Loading AI tools
אימפריה הינדואית באזור הארכיפלג המלאי בין המאה ה-13 וה-16 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מג'פהיט (Majapahit) הייתה אימפריה שהתקיימה בין 1293 עד תחילת המאה ה-16 והיוותה את האימפריה ההינדואית האחרונה באזור הארכיפלג המלאי. מרכז האימפריה היה באי ג'אווה ובירתה הייתה במזרח ג'אווה, בעיר טרוולאן, שנמצאת בסורביה, במחוז מוג'וקרטו של ימינו.
מג'פהיט הייתה אחת האימפריות הגדולות האחרונות באזור ונחשבת עד היום לאחת האימפריות החזקות ביותר בהיסטוריה של אינדונזיה ובדרום מזרח אסיה, וכאחת המדינות הקדומות אשר קבעו את גבולותיה המודרניים של אינדונזיה. השפעתה הגיעה הרחק מעבר לתחום אינדונזיה של ימינו. מג'פהיט הגיעה לשיא עוצמתה בתקופת שלטונו של היאם וורוק, ששלט בין 1350 ו-1389, והצליח לכבוש שטחים נרחבים בדרום-מזרח אסיה, כולל שטחים בחצי האי המלאי, בסומטרה ובבורנאו. המזרחן הגרמני ברטולד לאופר, הציע כי מקור השם הוא שמו של עץ אינדונזי בג'אווי. משמעות השם מאג'אפאהית במלאית היא "דלעת מרה"[1] על שם מין בר של דלעת שגדל במקום יסוד הבירה בשנת 1293 לספירה הנוצרית.
רק מעט ראיות פיזיות של מג'פהיט קיימות כיום, וחלקים מן ההיסטוריה אינם ברורים. המקורות העיקריים המשמשים את ההיסטוריונים הם: פארארטון ("ספר המלכים") כתוב בכתב הקאווי המשמש את שפת האי ג'אווה ונגרקרטגאמה (ספר הספד להיאם וורוק) בג'אואנית[2] עתיקה. הפארארטון מתמקד על קן ארוק (מייסד סינגסאהרי), אך כולל מספר חלקי סיפור קצר על הקמת Majapahit. הנגרקרטגאמה, הוא שיר אפי בג'אואנית עתיקה שנכתב במהלך תור הזהב של מג'פהיט תחת שלטונו של היאם וורוק כשכמה מן האירועים מסופרים במהלך הדברים. יש גם כמה כתבי יד בג'אואנית עתיקה ובסינית.
המקורות הג'אוויים משלבים אלמנטים מיתולוגיים בתיאור ההיסטוריה, וחוקרים כגון ק.ק. ברג ההולנדי, יש לשקול את התיעוד ההיסטורי כולו לא כתיעוד אמיתי של העבר, אלא אמצעי על טבעי שבאמצעותו ניתן לקבוע את העתיד. למרות הגישה של ברג, רוב החוקרים אינם מקבלים את הדעה הזאת, כיוון שהתיעוד ההיסטורי מקביל לכתבים סיניים, שאינם יכולים להתפרש באופן כזה. רשימת השליטים ופרטי מבנה המדינה, אינה מראה שום סימן שהיא מומצאת. אדמירל שושלת מינג ג'נג חה ביקר במג'פהיט. מתורגמנו של חה, מה חואן כתב תיאור מפורט על מג'פהיט והיכן מלך ג'אווה חי. ממצאים חדשים בחודש אפריל 2011, מצביעים כי מג'פהיט הייתה עשירה הרבה יותר מכפי שסברו בעבר, לאור כמה חפצים שנחשפו.
לאחר הבסת ממלכת מאלאיו בסומטרה בשנת 1290, הפכה סינגסאהרי לממלכה החזקה ביותר באזור. קובלאי חאן, החאן הגדול של האימפריה המונגולית וקיסר שושלת יואן המונגולית, אתגר את סינגסאהרי על ידי שליחת שליחים בדרישה דמי חסות. קרטנאגרה, השליט האחרון של סינגסאהרי, סירב לשלם את המס, העליב את השליחים המונגולים וקרא תיגר על חאן. כתגובה, בשנת 1293, שלח קובלאי חאן כוח בן 1,000 ספינות ו-20,000 חיילים להילחם בג'אווה.
באותה תקופה, ג'יהקטוואנג, אדיפטי (דוכס) קדירי, מדינת חסות של סינגסאהרי, בזז את סינגסאהרי ורצח את קרטנאגרה. לאחר שג'יהקטוואנג בשכנועו של יורש העצר של מדורה אריא ויראראג'א[3] חנן את חתנו של קרטנאגרה, ראדן ויג'אייה ונתן לו חורשה. במקום הוקם כפר גדול. הכפר נקרא בשם מג'פהיט, על שם פרי מריר שגדל באותה חורשה. כאשר הצבא המונגולי שנשלח על ידי קובלאי חאן הגיע לסינגסאהרי, כרת ברית ויג'איא עצמו עם הצבא המונגולי כדי להילחם נגד ג'איאקטוואנג. לאחר שג'יהקטוואג הודח, אילץ ראדן ויג'אייה את בני בריתו לסגת מג'אווה באמצעות שיגור מתקפת פתע. הצבא של יואן נאלץ לסגת כיוון שהיו בשטח עוין. זאת הייתה גם ההזדמנות האחרונה שלהם כדי לתפוס את רוחות המונסון, על מנת להגיע בחזרה לסין, אחרת הם היו צריכים לחכות עוד חצי שנה על אי עוין.
בשנת 1293, הקים ויג'איא במג'פהיט מבצר, ששימש כעיר בירתו. התאריך המדויק המצוין כתאריך הקמת הממלכה הוא יום ההכתרה של ויג'איא, ה-15 בחודש קטריקה בשנת 1215 בלוח השנה ההודי-בנגלי סאקא, כלומר ב-10 בנובמבר 1293. במהלך טקס ההכתרה שלו הוא קיבל את שמו המלכותי קארתאראג'אסא ג'איאוארדנא (Kertarajasa Jayawardhana). הממלכה ניצבה בפני אתגרים חדשים. כמה מנאמניו הקרובים ביותר של קארתאראג'אסא, כולל מרדו בו, אך ללא הצלחה. יש החושדים כי "מנאפטי" (שווה עם ראש הממשלה) האליודה, תכנן את הקונספירציה על מנת להפיל את כל יריביו, כדי להשיג את המיקום הגבוה ביותר בממשלה. עם זאת, בשלב מסוים, האליודה עצמו נכלא בגלל תככיו, ונידון למוות. ויג'איא עצמו מת ב-1309 לספירה.
על פי המסורת, בנו של ויג'אייה ויורשו, היה ג'יינגארה, שנודע לשמצה בחוסר מוסריותו. אחד מחטאיו היה רצונו לקחת את אחיותיו החורגות, לנשים. הוא כונה קלה גמט, או "נֶבֶל חלש". לערך בתקופת שלטונו של ג'איאנגארה, ביקר אודריק מפרדנונה, נזיר איטלקי במ'גפהיט בסיורו בג'אווה. בשנת 1328 לספירה, ג'איאנגארה נרצח על ידי רופאו, טנקה. אמו החורגת, גאיטרי ראחפטאני, הייתה אמורה להחליף אותו, אבל ראג'אפתאני פרשה כדי להפוך לנזירה בודהיסטית. ראחפטאני מינתה את בתה, טריבוונה ויאטונגאדטוי (Tribhuwana Wijayatunggadewi), או הידועה בשמה המלכותי: "טריבהוואנוטונגדווי ג'איאווישנוורדהאני" ("Tribhuwannottungadewi Jayawishnuwardhani"), כמלכת מג'פהיט בחסותה. טריבוונה מינתה את גג'ה מדה כראש הממשלה בשנת 1336. במהלך השבעת מדה נאם את נאום ה"סומפאה פלאפא"[4] המפורסם שלו, בו חשף את תוכניתו להרחיב את תחום מג'פהיט ובניית אימפריה. במהלך שלטונו של טריבוונה, גדלה הממלכה והתפרסמה באזור. טריבוונה שלטה בממלכה עד מותה של אמה בשנת 1350. היא ויתרה על כס המלוכה לטובת בנה, היאם וורוק.
היאם וורוק, הידוע גם בשם ראכסנאגרה, מלך במג'פהיט בין השנים 1350–1389. בתקופה זו הגיע לשיאה מג'פהיט בעזרתו של ראש הממשלה, גג'ה מדה. תחת פיקודו של ג'גא מאדא (1313-1364), כבשה מג'פהיט שטחים רבים והפכה למעצמה אזורית. בספר נגרקרטגאמה (פרקים י"ג-י"ד) מוזכרות המדינות סומטרה, חצי האי המלאי, בורנאו, סולאווסי, איי נוסה טונגר, מאלוקו, גינאה החדשה, וחלקים מסוימים של איי הפיליפינים כתחת שליטת מג'פהיט. בנוסף לשיגור משלחות ימיות וצבאיות, הרחבת האימפריה כללה גם בריתות דיפלומטיות. היאם וורוק החליט, ככל הנראה מסיבות פוליטיות, לקחת את נסיכת הממלכה השכנה סונדה, סיטרה ראשמי כבת זוגו. המלך הסונדי ראה בהצעת הנישואים כברית דיפלומטית. בשנת 1357 מלך סונדה ומשפחת המלוכה הגיעו למג'פהיט, ללוות את בתו לחתונתה עם היאם וורוק. עם זאת גג'ה מדה ראה בכך הזדמנות לדרוש את כניעתו של סונדה והשתלטותה של מג'פהיט על הממלכה. ההתכתשות בין משפחת המלוכה הסונדית לבין חיילי מג'פהיט בכיכר בובט היה בלתי נמנע. למרות ההתנגדות האמיצה, משפחת המלוכה היו המומים וחוסלו. משפחת מלוכה סונדית שלמה נטבחה. המסורת מציינת, כי ליבה השבור של הנסיכה חייב התאבדות על מנת לשמור על כבוד ממלכתה. האירוע אמנם מצוין בפרטנון אך לא ב'נגרקרטגאמה.
הנגרקרטגאמה, שנכתב בשנת 1365 הוא פואמה מתוחכמת עם טעם מעודן באמנות ובספרות, ומערכת מורכבת של טקסים דתיים. המשורר מתאר את מג'פהיט כמרכז של "מנדלה"[5] רחבת-ידיים המשתרעת מגינאה החדשה ומאלוקו - חצי האי סומטרה והמלאי. במסורות מקומיות בחלקים רבים של אינדונזיה מוערך שלטון מג'פהיט מהמאה ה-14 בצורה אגדית. הממשל הישיר של מג'פהיט לא התרחב מעבר למזרח ג'אווה ובאלי, אבל ערעורים על שליטת מג'פהיט גם באיים החיצוניים דוכאו בחומרה. בשנת 1377, שנים ספורות לאחר מותו של גג'ה מדה, שלחה מג'פהיט התקפה ימית כעונש למרד בפאלמבאנג, תורם בסופו של ממלכת סוויצ'אי.
טבעה של אימפריית מג'פהיט וההיקף שלה הוא נושא לוויכוח. הדבר הוא בעל השפעה רבה על מדינות בסומטרה בכלל, חצי האי המלאי, אינדונזיה ומזרח קלימנטן שעל סמך הנגרקרטגאמה היו חלק מהאימפריה. אילוצים גאוגרפיים וכלכליים מראים כי במקום רשות מרכזית קבועה, מדינות המרוחקות היו סביר להניח קשורות בעיקר בקשרי מסחר, אשר ככל הנראה היה תחת מונופול מלכותי. הנגרקרטגאמה טוען ליחסים עם צ'אמפה, קמבודיה, סיאם, בורמה הדרומית, וייטנאם, ואף לשליחת משלחות לסין.
אף על פי שמג'פהיט התמקדה בהשתלטות על איים אחרים והריסת הממלכות השכנות, עיקר המיקוד שלה ככל הנראה היה על שליטה בנתח גדול יותר של סחר מסחרי שעבר בארכיפלג. בזמן הקמת מג'פהיט סוחרים מוסלמים ומיסיונרים החלו להגיע לאזור.
בעקבות מותו של היאם וורוק בשנת 1389, כוחה של מג'פהיט החל לשקוע בעקבות סכסוך הירושה. היאם וורוק הוחלף על ידי נסיכת הכתר Kusumawardhani, שהתחתנה עם קרוב משפחה, הנסיך Wikramawardhana. להיאם וורוק היה גם בן מנישואיו הקודמים, נסיך הכתר Wirabhumi, שגם טען לכס המלוכה. מלחמת האזרחים, בשם Paregreg, שחלה בין השנים 1405–1406, שבסופה Wikramawardhana ניצח וWirabhumi נהרג. מלחמת האזרחים החלישה את אחיזת מג'פהיט על מושבותיה המרוחקות.
בתקופת שלטונו של Wikramawardhana, סדרה של משלחות צי חיל הים המינגי בראשות נג הוא, האדמירל הסיני המוסלמי, הגיעו לג'אווה כמה פעמים במשך התקופה 1405–1433. עד 1430 משלחות של ג'נג הוא הקימו קהילות סיניות ערביות מוסלמיות בנמלים הצפוניים של ג'אווה, ובכך החל האסלאם להשיג דריסת רגל בחוף הצפוני של ג'אווה.
Wikramawardhana שלט עד לשנת 1426, והוחלף על ידי בתו Suhita, ששלטה בין 1426 ל-1447 לספירה. היא הייתה הילדה השנייה של Wikramawardhana מפילגש, אשר הייתה בתו של Wirabhumi. בשנת 1447, מתה Suhita והוחלפה על ידי Kertawijaya, אחיה. הוא שלט עד 1451 לספירה. לאחר מות Kertawijaya, הפך Bhre Pamotan למלך כששמו המלכותי הוא Rajasawardhana ובירתו הייתה בKahuripan. הוא מת ב-1453 לספירה. תקופה של שלוש שנים ללא מלוכה הייתה כנראה תוצאה של משבר הירושה. Girisawardhana, בנו של Kertawijaya, עלה לשלטון בשנת 1456. ומת בשנת 1466 לספירה והוחלף על ידי Singhawikramawardhana. בשנת 1468 לספירה הנסיך Kertabhumi מרד בSinghawikramawardhana במטרה להפוך למלך.
בחלק המערבי של האימפריה המתפוררת, מג'פהיט לא הצליחה לשלוט מול הכוח העולה של סולטנות מלאקה, שבמהלך המאה ה-15 החלה להשיג שליטה אפקטיבית על מצר מלאקה והרחיבה את השפעתה על סומטרה. מספר מחוזות נוספים של מג'פהיט קיבלו עצמאות בגלל חוסר השליטה של מג'פהיט. בשנת 1478 השלימו המוסלמים את ההשתלטות על כל חופי סומטרה, ואבד שלטון מאג'אפהית באי.
Singhawikramawardhana העביר את הבירה של הממלכה לפנים היבשת לדאה (הבירה לשעבר של ממלכת קדירי) והמשיך את שלטונו עד שהוא הוחלף על ידי בנו Ranawijaya בשנת 1474. בשנת 1478 לספירה הוא ניצח את Kertabhumi ומג'פהיט התאחדה. Ranawijaya החל למלוך בשנת 1474 עד שנת 1519 כששמו המלכותי הוא Girindrawardhana. עם זאת, כוחה של מג'פהיט הצטמצם בעקבות מאבקי הירושה ועליית כוח הממלכות בצפון ג'אווה.
בשנת 1478 פרק שליט העיר דמאק באי ג'אווה את עול מאג'פאהית מעליו והכריז עצמו סולטאן, כי היה מוסלמי. בשנת 1519 מת המאהאראג'א האחרון של מאג'אפאהית, ב-1520 עברה אצולת החצר של מאג'אפאהית לאי באלי בשנים הבאות השתחררו ערי מערב האי ג'אוה לעצמאות בלחץ האסלאם ומצד שני, הפורטוגלים שבקרו ב"סונדא קלאפא"[6] בשנת 1522 לצורכי מסחר. היא כבר הייתה אז עצמאית. בשנת 1526 או 1527 נכשל ניסיונם של אצילי מאג'אפאהית להקים ממלכה בבאלי. בשנת 1527 נכבשה תרוולאן על ידי כוחות שבאו מדמאק.
עד 1579 שלטו אנשי הסונדה על ממלכת פג'ג'ראן ובמזרח הרחוק של ג'אווה שרדה הנסיכות של בלמבנגאן כממלכה הינדו-בודהיסטית עד התאסלמותם של השליטים בשנות ה-70 של המאה ה-18. שלא הביעה את תמיכתה בחברת הודו המזרחית ההולנדית [דרושה הבהרה]. בשנות ה-90 של המאה העשרים נחפרה טרוולאן על ידי ארכאולוגים. נמצא בה אוצר גדול של כלים ומטבעות, בכללם מכסף ומזהב.
האירוע המרכזי של השנה, שהתקיים ביום הראשון של חודש צ'יטרה (מרץ, אפריל) כאשר נציגים מכל השטחים מתשלום מס או מנחה למג'פהיט, היו מגיעים לבירה לשלם את המס. שטחי מג'פהיט חולקו בכללות לשלושה סוגים: הארמון וסביבתו; מזרח ג'אווה ובאלי אשר נוהלו ישירות על ידי פקידים ממונים מהמלך, ומקומות שנהנו מאוטונומיה מהותית. הבירה (Trowulan) הייתה מפוארת וידועה בחגיגותיה השנתיות הגדולות שלה. בודהיזם, שאוויזם ווישנויזם היו דתות נפוצות, המלך נחשב כהתגלמות של השלושה. הנגרקרטגאמה לא מזכיר את האסלאם, אבל ודאי היו חצרנים מוסלמים בזמן הזה.
אף על פי שהלבנים היו בשימוש במקדש (צ'אנדי) באינדונזיה באותה תקופה, זה היה אדריכלי מג'פהיט של המאות ה-14 וה-15 שהתמחו בכך. הפיכת השימוש במוהל גפן ובטיח מסוכר תמר, המקדשים שלהם היו בעלי איכות גאומטרית חזקה. הדוגמה של מקדשי מג'פהיט הם מקדש Brahu בTrowulan, פסו בSidoarjo, Jabung בProbolinggo, ומקדש Surawana ליד Kediri. חלק מהמקדשים מתוארכים מתקופות קודמות אך שופצו והורחבו בתקופת מג'פהיט, כגון Penataran, המקדש הגדול ביותר במזרח ג'אווה המתוארך לעידן Kediri. מקדש זה זוהה בנגרקרטגאמה כמקדש Palah, ומסופר שביקר בו המלך היאם וורוק במהלך סיורו המלכותי ברחבי מזרח ג'אווה.
חלק מן הסגנון האדריכלי הטיפוסי שכפי הנראה פותחה בתקופת מג'פהיט, כולל שער לבנים בעל גג אדום גבוה ודק שכונה kori agung או paduraksa, וכן שער מפוצל שנקרא candi bentar. השער המפוצל הגדול של Lawang Wringin הממוקם בJatipasar שבTrowulan, במחוז Mojokerto, במזרח ג'אווה, הוא אחד מהcandi bentar הגדולים והעתיקים ששרדו מג'פהיט. candi bentar קיבל צורה טיפוסית של מבנה מג'פהיטי - המורכב משלושה חלקים;, רגל, גוף וגג גבוה - המחולקים בצורה שווה וזהה, נועדה על מנת ליצור מעבר לאנשים. לסוג זה של שער מפוצל אין דלתות, ולא מספק שום הגנה, אך מצמצם את המעבר. זה היה כנראה רק לשרת את מטרות הטקס ומטעמים אסתטיים, כדי ליצור תחושה של פאר, לפני הכניסה למתחם הבא דרך גג גבוה paduraksa, שער עם דלת סגורה. הדוגמה של kori agung או שער paduraksa סגנון שער אלגנטי של Bajang Ratu, היה בדרך כלל מקושט לרוב בשד קאלה, סוג של קיקלופ, וגם בתבליטים המספרים את סיפור Sri Tanjung. לסגנונות האדריכליים הטיפוסיים של מג'פהיט יש השפעה עמוקה על הארכיטקטורה של התקופה לאחר מכן ביאווה ובבאלי. אמנות הטרקוטה המג'פהיטית פרחה גם בתקופה זו. מספר רב של חפצים טרקוטים התגלו בTrowulan. הממצאים נע בין צלמיות אדם ובעלי חיים, למכלי מים, קופות חיסכון בצורת חזיר, קישוטים אדריכליים, ואף על צינורות ורעפים.
התיעוד האירופי הראשון על מג'פהיט בא מתוך יומן מסע של מתיוסי האיטלקי, נזיר פרנציסקני. בספרו "מסעות של נזיר אודריק מפרדנונה", הוא מתעד את ביקוריו בכמה מקומות באינדונזיה של היום: סומטרה, ג'אווה, וBanjarmasin בבורניאו, בין 1318–1330. הוא נשלח על ידי האפיפיור לפתוח במיסיון בפנים אסיה. בשנת 1318 הוא עזב את פדובה, חצה את הים השחור לתוך פרס, לאורך כל הדרך על פני כלכותה, מדרס, וסרי לנקה. לאחר מכן הוא פנה אל האי ניקובר עד לסומטרה, קודם לביקורו בג'אווה ובBanjarmasin. הוא חזר לאיטליה בדרך היבשה דרך וייטנאם, סין, לאורך כל דרך המשי לאירופה ב-1330.
בספרו הוא ציין כי הוא ביקר בג'אווה בלי לציין בדיוק את המקום בו ביקר. הוא אמר כי מלך ג'אווה שלט בשבעה מלכים אחרים. הוא הזכיר גם כי באי הזה נמצא הרבה ציפורן,, אגוז מוסקט ותבלינים אחרים. הוא הזכיר כי למלך ג'אווה היה ארמון מרשים, גדול ומפואר. המדרגות לארמון הפנים היו מצופים זהב וכסף, ואפילו הגג היו מוזהב. הוא מספר כי גם מלכי המונגולים מנסים שוב ושוב לתקוף את ג'אווה, אבל בסופו של דבר תמיד נוחלים כישלון ומוכרחים לחזור אל היבשת. ממלכת יאווה שהוזכרה ברשומה זו היא מג'פהיט, וזמן הביקור שלו הוא בין 1318–1330 בתקופת שלטונו של Jayanegara.
בתקופה מאוחרת יותר, בסמיכות לנפילת מג'פהיט, האמנות והארכיטקטורה המג'פהיטית חזו בתחיית האלמנטים האדריכליים של הילידים אוסטרונזיים-מגליתיים, כגון Sukuh ומקדשי Cetho על המורדות המערביים של הר Lawu. שלא כמו מקדשי המג'פהיטיים הקודמים המהווים דוגמה טיפוסית של אדריכלות הינדית של מבנה רב קומות ומתנשא, הצורה של מקדשים אלה היא של פירמידה מדורגת, הדומה יחסית לפירמידות המאסו-אמריקאיות.
שליטי מג'פהיט הייתה המשך השושלת של מלכי סינגהסארי, אשר נפתחו על ידי סרי רנגה רייסה, מייסד שושלת רייסה בסוף המאה ה-13.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
