Loading AI tools
קולנוען צרפתי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לואי מאל (בצרפתית: Louis Malle; 30 באוקטובר 1932 – 23 בנובמבר 1995) היה שחקן, תסריטאי, במאי קולנוע ומפיק סרטים צרפתי-אמריקאי. נחשב לאחד מאנשי הגל החדש הצרפתי, אם כי הסתייג משיוך זה. הוא מהבמאים הבודדים שזכו פעמיים בפרס אריה הזהב.
.jpg) | |
| לידה |
30 באוקטובר 1932 תוּמֶרי (Thumeries), מחוז נור בחבל או-דה-פראנס, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
23 בנובמבר 1995 (בגיל 63) בוורלי הילס, קליפורניה, ארצות הברית |
| מדינה |
צרפת |
| תקופת הפעילות |
מ-1953 |
| מקום לימודים |
|
| בן או בת זוג |
|
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
מאל עבד הן בתעשיית הקולנוע הצרפתי והן בהוליווד, ויצר בצרפתית ובאנגלית. סרטיו המפורסמים ביותר כוללים את סרט הפשע "מעלית לגרדום" (1958), דרמת מלחמת העולם השנייה "לקומב, לוסיאן" (1974), סרט הפשע הרומנטי "אטלנטיק סיטי" (1980), הדרמה הקומית "ארוחת הערב שלי עם אנדרה" (1981), וסרט השואה האוטוביוגרפי "להתראות ילדים" (1987).
מאל נולד למשפחת תעשיינים אמידה במחוז נור, בצפון צרפת, בנם של פרנסואזפייר מאל.
במהלך מלחמת העולם השנייה, מאל למד בפנימייה קתולית ליד פונטנבלו. כבן 11 הוא היה עד לפשיטה של גסטפו על בית הספר, שבה רוכזו שלושה תלמידים יהודים, בהם חברו הקרוב, ומורה יהודייה וגורשו לאושוויץ. מנהל בית הספר, פר ז'אק, נעצר על כך שאכסן אותם ונשלח למחנה הריכוז במאוטהאוזן. מאוחר יותר יתייחס מאל לאירועים אלה בסרטו האוטוביוגרפי "להתראות ילדים".[1]
הוא למד בתחילה מדעי המדינה במכון למדע המדינה פריז מ-1950 עד 1952 לפני שפנה ללימודי קולנוע במכון ללימודי מתקדמים בתחום הקולנוע IDHEC (אנ').[2]
מאל התחיל את דרכו בסרטים תיעודיים כבמאי משנה וצלם של החוקר הימי ז'אק קוסטו, ועבור סרטם "עולם הדממה" (1955) זכו שניהם יחדיו בפרס דקל הזהב וכן בפרס אוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר (1957). מאל שימש כעוזרו של הבמאי רובר ברסון בסרט "הנידון למוות ברח" (1956). סרטו העצמאי הראשון של מאל היה "מעלית לגרדום" (1958), מותחן הכולל קטע מוזיקה מקורי מאת מיילס דייוויס, בה כיכבה השחקנית ז'אן מורו, בזמנו שחקנית במה מובילה של הקומדיה-פרנסז שהיה זה תפקידה הבולט הראשון בקולנוע. מאל היה בן 24 כשיצר את הסרט.[3]
סרטו הבא, "הנאהבים" (Les Amants", 1958"), שגם בו כיכבה מורו,[4] עורר מחלוקת גדולה בשל תוכנו המיני, והוביל לדיון בית המשפט העליון של ארצות הברית בנוגע להגדרה המשפטית של "מגונה" (obscenity).[5] בעל תיאטרון נקנס ב-2,500 דולר בגין גסות. ההחלטה בוטלה בסופו של דבר על ידי בית המשפט הגבוה, שמצא כי הסרט אינו מגונה ולכן מוגן חוקתית.
מאל מקושר לפעמים עם תנועת הגל החדש הצרפתי. עבודתו אינה משתלבת או תואמת באופן ישיר לתיאוריות האוטריסטיות החלות על עבודתם של ז'אן-לוק גודאר, פרנסואה טריפו, קלוד שברול, אריק רוהמר ואחרים, ולא היה לו שום קשר עם המגזין "מחברות הקולנוע" שאנשי הגל החדש כתבו וערכו.[6] עם זאת, עבודתו מדגימה כמה מהמאפיינים של התנועה, כמו שימוש באור טבעי וצילום בשטח ולא באולפן, וסרטו Zazie dans le Métro ("זאזי במטרו", 1960, עיבוד לרומן של רמון קנו),[7] קיבל ביקורת נלהבת מטריפו, שכתב מכתב נלהב למאל.
מאל ביקר בהודו ב-1968 ויצר סדרת סרטים תיעודיים בת שבעה פרקים עבור ה-BBC "רוח הרפאים ההודית" (Phantom India). כמו כן יצר סרט תיעודי "כלכתה" (1969), שעורר תרעומת אצל ממשלת הודו והקרנתו ב-BBC נאסרה במשך שנים. מאל טען שזה היה סרטו התיעודי המועדף.
בשנות ה-70 יצר סרטים התמודדו גם עם נושאי טאבו. הסרט "להבה מהבהבת" עוסק באדם העומד להתאבד, "הלחישה שבלב" (1971) עוסק בגילוי עריות בין אם ובנה,[8][9] ו"לקומב, לוסיאן" (1974), שנכתב יחד עם פטריק מודיאנו, עוסק בשיתוף פעולה עם הנאצים בצרפת של וישי בתקופת מלחמת העולם השנייה.[10] "הלחישה שבלב" זיכתה את מאל במועמדויות ראשונות (משלוש) לפרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר.
מאוחר יותר עבר מאל לארצות הברית והמשיך לביים שם. סרטיו המאוחרים כולל את "ילדה יפה" (1978), אטלנטיק סיטי (1980) - סרט פשע בכיכובם של ברט לנקסטר, סוזן סרנדון ומישל פיקולי,[11] "ארוחת הערב שלי עם אנדרה" (1981),[12] "מפרץ אלאמו" (1985),[13] "חגיגה במאי" (1990), "משיכה גורלית" (1992), "ואניה ברחוב 42" (1994).
בשנת 1987 כתב, הפיק וביים, על פי זכרונותיו האישיים, את הסרט "להתראות ילדים".[1] הסרט מספר את סיפורים של ארבעת ילדים יהודים שלמדו עם מאל ונרצחו במחנה ההשמדה אושוויץ והכומר שהסתיר אותם נכלא במחנה הריכוז מאוטהאוזן ומת שם. דמותו של הכומר מבוססת על סיפורו האמיתי של הכומר חסיד אומות העולם לוסיאן בונל שניסה להציל ילדים ונספה במאוטהאוזן.[1] הסרט זכה בפרס אריה הזהב בפסטיבל הסרטים של ונציה, ובשבעה פרסי סזאר, כולל פרס סזאר לסרט הטוב ביותר.[14] מאל הגיעה לישראל, במרץ 1988, לכבוד הקרנת הבכורה המקומית של הסרט.[15]
מאל היה נשוי לאנה-מארי דשודט בין השנים 1965 עד 1967. נולד לו בן, מנואל קווטמוק מאל (יליד 1971), עם השחקנית הגרמנית גילה פון וייטרסאוזן, ובת, הקולנוענית ג'סטין מאל (ילידת 1974), עם השחקנית הקנדית אלכסנדרה סטיוארט.[16]
מאל התחתן עם השחקנית קנדיס ברגן בשנת 1980. נולדה להם בת אחת, קלואה פרנסואז מאל, ב-8 בנובמבר 1985.[17]
לואי מאל מת מלימפומה, בגיל 63, בביתם בבוורלי הילס, קליפורניה, ב-23 בנובמבר 1995.[18]
לואי מאל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
לואי מאל, באתר AllMovie (באנגלית)
לואי מאל, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית).svg){kind=logo}
לואי מאל, באתר MusicBrainz (באנגלית)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
