מכון מחקר תורני

מכון מחקר תורני הוא מוסד המיועד לביצוע מחקר בנושא או שטח מחקר מסוים ומוגדר בתחום התורני. מכוני המחקר עוסקים במטרות שונות, החל ממחקר עיוני לצורך העשרת הידע התורני ועד מחקר יישומי (שימוש בפיתוחים מדעיים לצורך יישום בתחום התורני).

ערך ללא מקורות

היסטוריה

ראשון מכוני המחקר התורניים היה מכון הרי פישל שהוקם בשנת תרצ"ב (1932) בתמיכתו ועידודו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ששאף להקים מוסד שבו ייערך מחקר תלמודי מתוך יראת שמים וכבוד לדברי חז"ל^[1]. לאורך השנים קמו מכוני מחקר רבים שחלקם אימצו מתודות מחקריות מובהקות והשתמשו בהן ברמות שונות.

עם התפתחות עולם המחקר התורני קמו מכונים שעסקו לא רק במחקר תלמודי עיוני אלא גם במחקר יישומי הנוגע לתחומים תורניים. מחלוצי המחקר היישומי היו המכון מדעי טכנולוגי להלכה ומכון שלזינגר, ובעקבותיהם קמו מכונים נוספים שניסו למצוא פתרונות לשילוב פיתוחים מדעיים וההלכה.

מבנה וארגון מכוני המחקר

במכון מחקר תורני חוקרים רבנים, אנשי מחקר אקדמי וכאלו המשלבים בין השניים. החוקרים במכון בעלי רמת ידע תורנית ואקדמית גבוהה בהתאם לתחומי המחקר של המכון. מכוני מחקר תורניים רבים מהווים חלק מישיבות או מוסדות דתיים שונים (בתי חולים, מכללות וכדומה). ברוב המכונים, עומד בראש המכון רב פוסק הלכה, הבולט בעיסוקו בתחום (בדרך כלל מייסד המכון), ולצידו מכהן מנכ"ל האחראי על ההיבטים הניהוליים והאדמיניסטרטיביים.

התמיכה הכלכלית במכונים אלו מגיעה מהמוסדות שאליהם הם שייכים, ובחלק מהמכונים גם מלקוחות שצורכים את שירותיהם. אחדים מהם, המוגדרים בעלי חשיבות לאומית, מקבלים מימון ממינהל התרבות והאומנויות במשרד התרבות.

תחומי פעילות

מכוני מחקר תורניים מפיקים מגוון של תוצרים בהתאם לייעודו של כל מכון:

• הוצאה לאור וההדרה של ספרים תורניים
• כתב עת תורני. בין כתבי העת שיוצאים לאור על ידי מכונים תורניים: תחומין (מכון צומת), אסיא (מכון שלזינגר)
• ימי עיון והשתלמויות.
• הפצה והעלאת מודעות של תחום המחקר בציבור
• ניירות עמדה ומדיניות וקידום חקיקה

ראו גם

• רשימת מכוני מחקר תורניים, שיש עליהם ערך בוויקיפדיה העברית

קישורים חיצוניים

• אודות מכוני המחקר התורניים, באתר משרד התרבות והספורט.
• מאור קיים, מחקר תורני בכל ישיבה, באתר ערוץ 7, 21 ביוני 2021

הערות שוליים

1. מ. כהנא (עורך) בחבלי מסורת ותמורה; אסופת מאמרים לזכרו של אריה לנג, רחובות תש"ן, עמוד 137 ואילך