מבצע פלומבט

מבצע פלומבט או פרשת פלומבט (The Plumbat Affair) הוא מבצע חשאי ישראלי שהתבצע ב-1968 במטרה להשיג תחמוצת אורניום טחונה ("עוגה צהובה") עבור מאמצי הגרעין הישראליים בעקבות הפסקת אספקת דלק גרעיני להפעלת הכור הגרעיני בדימונה בידי צרפת במסגרת האמברגו הצרפתי על ישראל. במסגרת מבצע זה הצליחה ישראל לרכוש ולהביא לישראל תחת הסוואה 200 טונות של תחמוצת אורניום טחונה.

לפי עמדתה הרשמית של ישראל, הסיפור כולו הוא בדיה, ובכירים בסוכנות האטום האירופית סבורים שישראל אינה מעורבת בהיעלמות מטען האורניום.

רקע

בשנות ה-50 של המאה ה-20 הוקמה הקריה למחקר גרעיני (קמ"ג) סמוך לדימונה. לגורמי מודיעין ברחבי העולם היה ידוע כי בקריה פועל כור גרעיני הצורך להפעלתו אורניום מועשר מאוד. סוכנות הביון המרכזית (CIA) של ארצות הברית ידעה ב-1968 כי ישראל משתמשת באורניום מועשר מאוד בדימונה, על ידי איסוף ממצאים בשטח, ואולם כבר ב-1967 השתכנעה הסוכנות כי לישראל יכולת גרעינית צבאית, וכי היא מייצרת פצצות אטום באמצעות פלוטוניום שאותו היא מפיקה בכור בדימונה. בשל הנחה זו איבדה שאלת מקור האורניום הישראלי את חשיבותה והסוכנות הפסיקה את מאמציה בחקירת נושא זה, למעט כאשר הועלו טענות שאורניום אמריקאי עשה את דרכו של ישראל (כמו במקרה של פרשת אפולו אודות חברת NUMEC של זלמן שפירו).

לישראל היו באותה עת מספר מקורות להשגת אורניום. כמויות קטנות נרכשו מארגנטינה ומדרום אפריקה וכמויות קטנות הופקו בתהליך יקר כחלק מתעשיית הפוספט הישראלית בתהליך שהומצא בישראל. ואולם, כמויות אלו כולן יחד היו זניחות בהשוואה לצורכי הקמ"ג, ומקור האורניום העיקרי היה בצרפת שגם הקימה את הכור עבור הישראלים.

זמן מה לפני מלחמת ששת הימים הופסק שיתוף הפעולה הביטחוני הפורה בין ישראל לצרפת עם הטלת האמברגו הצרפתי על ישראל בהוראת דה גול. האמברגו יצר קשיים חמורים לתעשייה הביטחונית בישראל והוביל את ישראל לפעולות ומבצעים שונים על מנת להמשיך בפרויקטים שהחלו בשיתוף פעולה עם הצרפתים, כמו: השגת מאות אלפי דפי תוכניות שאפשרו לישראל ייצור עצמי של חלקי מטוסי מיראז' 3 ומיראז' 5 ובהמשך גם פיתוח מטוס ה"נשר" על בסיס תוכניות המיראז' והעברת המשך פיתוח טיל קרקע-קרקע לישראל תוך גנבת ציוד שכלל טילים בנויים שלמים מדגם MD660 והוברח לישראל על אניות סוחר במסווה של ציוד חקלאי. המבצע המפורסם ביותר בפעולות אלו היה מבצע הברחת ספינות שרבורג.

הפסקת אספקת האורניום הצרפתי הייתה אמורה לשתק את פעילות הכור הגרעיני בדימונה, למרות זאת נמשכה פעילותו כל העת, ומקורות רבים מאמינים כי ישראל הצליחה במבצע שהתבצע ב-1968 להשיג 200 טונות של תחמוצת אורניום טחונה ("עוגה צהובה"). אגדות נקשרו במבצע זה, ועל בסיסו נכתבו ספרי מתח רבים, ובהם ספרו של קן פולט "Triple" (אנ')^[1]. תחקיר של צוות עיתונאי ה"סאנדיי טיימס" על הפרשה ראה אור בספר "מבצע פלומבט" (The Plumbat Affair) ב-1978.

המבצע

ניתן היה להשיג אוראניום בשוק התעשייתי האירופי. חברת סוסייטה ז'נרל דה בלז'יק (אנ') (החברה הכללית של בלגיה) החזיקה דרך חברת הבת שלה Union Minière du Haut Katanga (אנ'), כיום Umicore (אנ'), כמות גדולה של המחצב. אך כדי לאשר את המכירה היה צריך לעמוד בפיקוח סוכנות האטום האירופית (Euratom, איראטום) והדבר לא התאפשר למדינה כמו ישראל שלא פתחה את מתקני הגרעין שלה בפני פיקוח בינלאומי ואף לא הודתה בעצם קיומם. לשם כך פנה המוסד לגרמני בשם הרברט שולצן ששימש טייס בלופטוואפה במלחמת העולם השנייה ושעמו קיים המוסד קשרים כבר מ-1964, בבקשה שיזמין 200 טונות של תחמוצת אורניום מהחברה הבלגית עבור החברה הכימית "אסמארה כימיה" בהטנהיים (אנ') שבראשה עמד. הפיקוח של איראטום היה רופף באותם ימים ככל שנגע הדבר בחברות מסחריות אירופיות. החברה הסבירה לאיראטום כי בכוונתה להשתמש במחצב כקטליזטור כימי, וההסבר סיפק את הסוכנות שאישרה את העסקה. אושר לאסמארה כימיקלים לשלוח את החומר לג'נובה ומשם ליעד הסופי - חברת צבעים וכימיקלים איטלקית בשם "SAICA".

הישראלים רכשו באמצעות ספן טורקי ששיתף עמם פעולה מאז 1947 ספינה בשם "Scheersberg A" מתוצרת מספנת "Kröger-Werft" (גר'). הספינה, בעלת נפח של 2,600 טונות, יוצרה עשר שנים קודם לכן. צוות הספינה הוחלף כשהיא עשתה את דרכה לנמל אנטוורפן, החומר הוטען על סיפונה בתוך 560 חביות נפט אטומות שעליהן הוחתמה המילה "Plumbat", והיא עשתה את דרכה לג'נובה. בפועל, עם צאתה מנמל אנטוורפן ב-17 בנובמבר 1968 לאחר חצות, פנתה השירסברג A אל מזרח הים התיכון. בנקודה כלשהי בים, דרומית לטורקיה, העבירה את המשא לספינת משא ישראלית תחת השגחת ספינות חיל הים הישראלי. השירסברג הגיעה לנמל איסקנדרון בטורקיה ב-2 בדצמבר ומשם לנמל פאלרמו שם הוחזר אליה הצוות המקורי.

רק באפריל 1969 הבינו במחלקת הפיקוח של איראטום, סוכנות האטום האירופית, שתחמוצת האורניום לא הגיעה ליעדה. "אסמארה כימיה" הגיבה באמצעות עורכי דינה בבון. לדבריה, החליט הלקוח שעבורו ביצעה החברה את כל הפרויקט להחליף את קבלן המשנה שהיה אמור לבצע עבורה את העבודה באמצעות האורניום, ובמקום החברה האיטלקית נבחר יעד אחר. כל פרט אחר היה מוגן כסוד מסחרי ואסמארה לא הייתה מוכנה לשתף פעולה מעבר לכך. החקירה נסגרה והוראות הבטיחות והפיקוח רועננו^[2].

לפי ספרם של תחקירני הסאנדיי טיימס ופרסומים ב"אובזרבר", רק בעקבות מעצרו של סוכן המוסד הבכיר דן ארבל, שהיה שותף למבצע זעם האל ונעצר בעקבות פרשת לילהאמר כשהוא משתמש בדרכון שנשא את השם "דן ארט" (קיצור שם משפחתו המקורי "ארטשיק"), נודעה לאירופים השתלשלות הפרשה. לדברי דן ארבל במשפטו, בהיותו ניצול השואה בילדותו שהוחבא בקופנהגן מולדתו במרתף חשוך, פיתח קלאוסטרופוביה ונשבר לחלוטין לאחר לילה בתא המעצר הנורווגי^[3]. הוא נחשף כמי שהחליף את רב החובל של השירסברג A בשם הבדוי "פיטר ברו" וחשף גם את יעד המבצע - הובלת אורניום לישראל. מאוחר יותר חזר בו ארבל מכל דבריו^[4], וכשפורסם ב-1977 ב"אובזרבר" הבריטי ממקורות במשטרת נורווגיה כי ארבל קשר עצמו למשלוח האורניום, הכחיש זאת ארבל בריאיון ל"מעריב"^[5]. ואולם, עיתונאים גילו כי ארבל חתם בספר האורחים של מלון קרלטון בבילבאו באותו יום שבו נמכרה השירסברג ב-1970, לאחר תום המבצע.

מקורות ישראליים רשמיים מכחישים את כל הסיפור. להשערה בדבר מופרכות תאוריית הקשר הצטרפו גם מנכ"ל סוכנות האטום האירופית וילהלם אפרקמפף וכמה מפרשני ה"סאנדיי טיימס". לדבריהם, בתקופה המדוברת יכלה ישראל להשיג את האורניום בצורה חופשית וגלויה, ובכל אופן לא הייתה עושה שימוש בספינה שעגנה בנמלים ערביים כמו השירסברג ומשתפת אזרח טורקי בפעולה כה חשאית^[6].

לקריאה נוספת

• אליין דוונפורט, פול אדי ופיטר גילמן, מבצע פלומבט, מאנגלית: אמיל פוירשטיין, תל אביב: ברונפמן-שרשים, תשל"ט (המהדורה העברית של Davenport, E., Eddy, P., & Gillman, P. (1978). The Plumbat Affair. Philadelphia: Lippincott. ISBN 978-0-397-01248-0)
• הפצצה האיסלאמית, מאנגלית: דפנה לוי, ירושלים: אדם, 1982, עמ' 112–121 (המהדורה העברית של Weissman, Stephen ‘Steve’; Krosney, Herbert (1981), The Islamic bomb: the nuclear threat to Israel and the Middle East, New York, NY: Times Books. ISBN 978-0-8129-0978-4).
• Dennis Eisenberg, Eli Landau, Menahem Portugali, Operation uranium ship, New York : New American Library, 1978

קישורים חיצוניים

• דן ארקין, התעלומה של הספינה „שרסברג”, מעריב, 22 במאי 1977
• אלכס דורון, „כך הוברחה ‚העוגה הצהובה’ לישראל”, מעריב, 19 ביולי 1985
• נחום ברנע, האניה שתידלקה ספינות שרבורג העבירה בחשאי אוראניום לצרכי הכור בדימונה, דבר, 24 במאי 1977
• יוסי מלמן, במשך 50 שנה הכפישו אותו. בגיל 85, סוכן המוסד דן ארבל לא מוכן לשתוק עוד, באתר הארץ, 5 ביולי 2023
• מבצע פלומבט, 1968, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. הספר ראה אור בעברית בשם "כפול שלוש" בתרגומה של פועה הרשלג, ירושלים: דביר, 1981. מהדורה חדשה - מושב בן שמן: מודן הוצאה לאור, 2014.
2. ע. לוצ'אני, סופרת "מעריב" ברומא, "על יומן חדר המכונות נשפך שמן בנסיון לטשטש העלמת האורניום", מעריב, 11 במאי 1977.
3. צבי לביא, דן ארבל רמז על קשר עם שלטונות ישראל - בתקווה שזה יביא לשחרורם עי" משטרת נורווגיה, מעריב, 13 בינואר 1974.
4. שלמה גינוסר, דן ארבל: הצהרתי במשטרה היתה מטופשת ובלתי־הגיונית, דבר, 15 בינואר 1974.
5. דן ארקין, "אובזרוור" הלונדוני קושר אזרח ישראלי לפרשת האניה: דן ארבל, מנאשמי לילהאמר, מכחיש שסיפר לנורווגים על חלקו ב"אנית האורניום", מעריב, 8 במאי 1977.
6. מארק סגל, סופר "דבר" בבריטניה, התובע הנורווגי: ארבל הודה שהשתתף בהעברת האורניום, דבר, 10 במאי 1977.