המסע הלילי של מוחמד (בערבית: الإسراء والمعراج, תעתיק מדויק: אלאִסראא' ואלמעראג') הוא אמונה על מסע עלייתו של הנביא מוחמד השמיימה. מאורע זה התרחש, על פי אמונת מרבית המוסלמים כיום, ב-26 ברג'ב (رجب), החודש השביעי בלוח השנה המוסלמי בשנת 621. בהתאם למסורת המקובלת היום על רובם של המוסלמים, במסעו הלילי נסע הנביא מוחמד ממכה ל"מסגד הקיצון" (הוא מסגד אל-אקצא בירושלים, לפי דעות מאוחרות לתקופת הפרשנות הקלאסית של הקוראן) על גבי בהמה פלאית ששמה אל-בוראק (البراق), ובלוויית המלאך גבריאל עלה מהר הבית לרקיע השביעי. בשמיים הוא קיבל את מצוות התפילה (צלאה) - אותה מצווים המוסלמים לקיים חמש פעמים ביום, ואת כיוון התפילה - לכיוון מכה.
מהקוראן
נהוג לאתר התייחסות ישירה למסע הלילי במספר מקומות בקוראן, ובפרט בסורה 17, הקרויה "המסע הלילי":
ישתבח שמו של המסיע את עבדו בלילה מן המסגד הקדוש[1] אל המסגד הקיצון[2] אשר נָתַנו ברכתו על סביבותיו, למען נַראה לו את אותותינו.
— תרגום הקוראן לעברית, אורי רובין, 17:1.
כבר אמרנו לך כי ריבונך חולש על כל בני האדם. לא עשינו את החלום אשר הראינו לך אלא למען נסות את האנשים
— שם, 17:60
בנוסף, מוזכרים פרטים מתוך המסע הלילי (ראו להלן) בסורה 53 ("הכוכב"):
הן ראהו גם בפעם אחרת, אצל הלוטוס אשר בקצה המרום. שם הוא גן המסתור. כאשר כיסה את הלוטוס אשר כיסה, לא סר המבט ולא חרג, ואז ראה כמה מאותות ריבונו הגדולים.
— שם, 53:13-18
טקסט מלא מהחדית'
הטקסט מובא מתוך הצחיח אל-בוח'ארי, ומיוחס לאנאס אבן מאלכ:[3]
"על סיפור העלייה השמימה (אלמעראג') מספרים מפיו של הנביא שאמר : הביאו לי את אלבוראק, והוא בהמה לבנה וארוכה, גבוהה מחמור ונמוכה מפרד, רכבתי עליה עד שבאתי לירושלים, לבית אלמקדיס ושם קשרתי אותה בטבעת.
אמר (הנביא) עליו התפילה והשלום: אחר כך פגשתי את המלאך גבריאל. הוא הביא לי כד של יין וכד של חלב ואני בחרתי בחלב. אמר גבריאל: בחרת נכון. אחר כך העלה אותי עמו השמימה וביקש: פתחו לנו. שאלו: מי אתה? אמר: גבריאל. שאלו: ומי אתך? אמר: מוחמד, תפילת האל עליו וברכתו לשלום, שאלו: האם כבר נשלח כנביא? אמר: אכן נשלח. פתחו לנו, והנה לפנינו אדם (הראשון) עליו השלום וידרוש כשלומי ויברכני בטוב.
אחר כך העלה אותי עמו אל הרקיע השני וביקש: פתחו לנו. שאלו: מי אתה? אמר: גבריאל. שאלו: ומי אתך?' אמר: מוחמד, תפלת האל עליו וברכתו לשלום. שאלו: האם כבר נשלח כנביא?' אמר: אכן נשלח. פתחו לנו, והנה לפנינו עיסא (ישו) בן מרים ועמו יחיא (יוחנן המטביל) בן זכריה עליהם השלום, וידרשו שניהם בשלומי ויברכוני שניהם בטוב.
אחר כך העלה אותי עמו אל הרקיע השלישי וביקש: פתחו לנו. שאלו: מי אתה? אמר: גבריאל. שאלו: ומי אתך? אמר: מוחמד, תפילת האל עליו וברכתו לשלום. שאלו: האם כבר נשלח כנביא? אמר: אכן נשלח. פתחו לנו והנה לפנינו יוסף עליו השלום, והנה תשעה קבין של יופי ניתנו לו. וידרוש בשלומי ויברכני בטוב.
אחר כך העלה אותי עמו אל הרקיע הרביעי וביקש: פתחו לנו. שאלו: מי אתה?' אמר: גבריאל. שאלו: ומי אתך?' אמר: מוחמד, תפלת האל עליו וברכתו לשלום. שאלו: האם כבר נשלח כנביא?' אמר: אכן נשלח. פתחו לנו והנה לפנינו אידריס (חנוך) עליו השלום, וידרוש בשלומי ויברכני בטוב.
אחר כך העלה אותי עמו אל הרקיע החמישי וביקש: פתחו לנו. שאלו: מי אתה? אמר: גבריאל. שאלו: ומי אתך? אמר: מוחמד, תפלת האל עליו וברכתו לשלום. שאלו: האם כבר נשלח כנביא? אמר: אכן נשלח. פתחו לנו והנה לפנינו הארון (אהרון) עליו השלום, וידרוש בשלומי ויברכני בטוב.
אחר כך העלה אותי עמו אל הרקיע השישי וביקש: פתחו לנו. שאלו: מי אתה? אמר: גבריאל. שאלו: ומי אתך? אמר: מוחמד, תפלת האל עליו וברכתו לשלום. שאלו: האם כבר נשלח כנביא? אמר: אכן נשלח, פתחו לנו והנה לפנינו מוסא (משה) עליו השלום, וידרוש בשלומי ויברכני בטוב.
אחר כך העלה אותי עמו אל הרקיע השביעי וביקש: פתחו לנו. שאלו: מי אתה? אמר: גבריאל. שאלו: ומי אתך? אמר: מוחמד, תפלת האל עליו וברכתו לשלום. שאלו: האם כבר נשלח כנביא? אמר: אכן נשלח. פתחו לנו והנה לפנינו אברהים (אברהם) עליו השלום, מסמיך גבו אל הכעבה של מעלה והנה בכל יום מקיפים אותה שבעים אלף מלאכים שאינם חוזרים אליה, אחר כך הוביל אותי אל עץ הלוטוס, והנה עליו כאוזני פילים ופרותיו כמו כדי חרס.
והנה כיסה כבוד האלוהים את עץ הלוטוס, והעץ השתנה עד כי אין איש מברואי העולם יכול לתאר את גודל יופיו. ויגלה לו אלוהים אשר גילה, וציווה עליו להתפלל חמישים תפילות בכל יממה.
ירדתי אל משה. אמר לי: מה ציווה האל עליך ועל עמך לעשות? אמרתי: חמישים תפילות. אמר: חזור אל ריבונך ובקש ממנו להקל מעליהם. בני עמך לא יעמדו בכך. אני כבר ניסיתי את בני ישראל ועמדו בשלוש בלבד. חזרתי אל ריבוני ואמרתי: ריבוני, הקל מעל עמי והפחת מעליי חמש תפילות. חזרתי אל משה ואמרתי: הפחית מעליי חמש. אמר: בני עמך לא יעמדו בכך, חזור אל ריבונך ובקש אותו להקל. לא חדלתי להלך בין ריבוני יתעלה ובין משה עד אשר הגענו לחמש תפילות ביממה.
חזרתי אל משה וסיפרתי לו. אמר: חזור אל ריבונך ובקש ממנו להקל עוד. אמרתי: כבר חזרתי אל ריבוני עד כדי בושה. הוי משה, הנה באמת בושתי מפני ריבוני על שאני חוזר אליו שוב ושוב. אמר: בשם אלוהים, אם כן, רד אל הארץ.
נשא אותי גבריאל עד שהוריד אותי אל הבית (בית הקיצון), והנה אלבוראק עומדת במקומה. ואקרא בשם אלוהים ואשב על גבה והנה אני בפתחה של מכה וגבריאל עמדי.
אמר (הנביא) עליו התפילה והשלום: כאשר האיר הבוקר אחרי העלייה לשמים השכמתי במכה אחוז מבוכה. ידעתי שאם אספר מה שאירע לי יאמרו האנשים: שקרן אתה. ישבתי בודד ועצוב באחת מפינות המסגד. עבר על פני אבו ג'אהל, התיישב לידי ואמר בלגלוג: האם קרה דבר, מוחמד?' אמרתי: כן. אמר: ומה הוא הדבר?' אמרתי: הסיעוני הלילה.
אמר: להיכן? אמרתי: למסגד הקיצון אמר: ואחר כך השכמת קום בינינו? אמרתי: כן. אמר אבו ג'אהל: הוי, בני קורייש בואו והתקבצו. ובאו וישבו אצלי. אמר אבו ג'אהל: הוי, מוחמד! ספר לבני שבטך את מה שספרת לי. אמר שליח האלוהים עליו התפלה והשלום: הסיעוני הלילה. אמרו: לאן?, אמר: למסגד הקיצון. אמרו: ואחר כך השכמת קום בינינו? אמר: כן. והיה ביניהם מי שהתפלא ומי שספק כפיים ומי ששם ידו על קדקודו.
אחר כך אמרו: האם תוכל לתאר לנו את המסגד הקיצון?' אמרתי: כן. התחלתי לתאר אותו עד שנעשה התיאור קשה עליי, משום שנכנסתי לתוכו בלילה. והנה הופיע לנגד עיני רוחי המסגד הקיצון. הבטתי בו ונתתי את סימניו.
וילכו האנשים אל אבו בכר ויאמרו: מה דעתך, אבו בכר, על חברך הטוען כי בא הלילה למסגד הקיצון והתפלל בה ולפנות בוקר חזר למכה? אמר אבו בכר: ברכת האל עליו: באלוהים, אם אמנם אמר לכם כזאת – אמת הדבר. והרי ספר לנו שהיה בשמים ושמע דברי אלוהים וחזר לארץ והאמנו לו, והרי זה רחוק יותר מהדבר שאתם מתפלאים עליו.
אחר כך הלך אבו בכר למוחמד שליח האלוהים, תפלת האל עליו ושלומו, ואמר: הוי, נביא האלוהים, האם סיפרת לאנשים אלה שבאת למסגד הקיצון הלילה? אמר: כן. אמר: אמת דיברת. תיאר לי אותו. הו נביא האלוהים, שהרי אני הייתי בו. והנה הופיע שוב המסגד הקיצון לנגד עיניי ואחל לתאר את סימניו לפני אבו בכר. אמר אבו בכר: אמת דיברת. מעיד אני שאתה שליח האלוהים. אמר שליח האלוהים: ואתה אבו בכר - הצדיק. ויקרא אבו בכר מאותו היום אל-צדיק."
מסורות ופרשנויות לגבי המקום שאליו נסע מוחמד
-Aerial-Temple_Mount-Al-Aqsa_Mosque_(east_exposure).jpg)
ייתכן ומסורת המסע הלילי מבוססת על המסופר בספר דניאל: "וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי בֶחָזוֹן בַּתְּחִלָּה מֻעָף בִּיעָף".[4][5]
כיום מקובל כמעט על כל המוסלמים כי המקום המכונה בקוראן אל-מסג'ד אל-אקצא ("המסגד הקיצון"), ואשר אליו נסע מוחמד, הוא הר הבית בירושלים. פירוש הפסוק בקוראן כמסע לילי לירושלים החל בתקופת השליט האומיי, עבד אל-מלכ בן מרואן. באותה תקופה השתלטו מורדים שהתנגדו לשלטון המרכזי על העיר מכה. חיזוקים משמעותים לתפיסה זאת ניתן לראות בכך שהסורה העוסקת במסע הלילי מכונה סורת בני ישראל ובה יש רמז לחורבן בית ראשון ובית שני[6]
ההיסטוריונים אל-ואקדי (סוף המאה ה-8) ואל-אזרקי (אנ') (המאה ה-9) קבעו ש"המסגד הקיצון" הוא מסגד שנמצא במרחק 10 מילין מהכעבה, ולא בירושלים.[7] לפי הגאוגרף המוסלמי מהמאה ה-9 אחמד אל-יעקובי, ניסה עבד אל-מלכ למנוע מתושבי סוריה לבקר במכה בתקופה זו בעקבות חששו שהם יושפעו מהרעיונות של המורדים. על כן הוא בנה את מסגד אל-אקצא על הר הבית, וטען כי הוא "המסגד הקיצון" שנזכר במסע הלילי של הנביא, כדי לתת למסגד שבנה הילה דתית, כך שירושלים תשמש כתחליף למכה בתקופה הזאת. לדעתו של היסטוריון מוסלמי אחר, מוקדסי, שחי בירושלים במאה העשירית, נבנה מסגד אל-אקצא כמקום קדוש למוסלמים בירושלים בעקבות התחרות הדתית שהייתה בין הנוצרים לבין המוסלמים בעיר. על פי דעה זו, בניית מסגד אל אקצא וייחוסו לפסוק מהקוראן, נועדה להגביל את ביקורי המוסלמים בכנסיות הנוצריות ובמטרה לשכנע את הנוצרים להתאסלם. מאחר שבתקופה זו האמינו הנוצרים כי חורבן בית המקדש היה נס אלוהי שאותו ייחסו לישו, האמינו המוסלמים כי בנייתו מחדש על ידי המוסלמים תגרום להחלשת הטענה הזאת, ותוכיח כי הדת המוסלמית היא הדת האמיתית.
אף על-פי-כן, בעבר היו גם מסורות ופרשנויות אחרות בנושא המסע הלילי של הוגים דתיים שהחזיקו בדעת מיעוט ודעתם לא התקבלה. בימי הביניים המוקדמים היו זרמים פוליטיים מסוימים שניסו לתת הילה דתית לעיר אל-מדינה טענו שהמסע הלילי היה לעיר מדינה, ולא לירושלים. זרמים שיעים אחרים טענו כי המסע הלילי היה לכופה, בירתו של עלי בן אבו טאלב בניסיון להפוך את העיר כמקום מתחרה לירושלים שזוהתה עם השלטון הסוני של בית אומיה.
מנגד, זרמים רציונליים שלא האמינו בנסים באסלאם, במיוחד זרם המועתזילה, טענו כי המסע הלילי לא התרחש מעולם. על מנת לבסס את קביעתם הם טענו שהמסע המוזכר בקוראן (1:17) היה קשור לחלום אשר חלם הנביא בשנתו.[8] ישנה גם מסורת מפי עאישה (אשתו של מוחמד) כי באותו לילה מוחמד כלל לא יצא ממיטתו ולפיכך המסע היה מעין חזון נבואי או משהו דומה.
פרשן הקוראן זמח'שרי (אנ') מביא מסורות רבות הקובעות שמדובר בחזון שהופיע בחלום לילה.[7]
הכותל המערבי
פינתו הדרומית של הכותל המערבי מכונה "קיר אל-בוראק" על שם הבהמה ששימשה את מוחמד במסע הפלאי, וזהו מקומה של רחבת הכותל כיום. עד מלחמת ששת הימים הייתה צמודה לכותל רחבה קטנה ומצומצמת ביותר, שנשמרה ללא בינוי, ככל הנראה בשל קדושתה לאסלאם. מאורעות 1929 נפתחו בסכסוך סביב זכותם של יהודים להציב מחיצה בין גברים ונשים ברחבת הכותל, ומכונות בערבית "מרד אל-בוראק" או "אינתיפאדת אל-בוראק".
באנציקלופדיית האסלאם אין אזכור לכותל המערבי כקשור לאסלאם וגם בספרי תיירות של הווקף עד 1990 אין אזכור לעניין זה. הדבר מעלה השערות, כי הניסיון לקשור את אמונת האסלאם לכותל המערבי נבע, למעשה, ממניעים פוליטיים.
לילת אל-מעראג'
המוסלמים חוגגים יום זה מדי שנה ב-27 לחודש ההיג'רי רג'ב על פי לוח השנה המוסלמי. המסע הלילי של מוחמד (בערבית: الإسراء والمعراج, תעתיק מדויק: אלאִסראא' ואלמעראג') הוא אמונה על מסע עלייתו של הנביא מוחמד השמיימה. מאורע זה התרחש, על פי אמונת מרבית המוסלמים כיום, ב-27 ברג'ב (رجب), החודש השביעי בלוח השנה המוסלמי בשנת 621. בהתאם למסורת המקובלת היום על רובם של המוסלמים, במסעו הלילי נסע הנביא מוחמד ממכה ל"מסגד הקיצון" (הוא מסגד אל-אקצא בירושלים, לפי דעות מאוחרות לתקופת הפרשנות הקלאסית של הקוראן) על גבי בהמה פלאית ששמה אל-בוראק (البراق) ובלוויית המלאך גבריאל עלה מהר הבית לרקיע השביעי. בשמים הוא קיבל את מצוות התפילה (צלאה) - אותה מצווים המוסלמים לערוך חמש פעמים ביום, ואת כיוון התפילה - לכיוון מכה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
