מיתרידטס השישי, מלך פונטוס

מיתרידטס השישי (ביוונית: Μιθραδάτης) הידוע גם כדיוניסוס אופטור ("Eupator Dionysius")‏ (132 לפנה"ס – 63 לפנה"ס) היה שליט פונטוס בין השנים 111 לפנה"ס – 63 לפנה"ס. נחשב אחד מגדולי מלכי פונטוס והיה מאויביה המרים של הרפובליקה הרומית.

מיתרידטס השישי, מלך פונטוס
Μιθραδάτης Στ' Εὐπάτωρ

לידה	134 לפנה״ס סינופ, האימפריה הרומית
התאבד	63 לפנה״ס (בגיל 71 בערך) הממלכה של בוספורוס הקימרי, אוקראינה
מדינה	פונטוס
בן או בת זוג	לאודיקה Berenice of Chios Hypsicratea Monime Stratonice of Pontus Adobogiona the Elder

ילדות

מיתרידטס היה בנו של מיתרידטס החמישי מלך פונטוס. לאחר מות אביו בשנת 120 לפנה"ס^[1] החלו מאבקי ירושה בינו לבין אימו ואחיו הצעיר שבעטיים ברח מהמדינה. מאבקי הכוח הסתיימו כנראה בשנת 114 לפנה"ס. מיתרידטס תפס את המלוכה בכוח, כלא את אימו, הרג את אחיו ונישא לאחותו. בשנת 111 לפנה"ס פלש מיתרידטס לחצי האי קרים על פי בקשת ההתיישבויות היווניות שם, הביס את הסקיתים שאיימו על מושבות אלו, סיפח את סקיתיה, והוכתר כמלך ממלכת הבוספורוס (בוספרוס הקימרית).

המלחמות נגד רומא

המלך לא הסתפק בזאת. מספר שנים מאוחר יותר כבר כבש את ארמניה הקטנה, פונטוס המזרחית וקולכיס, ובמקביל לדרך הצבאית דאג גם לכרות ברית עם מלך ארמניה באמצעות הסכמי חיתון. מיתרידטס נהדף לראשונה בשנת 92 או 93 לפנה"ס על ידי סולה, כאשר ניסה לכבוש את קפדוקיה ופפלגוניה. סולה, אז נציב קיליקיה, קיבל הוראות לבלום השתלטות זו. הוא יצא בראש כוחות צבאיים רומיים דלים שהועמדו לרשותו ומספר כוחות עזר שגייס מבנות הברית של רומא באזור קפדוקיה. על אף חסרונו בכוח אדם, סולה ניצח בקלות את נציבו של מיתרידטס בקפדוקיה ואת כוחות העזר שנשלחו לשם על ידי מלך ארמניה.

מיתרידטס ויתר במהרה על כל טענה שהייתה לו כלפי השטח הקפדוקי שכבש וטען לניקיון כפיים בכל הסיפור. ניסיונו השני של מיתרידטס החל כשנה מאוחר יותר, תוך כדי שהוא ניצל את ההתקוממויות בחצי האי האפניני. הוא כבש את פפלגוניה ואת ביתיניה ושבה את מלכיהן, אך שוב נכנע ללחץ כבד של הרומאים, נסוג מהשטחים החדשים ושחרר את המלכים השבויים. מעט מאוחר יותר פלש שנית לביתיניה ובכך החל את מלחמת מיתרידטס הראשונה (89–85 לפנה"ס).

בשנת 87 לפנה"ס, כשהגיע סולה למזרח בהוראת הסנאט הרומי, השתלט כבר מיתרידטס, שכרת ברית עם אתונה, על רוב אסיה הקטנה ואיי הים האגאי ורק מספר ערים יווניות, בראשות רודוס, נשארו נאמנות לרומא וערכו מלחמת מגן נגד הכובש הפונטי. גם בדרום יוון נחל מיתרידטס הצלחות רבות עד שכוחותיו נעצרו בבויאוטיה על ידי הנציב הרומי במקום. סולה החל את מסע המלחמה שלו באפירוס. כוחותיו מנו 5 לגיונות, מספר רב של פרשים, וכוחות עזר שגייס מתסליה ובויאוטיה. מאפירוס עבר סולה לאטיקה דרך בויאוטיה, וצר על מעוזי הכוח של מיתרידטס ביוון, אתונה ופיראוס. בגלל חוסר חמור באוניות שלח סולה את סגנו, לוקלוס, לגייס צי בקפריסין, בעוד הוא פיצל את כוחותיו בין אתונה ופיראוס. סולה לא היסס לבזוז את אוצרות מקדשי היוונים בדלפי ואולימפיה ולכרות את חורשות אקדמיה והליקון הקדושות לצורכי מלחמתו. לאחר מצור ממושך נפלה אתונה בשנת 86 לפנה"ס לידיו של סולה ונבזזה על ידי חייליו. לאחר מכן ניצח את הצבא הפונטי במספר קרבות חשובים, והבריח את צבאו של מיתרידטס בחזרה לאסיה.

בקיץ 85 לפנה"ס, לאחר שסידר את ענייני רומא ביוון, וחבר אל הצי הרומי, חצה סולה את מצרי הדרדנלים ועבר לאסיה הקטנה. כשהגיע לשם מצא צבא רומי שני, שנשלח על ידי ממשלת הפופולרים החדשה, שהדיחה את סולה מתפקידו כמצביא המלחמה הפונטית. בניגוד לתקוותו של מיתרידטס, לא פרצו קרבות בין שני המצביאים הרומים שאיימו עליו. לנוכח היתרון הרומי הברור אילץ סולה את מיתרידטס לדון על תנאי כניעתו ועל שלום אפשרי ליד דרדנוס. המלך הפונטי נסוג מכל כיבושיו, שילם פיצויים לרומא, ומסר לה את צי המלחמה שלו.

בשנת 82 לפנה"ס פלש לוקיוס ליקיניוס מורנה, נציב הפרובינקיה אסיה, לפונטוס. הפלישה נחלה מפלה, והרומאים נסוגו בהוראת סולה. מאבק זה נקרא מלחמת מיתרידטס השנייה (83–81 לפנה"ס).

בשנת 74 לפנה"ס סיפחה רומא את ביתיניה לפרובינקיית אסיה. מיתרידטס ראה בסיפוח זה איום ישיר על ממלכתו, ופתח במלחמה חדשה נגד רומא, הידועה כמלחמת מיתרידטס השלישית. מיתרידטס הצליח להביס את נציב ביתיניה, להשמיד את הצי הרומי, ולהטיל מצור על קיסיקוס. אך בואו של המצביא הרומי לוקולוס לאסיה הקטנה שינה את מהלך המלחמה, וגרם לשבירת כוחו של צבא פונטוס. מיתרידטס ברח לארמניה, ממלכת חתנו. בשנת 69 לפנה"ס פלש לוקלוס גם לארמניה, והביס את מלכה, אולם מרידה שפרצה בצבאו מנעה ממנו לסיים את המלחמה, ומיתרידטס ניצל מרידה זו כדי לחזור לפונטוס.

בריחה ומוות

המצביא השאפתן פומפיוס מונה לנציב הפרובינקיה אסיה ופתח במלחמה כנגד פונטוס ב-66 לפנה"ס. פומפיוס הביס את מיתרידטס ליד המקום בו יסד פומפיוס אחר כך את המושבה ניקופוליס. מלך פונטוס המובס ברח לקרים, שם הקים צבא חדש בן 36,000 חיילים אותם אימן בשיטות הרומיות. בשנת 63 לפנה"ס פרץ נגדו מרד בהנהגת בנו, וכאשר כוחות המורדים סגרו על מבצרו האחרון, הוא התאבד בעזרתו של אחד משומריו.

עם מותו של מיתרידטס, גדול אויביה של הרפובליקה הרומית במזרח, נפתח לפני הרומאים האגן המזרחי של הים התיכון (כולל ארץ ישראל). התקדמותם של הרומאים מזרחה נעצרה מעתה והלאה רק על ידי האימפריה הפרתית.

דמויות בהשראתו

סיפור חייו של מיתרידטס השישי שימש כהשראה למחזהו של ראסין "מיתרידטס" (בצרפתית Mithridate), ומחזה זה שימש כבסיס לכמה אופרות. אחת האופרות המפורסמות היא האופרה המוקדמת של מוצרט, "מיתרידטס, מלך פונטוס" (באיטלקית: Mitridate, re di Ponto).אופרה זו מבוססת על תרגום המחזה של ראסין על ידי ג'וזפה פאריני.

לקריאה נוספת

• דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, עמ' 678–685, ISBN 9652244109

• McGing. B. C. The Foreign Policy of Mithridates VI Eupator, King of Pontus, Brill Academic Publishers, 1997

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיתרידטס השישי, מלך פונטוס בוויקישיתוף

• Mithradates: Scourge of Rome באתר History Today
• מיתרידטס השישי, מלך פונטוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מיתרידטס ה-6, (131-63 לפנה"ס), דיוניסוס אופטור, מלך פונטוס, דף שער בספרייה הלאומית
• מיתרידטס השישי, מלך פונטוס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

הערות שוליים

1. הערה: כל התאריכים בפרק זה משוערים. יש גרסאות שונות ותאריכים שונים במקורות שונים, כך שייתכן ותהיינה אי-התאמות עם ערכים אחרים או מקורות אחרים