Loading AI tools
רב ותאולוג יהודי אנגלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לואי ג'ייקובס (באנגלית: Louis Jacobs, 17 ביולי 1920 מנצ'סטר - 1 ביולי 2006 לונדון) היה רב, תאולוג ומסאי יהודי-אנגלי. ג'ייקובס ניסה לפשר בין ביקורת המקרא לשמירה על ההלכה, ובמחצית הראשונה של שנות ה-60 הוא סולק מק"ק כנסת ישראל, הארגון האורתודוקסי המרכזי בארצו, והוקע על ידו בגלל דבריו שפורשו ככפירה. הוא הקים ארגון משלו שנקרא היהדות המסורתית (קונסרבטיבית) של בריטניה. מבחינת השקפתו התאולוגית השתייך לאגף הרדיקלי ביותר בתנועה הקונסרבטיבית, שאינו מקבל כלל את האמונה ברצון אלוהי מוכתב בתורה[1].
| ערך מחפש מקורות | |
 | |
| לידה |
17 ביולי 1920 מנצ'סטר, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
1 ביולי 2006 (בגיל 85) ה' בתמוז ה'תשמ"ו לונדון, הממלכה המאוחדת |
| כינוי | יהודה לייב בן צבי (שמו העברי) |
| מקום קבורה | בית העלמין וסטרן בצ'שנט |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| השכלה |
ישיבת מנצ'סטר ישיבת גייטסהד יוניברסיטי קולג' לונדון |
| מקום פעילות |
בית כנסת ניו אסט אנד בלונדון המכללה היהודית של לונדון בית הכנסת החדש בלונדון מכללת לאו בק בלונדון |
| תקופת הפעילות | 1944–2006 (כ־62 שנים) |
| השתייכות |
יהדות אורתודוקסית החל מ-1961 - יהדות קונסרבטיבית של בריטניה |
| תחומי עיסוק | רב, תאולוג, מרצה, מסאי |
| רבותיו | אליהו דסלר |
| תלמידיו | ג'ונתן ויטנברג |
| בני דורו |
אברהם יהושע השל ישראל ברודי עמנואל יעקבוביץ' |
| חיבוריו |
The Book of Jewish Belief We Have Reason To Believe Theology in the Responsa A tree of life : diversity, flexibility, and creativity in Jewish law |
| בת זוג | סופי (שולמית) לבית ליסגורסקי |
| צאצאים | אייבור, דייוויד, נעמי |
| פרסים והוקרה | מסדר האימפריה הבריטית בדרגת מפקד |
  | |
סבו מצד האב היגר לאנגליה בשנות ה-60 של המאה ה-19 מהעיירה טלז בליטא. הוא התיישב בהתחלה בעיר קנטרברי[2]. ג'ייקובס נולד בשנת 1920 וגדל במשפחה יהודית לא דתית במיוחד, בשכונה ענייה של העיר מנצ'סטר[3]. אחרי לימודים בבית ספר תיכון ובישיבת מנצ'סטר, שבה הצטיין כ"עילוי"[3], נשלח להשתלם בכולל בגייטסהד. אחד ממוריו שם היה הרב אליהו דסלר. ג'ייקובס קיבל את סמיכתו כרב אורתודוקסי מישיבת מנצ'סטר. בהתחלה פעל בשנים 1944–1947 לצידו של הרב ד"ר אליהו מונק בקהילת בית המדרש גולדרס גרין בלונדון, הידוע גם כבית הכנסת "מונק'ס" (Golders Green Beth Hamidrash, Munk's Synagogue). מאוחר יותר למד בחוג ללימודי יהדות של הקולג' האוניברסיטאי של לונדון, בו סיים עבודת דוקטורט PhD בנושא "חיי העסקים של יהודי בבל בשנים 200–500 לפני הספירה". הלימודים האקדמיים והחשפותו לשיטות המחקר המדעיות ולביקורת המקרא השפיעו עמוקות על השקפתו האינטלקטואלית, בלי לערער את הזדהותו העמוקה עם הדת היהודית[3].
בשנת 1948 התמנה ד"ר ג'ייקובס לרב של בית הכנסת המרכזי של מנצ'סטר ברחוב הייווד. בשנת 1954 עבר להיות הרב של בית הכנסת ניו וסט אנד בלונדון. בשנת 1959 הוצעה לו משרה אקדמית בכירה בבית המדרש לרבנים של אמריקה JTS, המזוהה עם התנועה הקונסרבטיבית בניו יורק, אך הוא העדיף לבסוף להצטרף לסגל של המכללה היהודית ללימודים רבניים (Jews' College) של לונדון. הוא לימד בה תלמוד ודרשנות וכיהן כמורה רוחני של המוסד, שבראשו עמד אז עדיין הרב ד"ר יחזקאל (איזידור) אפשטיין.
בהתחלה, כפי שהתבטא ויליאם פרנקל, העורך לשעבר של העיתון ג'ואיש כרוניקל, ג'ייקובס נחשב לבן הטיפוחים של האורתודוקסיה היהודית באנגליה בזכות בקיאותו בתורה, רוחב הידע בתחומים רבים, יכולת הזיכרון וכושר הביטוי. רבים סברו שעתיד להיות הרב הראשי של אנגליה. בהמשך סטה ג'ייקובס מהגישה הקפדנית המקובלת במסורת של התאולוגיה היהודית שבה חונך בנעוריו. הוא השתדל למצוא סינתזה שתתאים את התאולוגיה האורתודוקסית היהודית לביקורת ההיסטורית המודרנית של המקרא, ובמיוחד לפשר בין האמונה היהודית האורתודוקסית ובין השערת התעודות של ולהאוזן ואחרים. את רעיונותיו בנושא פרסם בשנת 1957 בספר "We Have Reason to Believe" (יש יסוד להאמין") המרכז את דיוניו בהרצאות השבועיות שהעביר בבית הכנסת ניו וסט אנד. עד אז השקפותיו עוררו רק בקורת מתונה ולא נדרשו לצנזורה.
רוב ספרו של ד"ר ג'ייקובס דן בנושאים כמו טיעונים לקיום אלוהים, הסבל, הנסים, החיים שלאחר המוות ורעיון העם הנבחר מבלי לעורר בכך מחלוקת. לעומת זאת מחלוקות הופיעו סביב הפרקים 6, 7, ו-8: "התורה והביקורת המודרנית, סינתזה של השקפות מסורתיות וביקורתיות" ו"קשיים בנוגע לתנ"ך". בפרקים הנ"ל דן ג'יקובס ב"ביקורת המודרנית של המקרא, ובמיוחד בניתוח של התורה הידוע כ"השערת התעודות", לפיה הטקסטים שבה נגזרים ממקורות מרובים, והיא לא ניתנה למשה בשלמותה על ידי אלהים, כפי שמאמינה המסורת הרבנית האורתודוקסית, בין מעמד הר סיני ובין מותו של משה.
כפי שג'ייקובס העיר, אף שסוגיית האמונה בהתגלות האלהית היא יסוד הדת היהודית, לא קיים פירוש "רשמי" לדרך שבה אלהים דיבר אל האדם. הוא ציין שלפי רבנים מסוימים התורה ניתנה למשה לפרקים במשך הישיבה במדבר. בנוסף, הוא ציין כי שום עבודה של אפולוגטים יהודים, מוגבלת ככל שתהיה בהיקפה, אינה יכולה להתחמק מהבעיות שמציבה ביקורת נוסח המקרא לעמדה האורתודוקסית. ג'ייקובס טען כי אין שום סיבה העשויה למנוע מיהודי מאמין מלהסכים עם עקרון הביקורת הטקסטואלית של המקרא. הוא היה ער לעובדה שלדבר על פשרה בין השקפתו של הרמב"ם ובין השערת התעודות הוא מעשה לא רציני, משום שלא ניתן לפשר בין שתי תאוריות מנוגדות. אבל אין זה מונע את האפשרות למצוא "סינתזה" בין הידע הישן ובין הידע החדש.
ג'ייקובס הביא דוגמאות רבות מן התלמוד ומכתבי חכמים המצביעים על הסכמה לרעיון התערבות האל בענייני בני אדם, כאשר הוא מגלה את רצונו לא רק "בפני" בני האדם, אלא גם "דרכם". לדבריו, "אפילו הייתה השערת התעודות נכונה חלקית או אף בשלמותה, אין בשיתוף הפעולה של אלהים עם בריאותיו ביצירת ספר הספרים משום פיחות בכוחו: "אנחנו שומעים את קולו האותנטי של אלהים מדבר אלינו מתוך דפי המקרא והמסר שלו אינו ניזוק מכך שאנחנו שומעים את הקול באמצעות מדיום אנושי".
כשאפשטיין פרש לגמלאות מתפקיד מנהל המכללה היהודית של לונדון, עמד ג'ייקובס לתפוס את מקומו. בשנת 1961 פנה אליו וועד הנאמנים של המכללה, אך הרב הראשי של בריטניה, ישראל ברודי, הטיל וטו על המינוי, בהשפעת חברי בית הדין הרבני של לונדון, ובעיקר הרב משה סוויפט, "בגלל ההשקפות הפומביות של ג'ייקובס" כפי שבאו לידי ביטוי בספר "יש יסוד להאמין". העיתון "ג'ואיש כרוניקל" פרסם את הפרשה שהגיעה גם לדפי העיתונות הלאומית, כולל ה"טיימס".
בעקבות הפרשה, התפטר ג'ייקובס, וכשביקש לשוב לתפקידו הרבני בבית הכנסת ניו וסט אנד (אנ'), נתקל שוב בהתנגדותו של הרב ברודי. כמה מחברי הקהילה עזבו את בית הכנסת ניו וסט אנד, כדי להקים את בית הכנסת "ניו לונדון".
בשנת 1962 רכשה קהילת הפורשים את הבניין הישן של בית הכנסת ב-Abbey Road בסנט ג'ון'ס ווד (St. John's Wood) ובחרה בג'ייקובס לרב שלה. הוא החזיק בתפקיד עד שנת 2000 ושב אליו ב-2005. קהילה זאת היוותה במהלך השנים הבסיס לתנועה הקונסרבטיבית או ה"מסורתית" הקטנה בקרב יהדות בריטניה, הכוללת בימינו כמה קהילות. בעת שכיהן כרב של בית כנסת ניו לונדון, לימד ג'ייקובס תלמוד וזוהר במכללת לאו בק, מוסד חינוכי המכין את תלמידיו להסמכה כרבנים מסורתיים, רפורמים, וליברלים בבריטניה ואירופה. ג'ייקובס שימש יושב ראש הוועד האקדמי שלו במשך שנים אחדות.
מאז הקמת בית הכנסת ניו לונדון, ג'ייקובס והתנועה ליהדות "מסורתית" הבריטית קיבלו יחס עוין מצד המוסדות היהודים-אורתודוקסים במדינה. כאשר בשנת 2003 נישאה נכדתו בבית הכנסת בורנמות' המשתייך לק"ק כנסת ישראל האורתודוקסי, לא נקרא ג'ייקובס לעלות לתורה, כפי שהיה מקובל בנסיבות כאלה. הדבר גרר ביקורת, וכתגובה, השיבו הרב הראשי סר יונתן זקס ואב בית הדין הרבני של לונדון, הדיין חנוך ארנטרוי, שנוכח השקפותיו הכופרות של ג'ייקובס, הם האמינו כי לו היה מברך "ברוך אתה ה' אלוהינו... שנתן לנו תורת אמת" - ברכתו הייתה שקרית[4].
בעשורים שעברו אחרי הרחקתו מארגון המיינסטרים של היהדות האורתודוקסית האנגלית "יונייטד סינאגוג", הייתה לג'ייקובס עדנה בתחום כתיבת ספרי עיון וספרים פופולריים בנושאי יהדות. כתיבתו כוללת נגיעות בתחומי ידע רחבים כמו פילוסופיה של ימי הביניים, תאולוגיה, חקר התלמוד, השו"ת, הקבלה, המיסטיקה היהודית, והחסידות.
בשנת 1985 נקרא ג'ייקובס על ידי חסידי חב"ד כעד מומחה בתורות החסידות במשפט הספרים, בסוגיה אם מתנות שמקבל אדמו"ר הן רכושו הפרטי או שייכות לכל החסידות. (ג'ייקובס אכן התמחה בתורת חב"ד, ופרסם בשנת 1966 ספר על חייו ותורתו של ר' אהרן מסטרשלה, תלמידו הגדול של בעל התניא).
לימד כמרצה אורח באוניברסיטת לסטר ובבית הספר ללימודי דת של אוניברסיטת הרווארד.
בדצמבר 2005, בסקר של העיתון "ג'ואיש כרוניקל" בקרב מנוייו, שבו השתתפו אלפיים קוראים, נבחר גיי'קובס כ"יהודי הבריטי הגדול ביותר" ב-350 שנות ההיסטוריה של יהדות אנגליה. תגובתו של ג'ייקובס הייתה כי "זהו כבוד גדול בשבילו, אבל הוא מרגיש די מטופש".
זמן קצר לפני מותו בשנת 2006 תרם את אוסף הספרים שלו לספריית לאופולד מולר שבמרכז אוקספורד ללימודים עבריים ויהודים.
נפטר בלונדון שבועיים לפני שמלאו לו 86 שנה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
