לימודי השואה

לימודי השואה (או מחקר השואה) הוא תחום מדעי המקיף את המחקר ההיסטורי וחקר השואה. מוסדות המוקדשים ללימודי השואה חוקרים את ההיבטים הרב תחומיים והבינתחומיים של מתודולוגיית השואה, בהם היבטי דמוגרפיה, סוציולוגיה ופסיכולוגיה. לימודי השואה כוללים גם את לימודי גרמניה הנאצית, מלחמת העולם השנייה, היסטוריה של עם ישראל, דת, יחסי יהודים-נוצרים, תאולוגיית השואה (אנ'), אתיקה, אחריות חברתית ורצח עם בקנה מידה עולמי. חקר טראומות, זיכרונות ועדויות על חוויות ניצולי השואה,^[1] זכויות האדם, יחסים בינלאומיים, חיי יהודים לפני השואה, יהדות וזהות יהודית בעולם שלאחר השואה - כל אלה מכוסים גם הם בתחום מחקר זה.^[2]

מחקר אקדמי

מוסדות מחקר ותוכניות אקדמיות המתמחות במחקר שואה:

מוזיאון השואה באתר רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, יד ושם

• המכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם בירושלים.^[3]
• מכון פריץ באואר בפרנקפורט, גרמניה, נקרא על שם השופט והתובע הגרמני במשפטי אושוויץ בפרנקפורט.
• תוכנית אופסלה לחקר השואה ורצח עם בשוודיה.
• המרכז ללימודי שואה מתקדמים במוזיאון לזכר השואה בארצות הברית בוושינגטון הבירה.
• המרכז ללימודי השואה במכללה ירושלים.
• המרכז הפולני לחקר שואה באקדמיה הפולנית למדעים בוורשה, פולין.
• התשתית האירופאית למחקר השואה (EHRI) הממומן על ידי ה-FP7 (תוכנית המסגרת השביעית למחקר ופיתוח טכנולוגי) של האיחוד האירופי.
• אוניברסיטת סטוקטון הציעה תוכנית ללימודי M.A בתחום שואה ורצח עם בארצות הברית בשנת 1999.
• מכון ויזנטל לחקר השואה (וינה).

חוקרי השואה

חוקרי שואה בולטים:

• הנס גינתר אדלר (אנ') (1910–1988), יהודי צ'כוסלובקי ששרד את השואה והפך לאחד מחוקרי השואה הראשונים.
• חנה ארנדט (1906–1975), תאורטיקנית פוליטית גרמנית-אמריקאית שבתקופת משפט אייכמן טבעה את המונח "הבנאליות של הרוע", בו תיארה את אדולף אייכמן.
• יהודה באואר (נולד ב-1926), היסטוריון ומלומד ישראלי יליד צ'כוסלובקיה, חוקר שואה ואנטישמיות.
• צבי בכרך, ניצול השואה, חוקר שואה ואנטישמיות.
• רנדולף ל. ברהם, ניצול שואה, חוקר השואה בהונגריה ורומניה.
• ישראל גוטמן, ניצול השואה, חוקר שואה ואנטישמיות.
• דוריס ברגן, חוקרת שואה קנדית.
• מייקל ברנבאום (נולד ב-1945), חוקר ורב אמריקני המתמחה בחקר זיכרון השואה. הוא ניהל את פרויקט מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה בשנים 1988–1993.
• כריסטופר בראונינג (נולד ב-1944), היסטוריון אמריקני של השואה, הידוע בעיקר בזכות ספרו אנשים רגילים: גדוד מילואים 101 של משטרת הסדר ו'הפתרון הסופי' בפולין.
• לוסי דווידוביץ' (1915–1990), מההיסטוריונים האמריקאים הראשונים שעסקו בשואה. בספרה המלחמה נגד היהודים: 1933–1945 (1975), חקרה את ההקשר הפוליטי והחברתי של אירועי השואה.^[4]
• מרטין גילברט (נולד בשנת 1936), היסטוריון בריטי.
• אלנה חייקובה (1924–2012), לוחמת ההתנגדות הצ'כית, היסטוריונית שחקרה את חלקם של היהודים בהתנגדות בצ'כוסלובקיה (צ'כיה הכבושה וסלובקיה) למשטר הנאצי.
• ראול הילברג (1926–2007), מדען והיסטוריון אמריקני יליד אוסטריה.
• רפאל למקין (1900–1959), ניצול השואה ועורך דין יהודי פולני שטבע את המונח רצח עם, מונח שאומץ על ידי האומות המאוחדות בוועידת 1948 בנושא מניעה וענישה על פשע רצח העם.
• פרנקלין ליטל (1917–2009), חוקר פרוטסטנטי, אחד ממייסדי תחום לימודי השואה.^[5]
• לאון פוליאקוב (1910–1997), היסטוריון צרפתי שכתב על השואה והאנטישמיות.
• ג'רלד רייטלינגר (1900–1978), היסטוריון בריטי שחקר את גרמניה הנאצית.
• חוי דרייפוס, חוקרת שואת יהודי פולין
• גדעון גרייף, חוקר מחנה אושוויץ והזונדרקומנדו.
• אסתר פרבשטין, היסטוריונית חרדית, ראש הקתדרה להוראת השואה במכללה ירושלים ויועצת ב'גנזך קידוש השם'.

חינוך בנושא השואה

חינוך בנושא השואה מתייחס לניסיון - במסגרת פורמלית ולא רשמית כאחד - להורות את נושא השואה. ההוראה והלמידה על השואה עוסקות בדידקטיקה ולמידה, תחת הנושא הרחב של החינוך אודות השואה. חינוך זה כולל גם תוכניות לימודים וספרי לימוד. הביטוי "הוראה ולמידה בנושא השואה" משמש את כוח המשימה הבינלאומי להנצחת זכר השואה.^[6]

ראו גם

• השפעות השואה
• רצח עם
• חינוך בנושא רצח עם (אנ')
• ימי זיכרון לשואה
• Holocaust Studies and Materials
• יום הזיכרון לשואה ולגבורה
• אלי ויזל

קישורים חיצוניים

• "משאבים לאקדמאים ולמחקר", באתר מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה
• יד ושם
• תשתית אירופאית למחקר השואה
• קרן אלי ויזל