מנגנון

בהנדסה, מנגנון (בלועזית: מֶכָניזם) הוא מערכת מכנית שתפקידה להמיר כוח ותנועה נתונים לכוח או תנועה מבוקשים. המונח קיים בשימוש גם בדיסציפלינות אחרות כמו גאולוגיה ומדעי החברה.

כל מכונה מכילה מנגנון אחד או יותר. מכונות מורכבות יכולות להכיל מאות, ואף אלפי מנגנונים. במנגנונים נעשה שימוש ברכיבים כגון: גלגלי שיניים, קפיצים, מוטות, רצועות, שרשראות וזיזים. מנגנון עשוי להכיל רכיבים המיועדים להגדלת או הקטנת חיכוך, כגון: בלמים, מצמדים ומסבים. מנגנון עשוי להכיל רכיבים מבניים כגון: קונסטרוקציה, מסמרות וברגים. שימוש במנגנונים שכיח בריהוט, למשל, מיטה מתקפלת. ברכיבים אדריכליים, למשל, ידית של דלת. במכשירי כתיבה ובאריזות. מנגנון להמרת תנועה הוא מערכת בוכנה-טלטל-גל ארכובה ממירה את התנועה הקווית שנוצרת בבוכנות מנוע בעירה פנימית, לתנועה סיבובית של גלגלי רכב.

בתחום הגאולוגיה המושג מכניזם מתייחס למנגנון התנועה היחסית שמתקיימת על מישור העתק בעת רעידת אדמה. ישנם 2 סוגים של תנועה יחסית בעת התרחשות רעידת אדמה: מנגנון תנועה אנכית ומנגנון תנועה אופקית. מנגנון התנועה קובע גם את סוג ההעתק שנוצר כתוצאה מהתנועה היחסית: העתק ישר, הפוך והעתק והעתק תזוזה אופקית^[1]. כאשר רעידת האדמה מתרחשת בקרקעית האוקיינוס, מנגנון תנועה אנכי יגדיל את הסיכוי להיווצרות גל צונאמי.

השימוש בפסיכולוגיה הוא בתחום מנגנוני הגנה^[2], וכן בכל תחום שתהליך^[3] כלשהו משחק תפקיד נכבד בו.

השימוש במנגנונים פשוטים היה נפוץ כבר בימי קדם. המנגנונים שהיו נהוגים בשימוש עד תקופת הרנסאנס היו: מנוף, גלגל עם ציר, גלגלת, מישור משופע, טריז ובורג.

המצאת מנוע הקיטור במאה השמונה עשרה הביאה לפיתוח מואץ של מנגנונים חדשים, ומדענים ומהנדסים עסקו בפיתוח מנגנונים למטרות שונות. המהנדס הגרמני פרנץ רולו בן המאה התשע עשרה, הביא את תורת המנגנונים לשיא התפתחותה. הוא יצר סדרה של כ-800 מנגנונים שונים, ופיתח מתודולוגיה ששיפרה מאוד את יכולת האנליזה והסינתזה של מנגנונים.