Loading AI tools
מלחין איטלקי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לורנצו פררו (באיטלקית: Lorenzo Ferrero, נולד ב-1951) הוא מלחין של מוזיקה מודרנית, לבריתן, סופר ועורך ספרים איטלקי. הוא החל להלחין בגיל צעיר ועד כה כתב למעלה ממאה יצירות, בהן שתים-עשרה אופרות, שלושה בלטים והרבה יצירות לתזמורת, למוזיקה קאמרית, לכלי סולו ולקול. את הניב המוזיקלי שלו מאפיינים אקלקטיות, רבגוניות סגנונית ושפה נאו-טונאלית.[1]
לידה |
17 בנובמבר 1951 (בן 72) טורינו, איטליה |
---|---|
מוקד פעילות | מילאנו |
מקום לימודים | אוניברסיטת טורינו |
סוגה | אופרה |
שפה מועדפת | איטלקית |
כלי נגינה | פסנתר |
פרופיל ב-IMDb | |
פררו נולד בטורינו. בין השנים 1969 ל-1973 למד הלחנה אצל מאסימו ברוני ואנורה זאפירי בקונסרבטוריון למוזיקה של טורינו, ופילוסופיה אצל ג'אני ואטימו ומאסימו מילה באוניברסיטת טורינו. בשנת 1974 כתב תזה על ג'ון קייג', שהקנתה לו תואר באסתטיקה.[2]
העניין שגילה בגיל צעיר בפסיכולוגיה של תפיסה חושית ופסיכואקוסטיקה הוביל אותו אל IMEB, המכון הבינלאומי למוזיקה אלקטרואקוסטית בבורז', שם ערך מחקר במוזיקה אלקטרונית בשנים 1972–1973 ואל המכון למחקר ולתיאום אקוסטי מוזיקלי (אירקאם) בפריז.[2]
לורנצו פררו מקבל הזמנות ממספר רב של פסטיבלים ומוסדות, והמוזיקה שלו מבוצעת דרך קבע ברחבי אירופה וצפון אמריקה, בעיקר באיטליה, גרמניה, צרפת, בריטניה, ספרד, פינלנד, רוסיה, צ'כיה וארצות הברית.
יצירותיו הפופולריות ביותר הן האופרות "מרילין", "La figlia del mago" ("בת הקוסם"), "סלבטורה ג'וליאנו", "שרלוט קורדיי", "מונטזומה" ("לה קונקוויסטה") ו"איחוד איטליה" ("ריסורג'ימנטו!"), הקונצ'רטו הראשון לפסנתר, הקונצ'רטו לכינור, צ'לו, פסנתר ותזמורת, הקובץ של שש פואמות סימפוניות "La Nueva España" ("ספרד החדשה"), מחזור השירים "Canzoni d'amore" ("שירי אהבה"), הקפריצ'ו לפסנתר ותזמורת מיתרים, "פרודיה", "Glamorama Spies", "אוסטינאטו" ,"Tempi di quartetto" לרביעיית מיתרים, והבלט "פרנקה פלוריו, מלכת פאלרמו". ב-1986 הגיש פררו לתחרות "פרס איטליה" את יצירתו "לה פוגה די פוסקולו". המוזיקה שלו יוצאת לאור בהוצאת קאזה ריקורדי, מילאנו.
כמנהל פעיל של אירועי אמנות, כיהן פררו כמנהל אמנותי של פסטיבל פוצ'יני בטורה דל לגו, (1984-1980), אוניון מוזיקלה בטורינו (1987-1983), פסטיבל ארנה די ורונה (1994-1991), ויריד "מוזיקה 2000". ב-1999 היה שותף לייסוד ותיאום "חג המוזיקה", תצוגה של מוזיקה קלאסית, ג'אז ומוזיקת עולם במילאנו, וארבע שנים אחר כך ניהל את פסטיבל ראוולו.[2]
בשנת 2007 התמנה פררו למועצת המנהלים של איגוד הסופרים והמו"לים האיטלקים (SIAE) ונבחר לנשיא הארגון. באותה שנה הוציא לאור את ה"מדריך לכתיבת מוזיקה" (Manuale di scrittura musicale), ספר הדרכה המתאר את כללי היסוד לכתיבה נכונה ואלגנטית של מוזיקה, מבחינה אורתוגרפית וגרפית כאחת. המדריל פונה אל כלל המלחינים, המוזיקולוגים, המורים, הסטודנטים והעורכים הזקוקים לעצה מעשית. בשנת 2008 תרגם, ערך והוציא לאור את "Lo studio dell'orchestrazione", ההוצאה האיטלקית של "חקר התזמור" של המלחין סמואל אדלר, מדריך תזמור הנחשב לציון דרך בתחום זה.
לורנצו פררו מכהן כפרופסור להלחנה בקונסרבטוריון של מילאנו מאז 1980. הוא לימד גם בסניף האמריקאי של אוניברסיטת גווידו קארלי של רומא במרילנד. זאת ועוד, כחבר באיגוד הלאומי של מלחינים, לברתנים וסופרים של איטליה, היה סותף לייסוד הברי האירופאית של מלחינים ופזמונאים (ECSA), ומאז 2011 הוא יור CIAM, המועצה הבינלאומית של כותבים בתחום המוזיקה, שהיא ועדה בקונפדרציה הבינלאומית של אגודות סופרים ומלחינים.
פררו תואר ב"מילון גרוב החדש לאופרה" כ"מלחין האופרה המצליח ביותר באיטליה בדורו.[3] ובמדריך פנגווין החדש לאופרה" כ"מייצג עיקרי במגמות הנאו-טונאליות המשותפות לרבים ממלחיני איטליה בדורו, התומך בסוג של תיאטרון מוזיקה סיפורי, שמיועד לקהל רחב יותר מזה, שיורשי המסורת המודרניסטית יכולים להשיג."[4][2]
נוסף ליצירות המקוריות הרשומות להלן, השלים פררו את תזמור הגרסה השלישית של האופרה "לה רונדין" מאת ג'אקומו פוצ'יני, שעלתה בהצגת בכורה בתאטרו רג'ו די טורינו ב-22 במרץ 1994. הוא כתב עם קבוצה של עוד שישה מלחינים איטלקים את ה"רקוויאם לחללי המאפיה" (Requiem per le vittime della mafia), יצירה משותפת לסולנים, מקהלה ותזמורת, לטקסט איטלקי מאת ויצ'נצו קונסולו. הרקוויאם בוצע לראשונה בקתדרלה של פלרמו ב-27 במרץ 1993. עוד חיבר מוזיקה לאקס הפתיחה של האליפות העולמית בסקי אלפיני ב-1997, כולל ההמנון הרשמי, מוזיקה נלווית להפקות במה, ופסקול לסרט. המוזיקולוג הבריטי דייוויד אוסמונד-סמית' תיאר את סגנונו כ"סינתזה נועזת בין מסורות קלאסיות ופופ [...] שאיננה שוכחת לעולם את קודמיה בני המאה ה-19."[5]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.