לוקסמבורג באירוויזיון

לוקסמבורג נטלה חלק באירוויזיון בין השנים 1956–1993 (ובין אותן שנים היא נעדרה רק מהתחרות ב-1959) ושבה לתחרות באירוויזיון 2024. היא נמנית בין שבע מייסדות התחרות והיא מדורגת במקום השלישי בטבלת הניצחונות של התחרות עם חמישה ניצחונות, יחד עם בריטניה, צרפת והולנד, והיא בין המדינות היחידות שניצחו בתחרות פעמיים ברציפות, יחד עם ספרד, אירלנד וישראל. לוקסמבורג היא בין המדינות היחידות שניצחו בתחרות, אך מעולם לא הגיעו למקום השני בגמר התחרות, יחד עם פורטוגל, סרביה, יוון, אסטוניה, לטביה, יוגוסלביה ואוסטריה.

לוקסמבורג באירוויזיון

מדינה	לוקסמבורג לוקסמבורג
רשת שידור	RTL
השתתפות ראשונה	שווייץ לוגאנו, 1956
זכיות	צרפת קאן, 1961 איטליה נאפולי, 1965 בריטניה אדינבורו, 1972 לוקסמבורג לוקסמבורג, 1973 גרמניה מינכן, 1983
השתתפויות	39
היעדרויות	31
אירוח האירוויזיון	לוקסמבורג לוקסמבורג, 1962 לוקסמבורג לוקסמבורג, 1966 לוקסמבורג לוקסמבורג, 1973 לוקסמבורג לוקסמבורג, 1984
השתתפות אחרונה	שווייץ בזל, 2025

סולנז' ברי בהילברסום (1958)

קמילו פלגן בלוקסמבורג (1962)

פראנס גל בנאפולי (1965)

דוד אלכסנדר וינטר באמסטרדם (1970)

יורגן מרקוס בהאג (1976)

סופי ומגאלי בהאג (1980)

טלי גולרגנט במאלמה (2024)

הישגים

ניצחונות

לוקסמבורג נמצאת במקום השלישי בטבלת הניצחונות של התחרות עם חמישה ניצחונות כאשר יחד איתה נמצאות בריטניה, צרפת והולנד, מעליהן שוודיה ואירלנד, שיאניות הניצחונות, שתיהן עם שבעה ניצחונות בתחרות. שניים מתוך חמשת ניצחונותיה של לוקסמבורג התרחשו בשנות ה-60, שניים נוספים היו בתחילת שנות ה-70 וניצחון אחד בתחילת שנות ה-80. בניגוד לשכנתה צרפת שניצחה פעם אחת בשלהי שנות ה-50, שניצחה שלוש פעמים בשנות ה-60 וניצחה פעם נוספת בשלהי שנות ה-70, רוב שיריה המנצחים של לוקסמבורג מוכרים עד היום. כמו כן, לוקסמבורג היא בין שתי המדינות היחידות, יחד עם מונקו, שכל ניצחונותיה ולמעשה, רוב נציגיה בתחרות, נעשו על ידי אמנים שאינם לוקסמבורגים: ז'אן-קלוד פסקל, פראנס גל, אן-מארי דוד וקורין הרמס, המנצחים עבור לוקסמבורג בתחרות, הם כולם צרפתים, רק ויקי לאנדרוס, אשר נשלחה כנציגתה של לוקסמבורג פעמיים, היא יווניה.

ב-2005 נערכה בקופנהגן, דנמרק, תחרות שיר היובל באירוויזיון, במסגרת חגיגות חמישים שנים לקיום התחרות. אולם, השיר הלוקסמבורגי שנטל חלק בתחרות היובל, "Poupée de cire, poupée de son" אותו ביצעה פראנס גל, הגיע רק למקום ה-14 עם שלושים ושבע נקודות בסיבוב חצי-הגמר בהצבעה של השיר האהוב ביותר בתולדות תחרות האירוויזיון. לוקסמבורג לא הצביעה ולא שידרה את התחרות במדינתה.

שנה	העיר המארחת	שם המבצע בעברית	שם השיר בצרפתית	שם השיר בעברית	ניקוד
1961	צרפת קאן	ז'אן-קלוד פסקל	"Nous Les Amoureux"	"אנחנו האוהבים"	31
1965	איטליה נאפולי	פראנס גל	"Poupée de cire, poupée de son"	"בובת קש, בובת שעווה"	32
1972	הממלכה המאוחדתסקוטלנד אדינבורו, סקוטלנד	ויקי לאנדרוס	"Après toi"	"אחרייך"	128
1973	לוקסמבורג לוקסמבורג	אן-מארי דוד	"Tu Te Reconnaîtras"	"אתה תכיר את עצמך"	129
1983	גרמניה מינכן	קורין הרמס	"Si La Vie Est Cadeau"	"החיים הם מתנה"	142

המקום השני

לוקסמבורג היא המדינה בעלת הכי הרבה ניצחונות שלא התמקמה מעולם במקום השני בתחרות. יתר המדינות שניצחו בתחרות אך לא הגיעו מעולם למקום השני בגמר התחרות הן פורטוגל, סרביה, יוון, אסטוניה, לטביה, יוגוסלביה ואוסטריה. לוקסמבורג התמקמה במקום השלישי פעמיים ב-1962 ו-1986 ובמקום האחרון שלוש פעמים ב-1958, 1960 ו-1970. לוקסמבורג התברגה כ-13 פעמים לאחד מחמשת המקומות הראשונים בגמר התחרות וכ-21 פעמים היא התברגה לאחד מעשרת המקומות הראשונים בתחרות.

אירוח התחרות

ב-1972, לאחר ניצחונה של לוקסמבורג, נדרשה רשות השידור הלוקסמבורגית להפיק בשטחה את התחרות בשנה הבאה. רשות השידור הלוקסמבורגית התקשתה להפיק אירוע כה מפואר ופנתה תחילה לרשות השידור המונגסקית שתסייע בהפקת וארגון התחרות. אולם, רשות השידור המונגסקית הסכימה לסייע בהפקת התחרות בתנאי שהתחרות תחול בשטחה של מונקו. רשות השידור הלוקסמבורגית סירבה והתעקשה על קיום התחרות בשטחה ולכן ביקשה מרשות השידור הבריטית שתסייע לה בארגון התחרות.

ב-1974, בחרה לוקסמבורג שלא לארח את התחרות בשטחה על אף ניצחונה אשתקד. לוקסמבורג, בדומה להולנד וישראל ב-1960 ו-1980 (בהתאמה), לא הייתה יכולה לעמוד בנטל הכלכלי של אירוח התחרות בשטחה לאחר שאירחה את התחרות בשנה הקודמת. לבסוף, על פי בקשת איגוד השידור האירופי, נערכה התחרות בשטחה של בריטניה.

נציגי לוקסמבורג בתחרות

לוקסמבורג נטלה חלק בתחרויות האירוויזיון כשלושים ושבע פעמים כאשר רק תשעה נציגים היו לוקסמבורגים: קמילו פלגן ב-1960 ו-1962, כריס בלדן ב-1968, מוניק מלסן ב-1971, סופי קארלה ב-1984, להקת "פארק קפה" ב-1989, שרה בראיי ב-1991, מריון ולטר ב-1992, להקת "מודרן טיימס" ב-1993 וטלי גולרנט ב-אירוויזיון 2024 שהיא ישראלית ולוקסמבורגית למחצה. רוב נציגיה של לוקסמבורג בתחרות הגיעו מצרפת, אולם סולנז' ברי, להקת "פלסטיק ברטרנד" ולארה פביאן היו בלגים, ננה מושקורי וויקי לאנדרוס היו יווניות, דוד אלכסנדר וינטר ומארגו היו הולנדים, אירין שר ומאלקולם רוברטס היו בריטים, יורגן מרקוס וכריס רוברטס היו גרמנים, צמד באקארה היו ספרדיות, ג'ין מנסון ודיאן סולומון היו אמריקאיות ושריס לורנס הייתה קנדית. חמשת האמנים המנצחים מטעם לוקסמבורג לא היו לוקסמבורגים; ארבעה מתוכם היו צרפתים ואחת מתוכם הייתה יווניה.

בעבור חלק מנציגיה של לוקסמבורג, היוותה נטילת החלק בתחרות קרש קפיצה לפרסום ברחבי אירופה ולעיתים למעמד בין-לאומי. כך למשל, זכתה ג'ין מנסון האמריקאית, אשר נשלחה כנציגת לוקסמבורג ב-1979, בפרסום נרחב באירופה. נציגתה המנצחת של לוקסמבורג ב-1973, אן-מארי דוד, הפכה במירוץ השנים לזמרת אהובה ומוכרת במדינות דוברות צרפתית ובכל רחבי אירופה, ואף שבה לתחרות כנציגת צרפת ב-1979. פראנס גל, שהייתה בת שבע עשרה בלבד ערב התחרות ב-1965, פתחה גם היא בקריירה בינלאומית לאחר ניצחונה. אולם מהבחינות האלה לוקסמבורג אינה בהכרח שונה משאר המדינות; אמנים ולהקות רבות זכו להצלחה גדולה ולשם עולמי לאחר נטילת חלקם בתחרות. מה שמבדיל את לוקסמבורג היא העובדה שלוקסמבורג כמעט ולא שלחה אמנים מקומיים, מה שגרם למאות אמנים אירופאים מכל רחבי אירופה לרצות ולנסות להפוך לנציגיה בתחרות.

שפות

ללוקסמבורג ישנן שלוש שפות רשמיות: צרפתית, גרמנית, ולוקסמבורגית. באירוויזיון 1960 בוצע שיר בלוקסמבורגית, ובאירוויזיון 1993 בוצע שיר בצרפתית ולוקסמבורגית, ובשאר התחרויות שבהן השתתפה לוקסמבורג השירים בוצעו בצרפתית, ולא נשלח אף שיר בגרמנית.

באירוויזיון 2024 בוצע שיר באנגלית וצרפתית.

תקופת ההיעדרות מהתחרות

בין השנים 1993 ל-2023, לא שבה לוקסמבורג להתחרות בתחרות מסיבות כספיות. התחרות גדלה מאוד משנות ה-90, הן מבחינת מספר המדינות הנוטלות חלק בתחרות והן מבחינת התקציב הדרוש שכל מדינה בתחרות תשלם כדי ליטול בה חלק. רשות השידור הלוקסמבורגית היא רשות שידור קטנה, חרף היותה של לוקסמבורג אחת המדינות העשירות באירופה, ובמקרה בו לוקסמבורג מחליטה ליטול חלק בתחרות היא צריכה למצוא מימון כספי. העלויות הכספיות מחושבות לפי התל"ג, מדובר בהוצאה כבדה עבור דוכסות קטנה כמו לוקסמבורג ובנוסף, במקרה של ניצחון בתחרות, היא לא תוכל לארח את התחרות בשל בעיות כלכליות.

רשות השידור הלוקסמבורגית שעדיין חברה באיגוד השידור האירופי,^[1] הייתה אמורה לשוב להתחרות בתחרות ב-2004 לאחר היעדרות של כאחת עשרה שנה. אולם, לאחר שנוצרו בעיות כספיות, לוקסמבורג החליטה לסוג מהחלטתה ולא לשוב להתחרות. שמועות מסוימות הצביעו על כך שלוקסמבורג תחזור להתחרות בתחרות ב-2005, עם זאת, רשות השידור הלוקסמבורגית הודיעה כי היא "לא תחזור לעולם לתחרות". ב-2008 רשות השידור חזרה שוב על חוסר העניין שלה לחזור לתחרות.

בספטמבר 2009, רשות השידור הלוקסמבורגית הודיעה כי הם נמצאים בעיצומם של שיקולים לגבי חזרה לתחרות אירוויזיון 2010. עם זאת, רשות השידור הלוקסמבורגית אמרה כי היא נאלצת לבטח עמלות לגבי הוצאותיו של האמן אותו תשלח לתחרות. אולם, הדבר לא התרחש, ולוקסמבורג לא חזרה להתחרות בתחרות. מאוחר יותר, היו שמועות שאמרו כי לוקסמבורג תחזור להתחרות בתחרות אירוויזיון 2012, אך רשות השידור הלוקסמבורגית הודיעה כי "אין בכוונתה לשוב להתחרות בתחרות בהווה".

ב-31 ביולי 2014, רשות השידור הלוקסמבורגית אישרה כי אין בכוונתה להתחרות בתחרות אירוויזיון 2015.^[2] כמה חודשים לאחר מכן, ב-26 באוקטובר 2014, דווח כי שרת התרבות של המדינה, מאגי נאגל, הביעה את רצונה שלוקסמבורג תחזור להתחרות בתחרות. מאוחר יותר, שרת התרבות של המדינה, מאגי נאגל, אישרה כי התרחשה "אי הבנה" וכי "לוקסמבורג לא תחזור להתחרות בתחרות". עם זאת, שיתוף פעולה עם רשות השידור הסן מרינית כבר הוצע על ידי רשות השידור הסן מרינית והזמר תיירי מרש, אך מאוחר יותר הובהר על ידי רשות השידור הסן מרינית כי התנהלו רק שיחות בין שתי המדינות וכי רשות השידור בוחנת אופציות אחרות. ב-24 בנובמבר 2014, דווח כי הזמר תיירי מרש לא הצליח לגייס את הכספים הדרושים כדי לקדם את הפרויקט.^[3]

ב-21 ביוני 2016, קיבלה ועדת העצומות של לוקסמבורג חמש עתירות בעניינים שונים. אחת מהעתירות הייתה בקשה שלוקסמבורג תחזור לתחרות בתחרות האירוויזיון. הוחלט כי דוכסות לוקסמבורג, אם כן, אכן תקיים דיון בשיבתה האפשרית של המדינה לתחרות. אף על פי כן, רשות השידור הלוקסמבורגית הודיעה ב-22 באוגוסט של אותה שנה כי "לוקסמבורג לא תשוב להתחרות בתחרות".

ב-12 במאי 2023, דווח כי לוקסמבורג תחדש את השתתפותה באירוויזיון 2024, כך לפי האתר הרשמי של תחרות האירוויזיון.^[4] לוקסמבורג אכן שבה לתחרות באותה השנה והשתתפה עם השיר "Fighter" שבוצע על ידי טלי גולרגנט.

השירים שייצגו את לוקסמבורג באירוויזיון

שורה בצהוב מסמלת ניצחון של המתמודדת באותה תחרות
שורה באפור מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השני
שורה בחום מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השלישי
שורה באדום מסמלת תחרות בה המתמודדת דורגה במקום האחרון
שורה בירוק-זית מסמלת תחרות ממנה המתמודדת פרשה או שלא השתתפה לאחר שכבר נבחר שיר

שנה	מבצע	שיר	תרגום לעברית	גמר	ניקוד	חצי גמר	ניקוד
1956	מישל ארנו	"Ne crois pas"	"אל תאמין"	לא ידוע	לא ידוע
	מישל ארנו	"Les amants de minuit"	"אוהבי חצות"	לא ידוע	לא ידוע
1957	דניאל דופרה	"Amours mortes (tant de peine)"	"אהבה מתה (כל כך הרבה כאב)"	4	8
1958	סולנז' ברי	"Un Grand Amour"	"אהבה גדולה"	8	1
לא נטלה חלק ב-1959
1960	קמילו פלגן	"So laang we's du do bast"	"כל עוד אתה שם"	13	1
1961	ז'אן-קלוד פסקל	"Nous Les Amoureux"	"אנו האוהבים"	1	31
1962	קמילו פלגן	"Petit bonhomme"	"בחור קטן"	3	11
1963	ננה מושקורי	"À force de prier"	"מכוח התפילה"	8	13
1964	איג אופרה	"Dès que le printemps revient"	"כאשר האביב חוזר"	4	14
1965	פראנס גל	"Poupée de cire, poupée de son"	"בובת שעווה, בובת קש"	1	32
1966	מישל טור	"Ce soir je t'attendais"	"הלילה חיכיתי לך"	10	7
1967	ויקי לאנדרוס	"L'amour est bleu"	"האהבה כחולה"	4	17
1968	כריס באלדו & סופי גארל	"Nous vivrons d'amour"	"נחיה מאהבה"	11	5
1969	רומלד	"Catherine"	"קת'רין"	6	7
1970	דוד אלכסנדר וינטר	"Je suis tombé du ciel"	"נפלתי מגן עדן"	12	0
1971	מוניק מלסן	"Pomme, Pomme, Pomme"	"תפוח, תפוח, תפוח"	13	70
1972	ויקי לאנדרוס	"Après toi"	"אחרייך"	1	128
1973	אן-מארי דוד	"Tu te reconnaîtras"	"אתה תכיר את עצמך"	1	129
1974	איירין שר	"Bye, bye, I love you"	"להתראות, אני אוהבת אותך"	4	14
1975	ז'רלדין	"Toi"	"אתה"	5	84
1976	יורגן מרקוס	"Chansons pour ceux qui s'aiment"	"שירים לאלו האוהבים זה את זו"	14	17
1977	אן-מארי בֵּה	"Frère Jacques"	"אחינו יעקב"	16	17
1978	באקארה	"Parlez-Vous Francais"	"האם אתה מדבר צרפתית"	7	73
1979	ג'ין מנסון	"J'ai déjà vu ça dans tes yeux"	"כבר ראיתי זאת בעיניך"	13	44
1980	סופי ומגאלי	"Papa Pingouin"	"אבא פינגווין"	9	56
1981	ז'אן-קלוד פסקל	"C'est peut-être pas l'Amérique"	"אולי זה לא אמריקה"	11	41
1982	סווטלנה	"Cours après le temps"	"לרוץ אחרי הזמן"	6	78
1983	קורין הרמס	"Si la vie est cadeau"	"אם החיים הם מתנה"	1	142
1984	סופי קארלה	"100% d'amour"	"100% של אהבה"	10	39
1985	מארגו, פרנק אוליבר, אירין שר, דיאן סולומון, כריס רוברטס & מאלקולם רוברטס	"Children, Kinder, enfants"	"ילדים, ילדים, ילדים"	13	37
1986	שריס לורנס	"L'amour de ma vie"	"אהבת חיי"	3	117
1987	להקת "פלסטיק ברטרנד"	"Amour Amour"	"אהבה אהבה"	21	4
1988	לארה פביאן	"Croire"	"להאמין"	4	90
1989	להקת "פארק קפה"	"Monsieur"	"אדון"	20	8
1990	סלין קרזו	"Quand je te rêve"	"כאשר אני חולמת עלייך"	13	38
1991	שרה בריי	"Un baiser volé"	"נשיקה גנובה"	14	29
1992	מריון ולטר ולהקת "Kontinent"	"Sou fräi"	"כחופשי"	21	10
1993	להקת "מודרן טיימס"	"Donne-moi une chance de te dire"	"תנו לי הזדמנות לספר לכם"	20	11
לא נטלה חלק בתחרות בין השנים 1994-2023
2024	טלי גולרגנט	"Fighter"	"לוחם"	13	103	5	117
2025	לורה ת'ורן	"La poupée monte le son"	"הבובה מגבירה את הצליל"	22	47	7	62

אירוח האירוויזיון

שנה	העיר המארחת	מקום התחרות	מנחים
1962	לוקסמבורג לוקסמבורג	אודיטוריום הגדול של RTL	גמר: מיריי דלנואה
1966	לוקסמבורג לוקסמבורג	אודיטוריום הגדול של RTL	גמר: ג'וסיאן שן
1973	לוקסמבורג לוקסמבורג	התיאטרון החדש לוקסמבורג	גמר: הלגה גיטון
1984	לוקסמבורג לוקסמבורג	תיאטרון עירוני	גמר: דזירה נוסבוש

ראו גם

• צרפת באירוויזיון

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לוקסמבורג באירוויזיון בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של לוקסמבורג באירוויזיון (באנגלית)
• האתר הרשמי של לוקסמבורג באירוויזיון - אתר האינטרנט הרשמי של האירוויזיון
• האתר הרשמי של רשות השידור הלוקסמבורגית - אתר האינטרנט הרשמי של רשות השידור הלוקסמבורגית
• היסטוריית ההצבעות של לוקסמבורג באירוויזיון
• סרטונים בערוץ של רשות השידור הלוקסמבורגית, באתר יוטיוב
• אבנר שביט‏, הזמרת הצרפתייה פראנס גל הלכה לעולמה, באתר וואלה, 7 בינואר 2018
• רז שכניק, ותודה לאירוויזיון שהפגיש בינינו, באתר "ידיעות אחרונות", 11 בפברואר 2018
• שירית גל, ננה מושקורי: "אמרו לי לצבוע לבלונד ולזרוק את המשקפיים", באתר ynet, 24 באוקטובר 2018
• איתמר זהר, איך נהפכה לוקסמבורג למעצמת אירוויזיון ולמה פרשה בשיא, באתר הארץ, 18 במאי 2021