Remove ads
עילוי נשמה ביהדות היא האמונה[דרוש מקור] שנשמות המתים יכולות לעלות ממקומן הנוכחי במרומים למקום גבוה ונאצל יותר. על פי האמונה[דרוש מקור], לפעולות שונות שמבצעים החיים יכולת להיטיב עם נשמת הנפטר. מקובל לשייך אמונה זאת לתקופות המאוחרות לאחר הקנוניזציה, ויש המשייכים אותה להשאלה מן הנצרות[1].
| ערך מחפש מקורות | |
על פי האמונה היהודית, לאחר מותו של אדם, נשמתו נידונה בבית דין של מעלה על מעשיו בימי חייו. נשמות הצדיקים מובלות למקומן בגן עדן, ונשמות הרשעים מובלות לגיהנום לשם מירוק חטאיהם. ישיבת נשמות הרשעים בגיהנום היא זמנית, ועל פי חז"ל "משפט רשעי ישראל בגיהנום שנים עשר חודש"[2]. בסיום ריצוי התקופה שנקבעה לנשמות בגיהנום הן מובלות למקומן בגן עדן, בתמורה למעשיו הטובים של האדם.
על פי האמונה בעילוי נשמה, בכל מצב בו נמצאת הנשמה יש ליהודים אחרים דרכים להשפיע על העלאתה ממקומה הנוכחי למקום גבוה יותר על ידי קיום מצוות שונות כגון אמירת קדיש ואזכרה על קברו של הנפטר. על פי אמונה זו, אף לימוד תורה ומעשי צדקה וחסד, המוקדשים על ידי צאצאיהם או מוקירי זכרם של הנפטרים, ולזכותם, גורמים לעליית נשמתם. כמו כן אף לימוד בספרים שכתב הנפטר או תרם, וכן כל מעשה טוב שנגרם בעקבות מעשיו נזקף לזכותו אף לאחר מותו. יש שכתבו שאף להפך, כאשר מעשיו של אדם גורמים לאנשים לחטוא, אף שהדבר נעשה לאחר מותו, אזי חטאים אלו נזקפים לחובתו[3]. בהתאם לכך נפוצים מאוד הכיתוב וההקדשה "לעילוי נשמת" (בראשי תיבות: לע"נ) הנכתבים בקשר ישיר עם תרומות למטרות שונות: ספרים ללימוד תורה, חפצי מצווה שונים, מזון ושתייה במקומות ציבוריים, צדקה לנזקקים ואף אביזרים המיועדים להצלת חיים.
Remove ads
ערך מורחב – נר נשמה
הדלקת נר נשמה ידועה כסגולה לעילוי נשמת הנפטר, ונהוג לעשות כן, בבית האבל בימי האבל, וביום השנה של הנפטר.
בחסידויות שונות נהוג להגיש ביארצייט, עוגות ויי"ש לאחר התפילה בבית הכנסת, על מנת שהמתפללים יברכו בִרכות מזונות ושהכל, ולאחל ש"לנשמה תהיה עלייה", מנהג זה מכונה "שתיית לחיים".
- ערך מורחב – גמ"ח
בציבור החרדי קיים מגוון רחב של גמ"חים, שנועדו לעזור לציבור, באמצעות השאלת ציוד ומוצרים שונים, כאשר חלק ניכר מהם, הוקם לעילוי נשמת יקיריהם.
אמונה יהודית נפוצה גורסת, כי לימוד משניות מועיל במיוחד לעילוי הנשמה, ואף ניתן רמז לכך, שמשנה היא שיכול אותיות לנשמה, בהתאם לכך אף קיימים חבורות של לומדי משניות, בהן בסיום כל שיעור מזכירים "שהלימוד יהא לעילוי נשמת פלוני בן פלוני". יש הנוהגים אף ללמוד - בקבוצה או ביחידות - את כל ששת סדרי המשנה בתוך השנה הראשונה שלאחר הפטירה.
בשעת השבעה או יום השנה נהוג בעיקר ללמוד את פרקי מסכת מקוואות ומסכת כלים. כמו כן נהוג להזכיר וללמוד מאמרות תורתו של המנוח.
- יברוב, צבי בן משה יצחק אהרן, לעילוי נשמה, באתר אוצר החכמה
- בעילום שם, סדר לימוד משניות לעילוי הנשמה, באתר אוצר החכמה
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads