ליל שמורים אותו אל חצה

לֵיל שִׁמּוּרִים אוֹתוֹ אֵל חָצָה הוא פיוט מערבית לערבית של היום הראשון של פסח (ליל הסדר) שמקורו בתקופה הקלאסית של הפיוט (המאה השישית עד המאה השמינית) אך לא ידוע מי מחברו. מערבית זאת נתקבלה בכל קהילות אשכנז ופולין, צרפת,^[2] איטליה,^[3] רומניא^[4] ואלג'יר,^[5] וגם בנוסחי פרובנס וקטלוניא.^[6]

תחילת המערבית 'ליל שמורים', מתוך מחזור כתב יד מהמאה ה-13. לכותרות נוספו עיטורים.

מילות הפיוט
לֵיל שִׁמּוּרִים אוֹתוֹ אֵל חָצָה. בַּחֲצוֹת לַיְלָה בְּתוֹךְ מִצְרַיִם כְּיָצָא. גִבּוֹר עַל קָמָיו יַחֲצֶנּוּ כְּחָצָה. דּוֹד מַעֲרִיב עֶרֶב וּנְזַמְּרֶנוּ בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה: המעריב לֵיל שִׁמּוּרִים הוּא זֶה הַלַּיְלָה. וְעִתְּדוֹ אֵל בְּאוֹמֶר בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה. זֶה אֲשֶׁר הוּא לוֹ יוֹם וְלוֹ לַיְלָה. חוֹק אַהֲבָתוֹ יִזְכּוֹר לְנִינֵי חָלַק לוֹ לַיְלָה: אוהב קריאת שמע. אמת לֵיל שִׁמּוּרִים טִכְּסוֹ אַלּוּף נְעוּרִים יַלְדֵי בְּרוּרִים לְהוֹצִיאָם מֵאֲרוּרִים כְּהַכִּירוֹ עַם חַיֵּינוּ מְאָרְרִים לִהְיוֹת מִצְרַים מְקַבְּרִים מֶלֶל הִמְתִּיקוּ בְּנֵי חוֹרִים נַצְּחוּהוּ יַחַד עַל מַכַּת בְּכוֹרִים: בגילה עד לפני משה לֵיל שִׁמּוּרִים סִימָן הוּא לֶעָתִיד לָבֹא. עֶלְיוֹן כִּי בֹא יָבֹא. פָּקוֹד יִפְקוֹד עַם קְרוֹבוֹ. צוּרֵנוּ הוּא נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ: זֶה צוּר עד ממנו לֵיל שִׁמּוּרִים קְרָאוֹ נוֹרָא עֲלִילָה. כִּי בוֹ שָׁבַר מוֹטוֹת עֶגְלָה. רָעוֹץ יִרְעַץ אוֹם מַדְּקָה וְאָכְלָה. יוֹסִיף שֵׁנִית בּוֹ לְהִגָּאֵלָה: גאל לֵיל שִׁמּוּרִים שִׁמְעוֹ לְעַם אֲהָבִים. אֲשֶׁר הִצִּיל מִיַּד לֶהָבִים. תְּשׁוּעָה הִיא לְבַת רַבִּים. בְּנַחַת וְשָׁלוֹם בְּלִי פַחַד שׁוֹכְבִים: פורס (הנוסח המקורי)[1]

תחילת המערבית "ליל שמורים" מתוך מחזור לפסח בנוסח אשכנז בהוצאת רוו"ה (רדלהיים, 1832), עמ' ט, עם הביכור "אזכרה שנות עולמים" שהוסיף רבי מאיר ש"ץ, משולבים בתוך תפילת הקבע. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 24

זולת חלופי

בנוסח אשכנז (וכן בנוסח פרובאנס וקטלוניא), חסר ה"זולת" (הפיוט לפני "מי כמכה באלים ה'") המקורי של הפיוט, הממשיך את הסימן והאקרוסטיכון מלפניו, ובמקומו מופיע "זולת" חילופי שמפסיק את סדר הא"ב. הפיוט החילופי הוא ארוך יותר, ויש בו סדר א"ב עצמאי. נושאו הוא השוואה בין גאולת מצרים לגאולה העתידה, ויש לו רפרינים מתחלפים: "בימי חג פסח" ו"כימי חג פסח". הנוסח המקורי נשמר בקטעי גניזה ובנוסחי רומא ורומניא.^[7]

הזולת החלופי שבמחזורי אשכנז:
פֶּסַח אָכְלוּ פְּחוּזִים. וְנִפְלָאוֹת חוֹזִים. בִּימֵי חַג פֶּסַח:
פֶּסַח בָּנוּ לִשְׁמוֹר לְדוֹרוֹת. פְּנֵה לָנוּ לְהוֹרוֹת. כִּימֵי חַג פֶּסַח:
פֶּסַח גָּזַר עִנּוּי אֱמוּנִים. אַרְבַּע מֵאוֹת נִמְנִים. בִּימֵי חַג פֶּסַח:
פֶּסַח דָּת שְׁבוּעִים יְמַלֵּא. וְיוֹם נָקָם יְגַלֶּה. כִּימֵי חַג פֶּסַח:
פֶּסַח הָרַג בְּכוֹרֵי חָם. וּבֶן בְּכוֹרִי רִחָם. בִּימֵי חַג פֶּסַח:
פֶּסַח ווּעַד לִשְׁפּוֹט מַרְשִׁיעִים. וּלְהַעֲלוֹת לְצִיּוֹן מוֹשִׁיעִים. כִּימֵי חַג פֶּסַח:
פֶּסַח זֶמֶר בְּנוֹף נִתַּן. לִגְאוֹל בְּנֵי אֵיתָן. בִּימֵי חַג פֶּסַח:
פֶּסַח חֶרֶב עַל רִשְׁעֵי הֲדוֹם. בְּיַד צַח וְאָדוֹם. כִּימֵי חַג פֶּסַח:
פֶּסַח טְבִיחַת נִינֵי כוּשׁ. לְהוֹצִיא עַמּוֹ בִּרְכוּשׁ. בִּימֵי חַג פֶּסַח:
פֶּסַח יְדִידוּת קַן שְׁדוּדָה. כַּנֵּס אוֹם נְדוּדָה. כִּימֵי חַג פֶּסַח:
פֶּסַח כָּרַת לְשָׂמוּ מִסִּים. וְהוֹצִיא עַמּוֹ בְּנִסִּים. בִּימֵי חַג פֶּסַח:
פֶּסַח לוֹחֲצֵינוּ יִלְחַץ. וְיִרְפָּאֵנוּ מִמַּחַץ. כִּימֵי חַג פֶּסַח:
פֶּסַח מִלֵּא הֲמוֹן הָרֵיקָה. וְהִסִּיעַ גֶּפֶן שֹוֹרֵקָה. בִּימֵי חַג פֶּסַח:
פֶּסַח נְגִינוֹת צַר יַשְׁפִּיל. וְגִיל עַמּוֹ יַכְפִּיל. כִּימֵי חַג פֶּסַח:
פֶּסַח סִגֵּר זֵדִים לַדֶּבֶר. וְרִפָּא עַמּוֹ מִשֶּׁבֶר. בִּימֵי חַג פֶּסַח:
פֶּסַח עֲבוּר כָּל צוֹרֵר שָׁמוּר. וְנָקָם עַמּוֹ כָּאָמוּר. כִּימֵי חַג פֶּסַח:
פֶּסַח פִּחַד בָּתֵּי מִצְרִים. וּבָן בְּעִנּוּי נוֹצְרִים. בִּימֵי חַג פֶּסַח:
פֶּסַח צְפִירַת צָר לַעֲלוּקָה. כַּנֵּס אוֹם חֲקוּקָה. כִּימֵי חַג פֶּסַח:
פֶּסַח קָשַׁר לְצַר אָבְדָה. וְגָאַל יְדִידִים מֵעֲבוֹדָה. בִּימֵי חַג פֶּסַח:
פֶּסַח רָמִים זֵדִים תְּהָרֵס. וְרַעֲיָתְךָ תְּאָרֵשֹ. כִּימֵי חַג פֶּסַח:
פֶּסַח שָׁת בְּכָל בַּיִת יְלֵיל. בְּצֵאתוֹ בַּחֲצוֹת לֵיל. בִּימֵי חַג פֶּסַח:
פֶּסַח תִּכַּן וְהוּחַק לְאוֹת. לְהַרְאֵנוּ בּוֹ נִפְלָאוֹת. כִּימֵי חַג פֶּסַח:

פֶּסַח תְּהִלָּה לְשֵׁם שׁוֹכֵן שְׁחָקִים.
תָּקְפּוֹ יַבִּיעוּ קְרוֹבִים וּרְחוֹקִים.
תּוֹקֶף כְּבוֹדוֹ בַּיָּם מְחוֹקְקִים.
שִׁיר וְתִשְׁבָּחוֹת מְשׁוֹרְרִים וּמְשַׂחֲקִים.

ביכור

בנוסח אשכנז המערבי,^[8] נוסף קודם חתימת השכיבנו ביכור מאת רבי מאיר בן יצחק ש"ץ "אזכרה שנות עולמים" העוסק בהקרבת קרבן פסח. בשאר הנוסחאות ביכור זה לא מופיע.

נוסח התוספת:
(ליל שמורים לשומר ישראל)^[9]

אֶזְכְּרָה שְׁנוֹת עוֹלָמִים יָמִים מִקֶּֽדֶם
בַּנְּעָלִים יָפְיָפִית בַּת נָדִיב הַקֹּֽדֵם
גְּבוּל גָּבֽוֹהַּ תְּחוּם צָעִיר רֹדֵם
דֻּגְמַת מְלָכִים בֵּית אֱ-לֹהִים אֶדַּדֵּם
הֵרָאוֹת בָּעֲזָרָה בְּקָרְבָּן פָּנִים לְקַדֵּם
וּבִדְמֵי פְסָחַי מִזְבֵּֽחַ הַקֹּֽדֶשׁ לְאַדֵּם

זֶֽבַח הַמְיֻחָד לַשֵּׁם בֹּֽקֶר וָעֶֽרֶב
חֹק הֲלִיכָתוֹ כָּל־הַשָּׁנָה קָרֵב
טָעוּן הַקְדָּמָה עֶרֶב פְּסָחִים לְהִתְקָרֵב
יְרוּשָׁלַֽיִם הַבְּנוּיָה צֶֽדֶק יָלִין בָּהּ בְּקֶֽרֶב
כְּאֵין אַחֲרֶֽיהָ הַתֵּר, וְהַמִּקְדָּשׁ חָרֵב
לַעֲבוֹד בַּפֶּה נִכְסַֽפְתִּי לְרֵֽיחַ עָרֵב

מִדְבָּר נָוָה מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָֽרֶץ וְעִלּוּסֶֽיהָ
נִשְׁחַט בָּהּ הַפֶּֽסַח בְּשִׁלּוּשׁ אוֹכְלוֹסֶֽיהָ
סוֹדֶֽרֶת עֲנָיַת הַלֵּל לְוִיָּה בְּקִלּוּסֶֽיהָ
פִּרְחֵי אַהֲרֹן עוֹמְדִים בְּשׁוּרוֹת פִּלוּסֶֽיהָ
צִדֵּי הַיְסוֹד זְרוֹק דְּמֵי מְקֻלָּסֶֽיהָ
קַטֵּר אֵמוּרִים עַל מִזְבַּח מִלּוּסֶֽיהָ

רֵעִים לִמְנוּיָו בַּלַּֽיְלָה נֶאֱכָל צָלִיל
שִׁשִּׁים מִצְוֹת טָעוּן וְרִבּֽוּעַ חַכְלִיל
תּוֹף וְחָלִיל יִשְׂאוּ יְהוּדָה וְגָלִיל
מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ וַעֲצָתוֹ בַּעֲלִיל
אוֹמֵר לִירוּשָׁלַֽיִם תּוּשָׁב וְחָרְבוֹתֶֽיהָ אַתְלִיל
בְּרִבְיוֹן יֹֽפִי צִיּוֹן חֵיק תַּכְלִיל
חֵלָהּ וְאַרְמְנוֹתֶֽיהָ בְּסֻכַּת שָׁלוֹם תַּטְלִיל
אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶֽדֶק עוֹלָה וְכָלִיל

אזכורים

הפיוט מצוטט בכמה מקומות בראשונים, כגון בספר המנהיג הלכות פסח^[10] 'אית מאן דאמ' דר' לא הוה אכיל במעלי פיסח' משום דר' בכור הוה. וטעם לדבר משום שהקב"ה 'הרג בכורי חם ובן בכורו ריחם'.' המשפט 'הרג בכורי חם ובן בכורו ריחם' הוא ציטוט ישיר מהזולת החילופית הנאמרת באשכנז.

ביצועיים מוזיקליים

• יעקב קוסביצקי, הקטע האחרון "ליל שמורים שמעו לאם אהבים".
• טריאו לורנד, הקטע הראשון "ליל שמורים אותו א"ל חצה".
• הקטע "פסח אכלו פחוזים" הולחן על ידי שמואל נאומבורג במאה הי"ט (לדבריו על פי ניגון מסורתי, אבל הלחנתו מסולסלת מאוד וקשה להאמין שהיא משמרת הרבה מהניגון המסורתי), אבל כנראה מעולם לא הוקלט, ונמצא ב-S. Naoumbourg, Chants liturgiques des grandes fêtes, 2ème Partie (1847), p. 126.

קישורים חיצוניים

ליל שימורים, משולב בתפילת ערבית כנוסח אשכנז, באתר ויקיטקסט

• מהדורה מדעית, אצל יונה פרנקל, מחזור לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם, ירושלים תשנ"ג, עמ' 9 ואילך.

הערות שוליים

1. מלבד הזולת, הנוסח מופיע בהתאם לנדפס במחזורי אשכנז. הזולת על פי מחזור 'קמחא דאבישונא' (עמ' 153. ושם נתבלבל העניין, ומופיע ה"זולת" האשכנזי אחרי הזולת המקורי. במחזור משנת רפ"ו מופיעים שני הפיוטים, ויש הערה לומר אחד מהם.)
2. הפיוט לא מופיע במחזור ויטרי הנדפס, ושם מופיע "ליל שמורים אור עולמו" ללילה הראשון, ו"ליל שמורים אור ישראל" לליל שני. אולם, במחזור ויטרי כ"י רג'יו, "ליל שמורים אותו אל חצה" מופיע כמעריב לליל ראשון, ואחר כך באים שני המעריבים האחרים, ראו יונה פרנקל, מחזור פסח, ירושלים תשנ"ג, עמ' כב בהקדמה.
3. הוא מופיע במחזור רמ"ו ומחזור קמחא דאבישונא. במחזור מנטובה שי"ז ובמחזור שד"ל הוא לא מופיע.
4. מחזור רומניא, ויניציאה רפ"ג, דף קט ע"ב. היום, הוא נאמר בפועל בקהילה קדושה יאנינה, אבל לפני ברכו ולא בתוך הברכות.
5. יונה פרנקל, מחזור פסח, ירושלים תשנ"ג, עמ' כב בהקדמה. במנהג אלג'יר המאוחר פסקו מלומר פיוטים בתפילה בכלל.
6. עידן פרץ, סידור קטלוניא (ירושלים, ה'תשע"ט), עמ' שצב.
7. במחזור רומניא, ויניציאה רפ"ג, לא מופיע הזולת המקורי, אלא הפיוט האשכזי כ"יש מוסיפים", אך במחזור רומניא תכ"ה, הנוסח המקורי כן מופיע (והנוסח האשכנזי לא מופיע כלל). הנוסח המקורי מופיע על פי כתבי יד אצל: יונה פרנקל, מחזור פסח: לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם, ירושלים תשנ"ג, עמ' 13.
8. הוא מופיע גם בחלק מכתבי יד ודפוסי מנהג אשכנז המזרחי, אבל בפועל לא נאמר מאז שרבי אייזיק טירנא קבע שלא לאמרו.
9. שורה זו מופיעה (לפעמים בסוגריים) במחזורים המודפסים כעין מעבר בין עיקר המעריב לבין פיוט זה. מקורה אינו ברור.
10. עמוד תסה