מירצ'ה אליאדה

מירצ'ה אליאדה
Mircea Eliade
	מירצ'ה אליאדה, 1933
	מירצ'ה אליאדה, 1933
לידה	9 במרץ 1907 (יוליאני); בוקרשט, ממלכת רומניה
פטירה	22 באפריל 1986 (בגיל 79); שיקגו, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית, הרפובליקה הסוציאליסטית של רומניה, ממלכת רומניה
מקום קבורה	בית העלמין אוק וודס
מקום לימודים	אוניברסיטת קלקוטה, אוניברסיטת בוקרשט
שפות היצירה	צרפתית, פרסית, עברית, סנסקריט, בנגלית, איטלקית, רומנית, גרמנית, אנגלית, פאלי
הושפע מ	נאיה יונסקו, Gerardus van der Leeuw, רנה גנון, יוליוס אבולה, ג'ובאני פאפיני, רודולף אוטו, ניקולאיה יורגה, בוגדן פטריצ'ייקו חאשדאו, אונורה דה בלזק, אנדרה ז'יד
פרסים והוקרה	פרס גורדון ג. לאינג (1987); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פריז-סורבון (14 בפברואר 1976); אביר בלגיון הכבוד ;
חתימה

מירצָ'ה אליאדה (ברומנית: Mircea Eliade;‏ 13 במרץ 1907 - 22 באפריל 1986) היה חוקר, הוגה דעות וסופר רומני, הנחשב לאחד מחוקרי הדתות הגדולים של המאה ה-20. במחצית השנייה של חייו פעל בצרפת ובארצות הברית. היה פרופסור באוניברסיטת שיקגו.

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

סגירה

Thumb — מירצ'ה אליאדה
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

אליאדה נולד וגדל בבוקרשט, שברומניה. כבר בתיכון החל לעסוק בכתיבה מדעית בכתבי-עת ועיתונים שונים. בשנים מאוחרות יותר החל להתעניין בדתות ובכתיבת ספרות. מאוחר יותר עבר לאיטליה ושם סיים את לימודיו, וכתב חיבור על המחשבה בתקופת הרנסאנס. בין השנים 1928–1931 נסע להודו, שם עבר התמחות במיסטיקה הודית, אך כאשר המלגה נגמרה הוא חזר לבוקרשט.

בין השנים 1932–1940 פרסם אליאדה יצירות בכמה תחומים: חיבורים בתחום חקר הדתות, רומנים בתחום חקר הדת והתחום האחרון הוא כתיבה עיתונאית במדורים ספרותיים וגם פוליטיים. בשנת 1936 עקב האשמתו בכתיבת ספרות פורנוגרפית פוטר מאוניברסיטת בוקרשט, ובאותה השנה הוא התקרב לתנועה הלגיונרית הלאומנית-אנטישמית. ב-1939 לקח חלק בשלטון הימני ובשנים 1940–1941 עבר ללונדון בתפקיד נספח תרבותי בשגרירות רומניה. לאחר ששתי המדינות ניתקו את היחסים ביניהן עבר אליאדה לפורטוגל, באותו תפקיד, ונשאר שם עד 1944, מאז לא חזר לרומניה והמשיך את עבודתו בצרפת עד 1956. באתה שנה עבר לארצות הברית, שם החל ללמד באוניברסיטת שיקגו.

אליאדה היה ידוע בהשכלתו הרחבה ובשליטתו במגוון שפות. הוא ידע חמש שפות (רומנית, צרפתית, איטלקית, גרמנית ואנגלית) וידע לקרוא עוד שלוש (עברית, פרסית וסנסקריט), כמו גם פרסם מאמרים וספרים לרוב.

באוניברסיטת שיקגו הוא לימד מספר רב של תלמידים אשר בהמשך השפיעו רבות בתחום חקר הדת, עד היום. בשנים אחרונות לחייו הוא ערך אנציקלופדיה בעלת חשיבות רבה לדתות, אשר יצאה לאור רק לאחר מותו.

Remove ads

אליאדה היה לא רק חוקר בתחום הדתות אלה גם סופר. הוא כתב עלילות רבות ובהן תיאר אירועים שונים שקרו בין מלחמות עולם הראשונה והשנייה. הוא מרבה להשתמש בעלילותיו במיתוסים שונים, אחד מהם הוא מיתוס היהודי הנודד. אליאדה נותן חשיבות גדולה לנוסטלגיה למקומות אשר נחשבים אידיאליים בעיני בני האדם, כמו למשל גן עדן. על מנת להבין טוב יותר את הגותו של אליאדה יש לעיין ביומניו אשר מתעדים בצורה מפורטת ומדויקת מאוד את חייו וכיצד הוא בעצמו תופס אותם. אף על פי שהכתיבה ביומנים אלה הייתה רציפה, ישנו חוסר בחומר בין השנים 1937–1945, אותן שנים שבהן אליאדה התקרב לימין הפוליטי, דבר המצביע על כך שהיה מודע לעמדתו הפוליטית אשר הייתה בעייתית.

ההתעניינות של אליאדה במיתוס הייתה רבה. אחד מהטקסטים המכוננים בשטח זה, אשר נכתב לאחר מלחמת העולם השנייה ותורגם למספר שפות נקרא המיתוס של השיבה הנצחית. מיתוס נוסף עליו כתב אליאדה הוא מיתוס ההשלמה מחדש. כתיבה זו הפכה את אליאדה לאחד ההוגים הגדולים בחקר הדת. טענותיו העיקריות, כפי שבאות לידי ביטוי כבר במיתוס של השיבה הנצחית, מתייחסות למספר נקודות: חשיבותו של המרכז הגאוגרפי, חשיבותו של זמן-ההתחלה, וחשיבותם של מיתוסים וריטואלים כאמצעים לחצות את המימד ההיסטורי ולהתקרב אל הממשי והאמיתי, נקודת המוצא של המציאות. לדבריו, "בדומה למעשים האנושיים כשלעצמם, גם האובייקטים של העולם החיצוני חסרים ערך מהותי עצמאי משל עצמם. חפץ או פעולה נעשים בעלי ערך, ובכך הם נעשים ממשיים, הואיל והם משתתפים בדרך זו או אחרת במציאות שהיא נשגבת מהם" (מיתוס השיבה הנצחית, עמוד 10). בכמה מחיבוריו הוא מדבר על טכניקות מיסטיות אשר יכולות להחזיר את האדם אל אותה ראשית היסטורית, כגון יוגה ושמאניזם. כלומר, אליאדה מדגיש את כוחן של הטכניקות המיסטיות ככאלו שבעזרתן ניתן לחזור למקומות אידיאליים כמו גן עדן אשר מתקיימים במימד המיתי ולא ההיסטורי. ההבדל בתפיסתו מהתפיסה השכיחה היה שמבחינתו ממד מיתי זה היה אמיתי ונגיש.

אחד האפיונים החשובים בגישתו של אליאדה הוא ההנחה שבמחקריו יש משום חשיפה של מבנה המציאות, כפי שהוא קורא לזה – "האונטולוגיה הארכאית". הוא האמין בכך שהעיסוק שלו בחומרים הדתיים מעשירים את ההווה ותורמים להתפתחות הרוחנית של החוקר. אליאדה מדגיש את תגליתו בנושא הדת הארכאית. הוא מתאר את העולמות הארכאיים כייחודיים ואותנטיים ומדגיש הרגשת הזרות שמעוררת בו הנצרות המערבית. הוא אף טען שהוא מנסה, ככל האפשר, לברוח מההיסטוריה על ידי אמונתו במיתוסים וסמלים. לדעתו מדענים אשר עוסקים בהיסטוריה אינם מבינים את המשמעות הדתית העומדת מאחורי טקסטים שעוסקים בהם ולכן ראה בכך חיסרון גדול. אליאדה האמין בכך שחקר עולמות רוחניים שונים וחשיפתם בפני האנושות תאפשר ביטול של אדישות שאפיינה את העולם המערבי לאחר מלחמת העולם השנייה. הוא הרגיש צורך רב בקישור בין מזרח ומערב והאמין כי המפגש ביניהם יתרום לכך שמערב ייצא מגישתו הפרובינציאלית. הוא האמין בכך שהמציאות, החיים וההיסטוריה יושפעו מהתקדשות הדרגתית של המציאות.

Remove ads

גם מחיבוריו המוקדמים של אליאדה וגם מאנשים אשר הכירו אותו ניתן להבין כי יחסו ליהודים, כמו גם לתרבות ולדת היהודית, היה חיובי. ניתן לראות בכך דבר שאינו צפוי ואף מאוד מפתיע, מכיוון שאנטישמיות הייתה אופיינית מאוד לחיים הציבוריים ברומניה באותה תקופה (לפני מלחמת העולם השנייה). כאשר אליאדה היה צעיר הוא החל ללמוד עברית, התעניין בקבלה, וכן הגן על חברו, הסופר יהודי מיכאיל סבסטיאן, מפני העיתונות הרומנית והיהודית שתקפו אותו. אליאדה אף חיבר טקסט אוהד לזכר מלומד יהודי שעזב את רומניה ועבר ללונדון מתוך אילוץ ולא מתוך בחירתו האישית.

יחסו החיובי ליהדות השתנה עת התנתק מחברו סבסטיאן, והוא החל לתמוך בתנועה הפשיסטית. באותה תקופה הוא תיאר את היהדות והנצרות כדתות המאפיינות את המערב, דתות שאינן אותנטיות במהותן, והוא אף חש צורך לתקן את המציאות הדתית הזאת. בכתביו שהתגלו לאחר השואה הוא מתייחס לקטסטרופות שעברו היהודים כדבר אשר "היה נחוץ לגאולה". בנוסף, הוא מדבר על המונותאיזם המאפיין את הדת היהודית ורואה בכך דבר שאינו טבעי באופיו, אשר הומצא בזמנו על ידי "כהנים ירושלמיים" שהיו מעוניינים בכך.

אליאדה התרכז ביהדות המקראית ומתקופה זו גזר את תובנותיו (כך, למשל, ממד הזמן הקווי). אפילו מאמריו של גרשם שלום שזכו להשפעה גדולה בעולם לא הצליחו לשנות את תפיסתו לגבי היהדות. אליאדה התעלם מן ההיבטים המחזוריים של הפולחן המקראי והרבני וכך גם מן המחזוריות הקוסמית בקבלה. אך בכתיבת ביקורתו על גרשם שלום הוא מציין כי הקבלה היא יצירה "גדולה" אשר נוצרה עקב הצורך לגלות מחדש את הדתיות הקוסמית מכיוון שנרדפה ונשללה על ידי הנביאים וחכמי התלמוד. במיתוס של השיבה הנצחית הוא טוען כי המחזוריות הקוסמית היא בעלת אופי שלילי אשר מדידתה שנעשית באלפי מאות שנים ואף יותר, מתארת את התקופה בה האנושות נמצאת כעת כתקופה הכי רעה במחזוריות הקוסמית. לעומת זאת הוא מתאר את המחזוריות של הריטואלים כדבר חיובי אשר נמדד בפרק זמן קצר יותר, ימים או שנים, שתורם לארגון חיי האדם בפועל. אליאדה מדגיש את הפסימיות, ההרס ושבירת הביטחון שנגרמים כתוצאה מן המחזוריות הקוסמית.

Remove ads

אליאדה ספג ביקורות רבות, לפעמים אף מאוד חריפות, הנוגעות למחקריו. אדמונד ליץ', אנתרופולוג אנגלי, ביקר את תובנותיו של אליאדה ואף תיאר אותו כמיסטיקן אשר מחקריו מתבססים על חומרים שאינם אמינים ולא מפורטים מספיק. פנר וסמית הדגישו את חולשתן של ההוכחות בהן השתמש במחקריו. התפתחויות בתחום חקר הדת גרמו לכך שהתבססות על מחקריו של אליאדה בתחום זה היה מועט. בנוסף לכך התגלו במערב נתונים אשר לא היו ידועים קודם לכן אודות קשריו עם התנועה הלגיונרית. הביקורות הרבות החלישו מעט את מעמדו של אליאדה. לאחר נפילתו של נשיא רומניה ניקולאה צ'אושסקו וסיום המשטר הקומוניסטי אשר אסר למשך תקופה ארוכה את פרסום חיבוריו של אליאדה ברומניה וכשהרשה זאת עשה זאת בצורה חלקית, הדבר נשתנה. רבים התחילו להתעניין בחיבוריו ובאישיותו. מחקריו הרבים אשר נכתבו לאחר מלחמת העולם השנייה תורגמו ויצאו לאור. ביקורות רבות אשר נשמעו מהעולם המערבי על הגותו ועמדותיו הפוליטיות אומנם החלישו את מעמדו של אליאדה במערב אך יחד עם זאת דמותו ומחקריו זכו להצלחה רבה בקרב העולם המזרחי.

Remove ads

מירצ'ה אליאדה, המיתוס של השיבה הנצחית: ארכיטיפים וחזרה, תרגום מצרפתית: יותם ראובני, אחרית דבר: משה אידל, עריכה מדעית והערות: רונית ניקולסקי. ירושלים, הוצאת כרמל, 2000.
מירצ'ה אליאדה ויואן פ. קוליאנו, מילון הדתות, תרגום יותם ראובני, ירושלים, כרמל, 2001
מירצ'ה אליאדה, תבניות בדת השוואתית, תרגום יותם ראובני, הוצאת נמרוד, תל אביב 2003