מוריס וינצ'בסקי

מוריס וינצֶ'בסקי (וינטשבסקי) (ביידיש: מאָריס ווינטשעווסקי; באנגלית: Morris Winchevsky;‏ 1856, יאנובה, רוסיה (ליטא) - 1932, ניו יורק) היה משורר יידיש חשוב, אידאולוג סוציאליסטי, עיתונאי ופולמוסן שהיה גם קומוניסט, מתרגם ליידיש ומסאי עברי. מראשוני הסוציאליסטים היהודיים.

נולד בשם בן ציון נובאכוביטש ביאנובה שליד קובנה, ברוסיה (ליטא), והתחנך וגדל בעיר קובנה, שאליה עברה משפחתו. למד ב'חדר' יחד עם המלומד א. מ. לונץ. המשיך ללמוד בבית ספר רוסי. בשנת 1870 עבר לעיר וילנה לשם לימודים בבית המדרש לרבנים שבעיר, אך לאחר זמן קצר שב לקובנה והתמסר לחילוניות, לסוציאליזם ואף לניהיליזם. בווילנה פרסם ב-1873 את מאמרו העברי הראשון בעיתון "המגיד". הוא הושפע משירו של י. ל. קנטור, שיר סוציאליסטי ראשון לשירה המהפכנית היהודית אז. לפרנסתו השתקע בעיר אוריול שברוסיה ועבד שם בפקידות. וינצ'בסקי למד גרמנית ורוסית תוך עבודתו, ופרסם מאמרים בהמגיד. בשנת 1875 שב לקובנה והצטרף לזמן קצר לתנועה החברתית הרוסית הנארודניקים.

בשנת 1877 יצא לעיר קניגסברג שבגרמניה ונפגש עם ראשוני הסוציאליסטים היהודים אלכסנדר פורט, משה לייב לילינבלום, אהרן שמואל ליברמן ואליהו וולף רבינוביץ'. וינצ'בסקי כתב לעיתונים הסוציאליסטיים "הקול" (בעברית), "קול לעם" (ביידיש) ועוד, מאמרים רבים, וייסד עם אחרים כתב עת לסוציאליזם יהודי בעברית בשם "אספת חכמים", 1877. לצורך עבודתו בכתב העת וכדי לחתום על שיריו בעילום שמו, בחר וינצ'בסקי בשם העט "בן-נץ". פעילותו נאסרה על ידי המשטרה הגרמנית, הוא נרדף נעצר ונכלא, ובסיוע ידידים יצא מקניגסברג לקופנהגן, ומשם המשיך לפריז וללונדון. כל העת כתב עברית ודבריו נתפרסמו אפילו בארץ ישראל, בכתב העת "חבצלת" שיצא בירושלים.

בשנות ישיבתו בלונדון התערה בחבורות הסוציאליסטים היידיים, הסב את שמו מ-וינצ'בסקי לכתיב יידי - וינטשבסקי, הפך את עיקר כתיבתו לכתיבה ביידיש, והחל להתרחק מהכתיבה בעברית. בשנת 1894 היגר לארצות הברית והיה בין ראשוני הסוציאליסטים היהודים באמריקה. הוא השתתף בפעילות פובליציסטית נרחבת, גם אצל האנרכיסטים ושב עת קצרה אל מקורו העברי-ציוני, עם הצהרת בלפור ב-1917. עם המהפכה הקומוניסטית ברוסיה הפך לאוהד מושבע של הקומוניסטים ושל ברית המועצות, ואפילו ביקר ביקור גדול ומסוקר שם בשנת 1924. עם שובו לארצות הברית בשנת 1925 נפרד מהממסגרות הסוציאליסטיות שפעל בהן וחבר למיעוט זניח של קומוניסטים יהודים בארצות הברית.

באחרית ימיו שב אל הכתיבה בעברית, השתתף בכתבי העת האמריקאים העבריים התורן והדאר, ואפילו כתב את טיוטת זכרונותיו בעברית. וינצ'בסקי נפטר בשנת 1932 ונקבר בניו יורק.

לאחר מותו של מוריס וינצ'בסקי, שלחו אלמנתו, בנו ובתו למערכות העיתונים היהודים באמריקה גילוי-דעת נגד הקומוניסטים האומר:

"המחזה המעציב אשר הקומוניסטים הציגו בלוויית אבינו המנוח, והשיקוצים שהם משליכים עלינו, מכריחים אותנו לצאת מגדר שתיקתנו. לא ניכנס בוויכוח עם האנשים שהשליכו את האמת אחרי גיוום, כתכונה בורגנית. רצוננו למסור את העובדות כמו שהן, למען דעת כל האנשים הישרים שהתעניינו בחייו וביצירתו של מוריס וינצ'בסקי. אבינו היה, אמנם, עוזר ב"פרייהייט" (עיתון קומוניסטי), אולם עובדה היא כי לא אהב ביותר את הכנופיה מה"יוניון סקוויר". "פרייהייט" היה העיתון היהודי הפרו-סובייטי היחיד, ואבינו האמין ברצינות כי הניסיון הסובייטי הוא צעד נכון בדרך לקראת עולם יותר טוב, אשר לו נלחם כל ימי חייו. הקומוניסטים בניו יורק ניצלו אותו ואת שמו בדרכים שונות, אבל לא עשו אף פעם דבר כדי להבטיח לו צורכי-חיים, והזניחוהו לגמרי לאחר שמצב-בריאותו הורע, ולא יכלו יותר ליהנות מזיוו. בקיץ 1925 בא פקיד מטעם חברת "פרייהייט" בהצעה להוציא לאור את כתבי אבינו, אך העניין נדחה. במצח נחושה הם מעיזים להדפיס צילומים של שיקים (המחאות) שקיבלנו מידיהם, מתוך כוונה ליצור רושם שאבינו חי בגללם ובחסדם. האמת היא, שקיבלנו רק חלק קטן מהכסף שהגיע לאבא בעד מאמרים על רוסיה, שנתפרסמו ב"פרייהייט", ובעד ספריו. יתר על כן, הוכרחנו לפנות לסוכנות-גביה ועל ידה קיבלנו את הכסף, סכום שלא הספיק אפילו כדי מחיה שנה אחת. שעה לאחר פטירתו של אבא נתכנסו בני-המשפחה להתייעצות, החלטנו לא להפוך את מותו להפגנה פוליטית, ולסדר את הלוויה באופן פרטי, מתוך תקווה, כי מעריצי אבינו וידידיו מכל הזרמים יתנהגו כהוגן. מצד שני, ראינו חובה לעצמנו, לקברו ליד חבריו מהעולם הספרותי והסוציאליסטי והעובד, בבית-הקברות של ה"ארבייטר-רינג". לאחר שזאלצמאן (מזכיר אגודת-הפועלים השמאלית) וקומיסארים אחרים איימו עלינו באמצעי-אלימות אם לא נמסור לידיהם את הגווייה - הוכרחנו לפנות לעזרת המשטרה".^[1]

מכתביו של מוריס וינצ'בסקי נדפסו ביידיש כ-20 כרכים, ובהם מאמריו, שיריו מסותיו כתבותיו הסאטיריות הפיליטונים שלו וכו'.
לבד מהשירים שכתבם עברית, משיריו תורגמו בודדים בלבד לעברית. בספרייה הלאומית בירושלים שמורים שירי-זמר רבים שלו ביידיש על מנגינותיהם.

א. ר. מלאכי, כתביו העבריים של מוריס וינטשבסקי, בחוברות "יד לקורא", 1956.
יוסף קלוזנר, ההיסטוריה של הספרות העברית החדשה, כרך ז'.
י. זרובבל, עלי חיים, עמ' 384 ואילך.
הערך מוריס וינטשבסקי, בלעקסיקאן פון דער יידישער ליטראטור, הלקסיקון לספרות יידיש, כרך ג', עמ' 442 ואילך.