקרב מוהאץ', ועם מותו נכחד הענף ההונגרי-בוהמי של בית יגלו. התבוסה הדגישה את חוסר היכולת של הנוצרים הפאודלים להילחם באימפריה העות'מאנית.

המאה ה-16

לאחר קרב מוהאץ', הוטל בשנת 1527 על האצילים הקרואטים (וההונגרים) לבחור מלך חדש. לאחר שארגנו אספה בצטין (Cetinski Sabor), האצילים הקרואטים בחרו בפרדיננד, ארכידוכס אוסטריה מבית הבסבורג. חלק מהאצילים דווקא העדיפו את יאנוש זאפויה, אשר טען לכתר הונגריה, אך אלו חזרו בדבריהם לאחר מותו בשנת 1540.

במהלך המאה ה-16 כבשה האימפריה העות'מאנית את בוסניה המערבית, ליקה וסלאבוניה, ובעקבות כך התאחדו בשנת 1558 הפרלמנטים של קרואטיה וסלאבוניה.

כשסולימאן הראשון, הסולטאן העות'מאני, ראה את המאבק בין מקסימיליאן השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה לבין זיגמונט השני, מלך פולין, הוא ניצל את ההזדמנות ופשט על הונגריה ב-1565 עם צבא של 150,000 חיילים. העות'מאנים התקדמו צפונה בהצלחה רבה, עד 1566, כשהם החליטו לקצר את הדרך לווינה ולעבור ליד מבצר סיגט (סיגטבאר, Szigetvár) שאותו הם נכשלו לכבוש עשור קודם לכן.

על המבצר הקטן הגן הרוזן ניקולה שוביץ' זרינסקי עם צבא קטן המונה 2,500 חיילים. הם הצליחו להחזיק במבצר במשך חודש, עד שחוסלו בידי הצבא הטורקי. הקרב הזה אפשר לאוסטרים להרוויח זמן ולארגן את צבאם לפני שהטורקים יכלו להגיע לווינה.

על-פי הוראות המלך ב-1553 ו-1578, קרואטיה וסלאבוניה הוכרזו כ"חזית צבאית" (Vojna Krajina, גרמנית: Militärgrenze) אשר נשלט הישר ממפקדת הצבא בווינה. בשל הקרבה המסוכנת לצבאות העות'מאנים, האזור הפך לשומם מאדם, ומשום כך עודדה אוסטריה יישוב סרבי, גרמני, הונגרי, צ'כי, סלובקי ורוסי בחזית, מה שיצר אזור המיושב בידי אנשים ממוצא מגוון.

ההשפעות השליליות של הפיאודליזם תפסו תאוצה בשנת 1573 כשאיכרים בצפון קרואטיה ובסלובניה מרדו באדוניהם הפאודלים מפאת אי-צדק, כמו מיסים מוגזמים והפליית נשים. מאתיה גובץ (Matija Gubec) היה בין הבולטים ממנהיגי המרד. בינואר 1573 איכרים מרדו ביותר מ-60 אזורים ברחבי קרואטיה וסלובניה, אך המרד דוכא בתחילת פברואר של אותה שנה. מאטיה גובץ ועוד אלפים הוצאו להורג בפומבי, כדי להוות דוגמה לציבור.

המאות ה-17 וה-18

בשנת 1592, רק חלקים קטנים מקרואטיה לא נכבשו בידי הטורקים. ה-16,800 קמ"ר שנותרו נקראו "שרידי השרידים של הממלכה הקרואטית אשר הייתה גדולה". אך בתחילת המאה ה-17, הטריטוריות הכבושות הוחזרו בהדרגה לאימפריה האוסטרית, ובסוף החצי הראשון של המאה, כבר סולקו העות'מאנים מהונגריה ומקרואטיה, ואוסטריה ליכדה את האימפריה תחת שלטון מרכזי אחד.

הצבא הקיסרי האוסטרי נחל מספר ניצחונות על הטורקים, אך בשנת 1664 לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה לא הצליח לשמור על ההצלחות שלו בכך שחתם על הסכם שלום, שקבע כי האימפריה העות'מאנית תפסיק להילחם נגד ממלכת הבסבורג, בתנאי שלהונגריה וקרואטיה יהיה אסור לקחת בחזרה את השטחים שתחת שלטון העות'מאנים. הסכם זה גרם לזעם רב בקרב בני האצולה ההונגרים והקרואטים, שרקמו קשר נגד הקיסר אך לא היו חזקים מספיק לבצע אותה - אף על פי שניהלו משא ומתן עם הצרפתים והטורקים. מרגלים קיסריים גילו את הקשר וב-30 באפריל 1670 הועלו על המוקד מספר אצילים קרואטים והונגרים בוינר נוישטאדט.

קרואטיה תמכה באוסטריה ברוב מלחמותיה בלי קשר לאיחוד. במלחמת הירושה האוסטרית, קרואטיה תמכה במריה תרזה ובתמורה מריה תרזה שינתה את המערכת הניהולית בקרואטיה, את המיסים ואת הפיאודליזם, ואף נתנה את הנמל העצמאי של רייקה לקרואטיה בשנת 1776. למרות זאת, היא התעלמה ואף ביטלה את הפרלמנט הקרואטי, ובשנת 1779 לקרואטיה היה רק מושב אחד במועצה המושלת בהונגריה, שהשתייך לבאן הקרואטי.

עם נפילת הרפובליקה של ונציה בשנת 1797, נכסיה בים האדריאטי הועברו לצרפת שהעבירה את הזכויות שלה לאוסטריה באותה שנה.

המאה ה-19

ב-9 בפברואר 1801, חתמו פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ונפוליאון על הסכם לונוויל, שבו אושרה שליטתה של אוסטריה בוונציה, בדלמטיה ובאיסטריה. בשנת 1805 הובסו הכוחות האוסטרים בקרב אוסטרליץ, ובעקבות כך חתמה על חוזה פרסבורג, שבו איבדה את כל נחלותיה באיטליה ובחוף הים האדריאטי. ב-6 באוגוסט 1806 פורקה האימפריה הרומית הקדושה, ופרנץ השני נודע מכאן ולהבא כפרנץ הראשון, קיסר אוסטריה.

בקונגרס וינה בשנת 1815 קיבלה אוסטריה בחזרה את ונציה, דלמטיה ואיסטריה, אך בעוד שדלמטיה ואיסטריה היו חלק מהנחלות האוסטריות, קרואטיה הייתה חלק מממלכת הונגריה.

ממשלות אוסטריה והונגריה ניסו במשך השנים לאכלס את קרואטיה: הם כפו את שפותיהם על הקרואטים ויישבו מתיישבים אוסטרים והונגרים בערים הקרואטיות. בתחילת המאה ה-19, הופיעה לראשונה הלאומיות הקרואטית כדי לעמוד מול הגרמאניזציה והמגיאריזציה.

התחייה הלאומית הקרואטית החלה בשנות ה-30 של המאה ה-19, עם "התנועה האילירית" (Ilirski Pokret), שכנראה נקראה אחרי ילידי אזור קרואטיה בעבר, האילירים. היא משכה עליה מספר דמויות בעלות השפעה והפיקה התקדמויות חשובות בתרבות ובשפה הקרואטית. מוביל התנועה היה ליודביט גאי (Ljudevit Gaj), שהפך את השפה הקרואטית לשפה המרכזית באזור.

בשנת 1840, נערך מפקד אוכלוסין אוסטרי בקרואטיה וסלאבוניה, ועל פי המפקד חיו 526,550 תושבים בממלכת קרואטיה, מתוכם 519,426 (98,64%) קרואטים, 3,000 (0,56%) גרמנים, 2,900 (0,55%) סרבים ו-1,3737 (0,19%) יהודים.

בשנות ה-40 של המאה ה-19, התנועה עברה ממטרות תרבותיות להתנגדות לדרישות הפוליטיות ההונגריות. לפי הפקודה המלכותית ב-11 בינואר 1843, שמקורה במטרניך, נאסר השימוש בסמל התנועה בציבור. הדבר האט את התקדמות התנועה, אך היה כבר מאוחר מדי להפסיק את השינויים החברתיים שהתנועה החלה.

במהלך מהפכות 1848 באימפריה האוסטרית, הבאן הקרואטי יוסיפ ילאצ'יץ' (Josip Jelačić) שיתף פעולה עם האוסטרים בדיכוי המרד בהונגריה על ידי כך שפלש לתוך הונגריה. בנוסף הצליח הבאן ילאצ'יץ' לסלק את הצמיתות מקרואטיה, מה שגרם להקטנת כוחם של בעלי האדמות, לחלוקת האדמות החקלאיות ולצמצום הסיכון לרעב. קרואטים רבים החלו להגר לארצות אמריקה, מגמה שנמשכה במאה השנים הבאות וגרמה ליצירת פזורה קרואטית גדולה.

בשנת 1867 הושגה הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867, ולפיה הפכה קרואטיה לנחלת כתר הונגרית. בשנת 1868 הושגה פשרה בין קרואטיה להונגריה ונחתמה הפשרה ההונגרית-קרואטית, ולפיה אוחדו ממלכות קרואטיה וסלאבוניה לממלכת קרואטיה-סלאבוניה. קרואטיה קיבלה אוטונומיה מסוימת בעניינים מנהליים, חינוכיים, דתיים ומשפטיים, בעוד שהונגריה נשארה אחראית על תחומי החוץ והביטחון.

ממלכת קרואטיה-סלאבוניה התקיימה עד לאחר תבוסת האימפריה האוסטרו-הונגרית במלחמת העולם הראשונה. עם תום המלחמה הוקמה מדינת הסלובנים, הקרואטים והסרבים, שלאחר מכן הצטרפה לממלכת סרביה ליצירת ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, שהפכה בשנת 1921 לממלכת יוגוסלביה.