לואיז גליק

לואיז אליזבת גליק (באנגלית: Louise Elisabeth Glück;‏ 22 באפריל 1943 – 13 באוקטובר 2023) הייתה משוררת יהודייה-אמריקאית זוכת פרס פוליצר לשירה (1993), פרס הספר הלאומי ופרס נובל לספרות לשנת 2020.^[1]

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

לואיז גליק
Louise Elisabeth Glück

לידה	22 באפריל 1943 ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	13 באוקטובר 2023 (בגיל 80) קיימברידג', מסצ'וסטס, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום לימודים	אוניברסיטת קולומביה, קולג' שרה לורנס, ג'ורג' ו. היולט
שפות היצירה	אנגלית, גרמנית
יצירות בולטות	The Wild Iris, Averno, Meadowlands, Faithful and Virtuous Night
תקופת הפעילות	1968–2023 (כ־55 שנים)
הושפעה מ	רוברט לוואל, ריינר מריה רילקה, אמילי דיקנסון
בן או בת זוג	John Dranow (1977–1996)
צאצאים	Noah Dranow
מספר צאצאים	1
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים (1975, 1980) חבר הקרן הלאומית לאמנויות חבר הקרן הלאומית לאמנויות פרס לנן לספרות (1999) National Book Critics Circle Award for Poetry (1985) Tomas Tranströmer prize (2020) המדליה הלאומית למדעי הרוח (2015) פרס נובל לספרות (2020) פרס הספר הלאומי (2014) חבר הקרן הלאומית לאמנויות (1970) פרס בולינגן (2001) פרס פן ניו אינגלנד (2007) פרס פוליצר לשירה (1993) משורר הקונגרס (2003) פרס וולאס סטיבנס Eunice Tietjens Memorial Prize פרס ויליאם קרלוס ויליאמס

סגירה

עובדות מהירות הַמַּטָּלָה ...

הַמַּטָּלָה
הַעֲלָטָה מִתְפַּזֶּרֶת, דַּמֵּה בְּנַפְשְׁךָ, בְּעוֹדְךָ בַּחַיִּים. הִנֵּה אַתָּה שָׁם – מְמֻסְגָּר בִּקְלִפָּה נְקִיָּה אַתָּה צָף מִבַּעַד לִקְנֵי סוּף מִשְׂתָּרְגִים, שָׂדוֹת מוּצָפִים בְּכוּתְנָה. אַתָּה חָפְשִׁי. הַנָּהָר מְכֻסֶּה דּוֹק שֶׁל חֲבַצָּלוֹת, צְמָחִים מוֹפִיעִים, חֳטָרִים מִתְעַבִּים לִתְמָרִים. וְעַכְשָׁו כָּל הַפַּחַד כֻּלּוֹ מְפַנֶּה מָקוֹם: הָאוֹר מַשְׁגִּיחַ עֲלֶיךָ, אַתָּה חָשׁ בִּרְצוֹנָם הַטּוֹב שֶׁל הַגַּלִּים בְּעוֹד זְרוֹעוֹת מִתְרַחֲבוֹת עַל פְּנֵי הַמַּיִם; אָהוּב, הַמַּפְתֵּחַ סוֹבֵב, הִתְמַשֵּׁךְ – זֶהוּ הַנִּילוּס, הַשֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת, בְּכָל אֲשֶׁר תִּפְנֶה מֵאִיר לְךָ מַזָּל.

לואיז גליק, תרגם מאנגלית משה דור

סגירה

ביוגרפיה

גליק נולדה בעיר ניו יורק וגדלה בלונג איילנד. אביה נולד בארצות הברית להורים שהיגרו מהונגריה, ואימה הייתה ממוצא יהודי רוסי.

למדה בבית הספר התיכון ג'ורג' וו היולט, שם סיימה את לימודיה בשנת 1961. לאחר מכן למדה בשרה לורנס קולג' ומאוחר יותר באוניברסיטת קולומביה. גליק התגוררה בקיימברידג' שבמסצ'וסטס, ולימדה באוניברסיטת ייל ובאוניברסיטת בוסטון.

בספרה הראשון, "בכורה", המבטא עוצמה יוצאת דופן של זעם ואכזבה, ניכרות השפעות של משוררות וידוייות קודמות, ובייחוד של המשוררת סילביה פלאת. לואיז גליק הרבתה לטפל בכתיבתה בנושאי האובדן, הבידוד והדחייה. היא כתבה בשפה פשוטה, ישירה, אפילו בוטה לעיתים, ודייקנית מאוד. עם השנים השתחררה מהקדרות המאפיינת את רוב שיריה.

גליק פרסמה 11 ספרי שירה, בהם: "בכורה" (1968), שזכה בפרס אקדמיית המשוררים האמריקנים; "הגן" (1976); "ניצחון אכילס" (1985), שזכה בפרס הלאומי של חוג מבקרי הספרים; "אררט" (1990); "איריס הבר" (1992), שזכה בפרס פוליצר לשירה; "ויטה נובה" (1999); "שבעת העידנים" (2001); היא פרסמה גם ספר מסות חשוב, "הוכחות ותאוריות – מסות על שירה" (1994). בשנים 2003–2004 שימשה כמשוררת הקונגרס של ספריית הקונגרס, תואר הידוע גם כ"משוררת החצר האמריקאית".

נפטרה בביתה בקיימברידג' שבמסצ'וסטס ב-13 באוקטובר 2023.^[2]

נישאה פעמיים ונולד לה בן.

ספריה שתורגמו לעברית

איריס הבר, תרגמו מכבית מלכין ויואב ורדי, שירים, כרמל 2012. ספר דו לשוני שניתן לקרוא בו גם את המקור.

בגב הספר נדפס: "כל שיר בספר עומד בפני עצמו, וכל השירים קשורים ביניהם. בנוסף לפניותיה לאלהים בשירים הנקראים שחרית או ערבית, היא משוחחת עם הפרחים, העצים והעשבים".

שירים בודדים שלה תורגמו בידי ערן צלגוב, עודד פלד, משה דור, גיורא לשם ואחרים, ונדפסו בכתבי-עת ספרותיים.
שירה "אושר" (התפרסם לראשונה במגזין מרפסת), בתרגום רעות בן-יעקב.
ויטה נובה, תרגמו מאנגלית: מכבית מלכין ויואב ורדי, הוצאת כרמל, 2022^[3]
מתכוני חורף משל הכלל, תרגמו מאנגלית: מכבית מלכין ויואב ורדי, הוצאת כרמל, 2024^[4]