כלא פלצנזה
כלא לגברים בגרמניה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כלא פּלֶצֶנזֶה (בגרמנית: Justizvollzugsanstalt Plötzensee ) הוא בית כלא בפלצנזה (גר') שברובע שרלוטנבורג-וילמרסדורף של ברלין בירת גרמניה. במתקן זה נכלאו והוצאו להורג בתקופת המשטר הנאצי מתנגדי המשטר.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית סוהר לגברים, אתר הוצאה להורג, מוזיאון כלא  |
| על שם |
פלצנזה |
| מיקום |
שרלוטנבורג-וילמרסדורף |
| מדינה |
גרמניה |
| מפעיל |
הסנאט של ברלין |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1879 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1879 |
| קואורדינטות | 52°32′28″N 13°19′19″E |
|
(למפת ברלין רגילה)   כלא פלצנזה | |
  | |
כלא פלצנזה נבנה בפאתי ברלין בשלהי המאה ה-19, בין השנים 1868 ל-1898, בתקופת מלכותם של הקיסרים וילהלם הראשון ווילהלם השני.
הכלא השתרע על פני שטח של כ-248 דונם ובו מערכת של מבנים ובניינים המיועדים לכליאתם של כ-1,200 אסירים. הכלא היה מתקן כליאה שתנאיו לא חמורים שנועד לשיקום והחזרה למוטב של עבריינים.
לאחר עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 הוחמרו תנאי הכליאה בכלא. מטרת הכליאה הוסבה משיקום והחזרה למוטב, למטרות של ענישה, הרתעה, נקמנות וחיסולם של יריבים פוליטיים ואנשים שנחשבו כסיכון למשטר, או שנחשבו כנחותים מבחינה גזעית. אסירים רבים שהושמו בו היו גם אנשים שהורשעו על ידי בתי המשפט המיוחדים של המשטר הנאצי (Sondergerichte) שכוננו בשנת 1933 ועל ידי בית הדין העממי (Volksgerichtshof) שהוקם על ידי היטלר בשנת 1934, כתוצאה ממורת רוחו על כך שבמשפט שריפת הרייכסטאג זוכו חלק מן הנאשמים. לבית דין זה ניתנו סמכויות לדון במגוון רחב למדי של עבירות פוליטיות, כמו פעילות בשוק השחור, האטה בעבודה, תבוסתנות ובגידה והעונשים שהטיל היו חמורים ובמקרים רבים נגזר בו עונש מוות.
במלחמת העולם השנייה
כשפרצה מלחמת העולם השנייה נוספה לאסירי הכלא קבוצת כלואים נוספת והיא עובדים זרים שהובאו לגרמניה מהמדינות הכבושות, חלקם מרצון וחלקם בכפייה. על התנאים בכלא מספר רוג'ר מורהאוז בספרו "ברלין במלחמה":
- הכלואים עשו רוב זמנם בתאים קטנים ולחים והורשו לצאת מהם רק לזמנים קצרים מאוד של הליכה בחצר הכלא. המחסור במזון היה הגדול בייסוריהם. בממוצע, האסירים קיבלו בדל לחם יבש ו וספל תחליף קפה לארוחת הבוקר ועלי ירקות לא מזוהים לארוחת הצהרים. בערב ניתן להם מרק דליל, שאולי הכיל מעט פירורי שומן או בשר. וכאילו לא די היה בתועבה הזאת, אחד האסירים התלונן ששליש מהאוכל שקיבל היה רקוב בדרך כלל. התנאים הידרדרו במידה ניכרת במחצית השנייה של המלחמה, כי צפיפות-היתר והטיפול הרפואי הרחוק מלהניח את הדעת הוסיפו את שלהן על המצוקה הקשה בלאו הכי".[1]
מעת השלמת בנייתו של הכלא ועד לעליית הנאצים לשלטון הוצאו להורג בין כותלי הכלא 36 אסירים בלבד שהורשעו בעבירת רצח. בתקופת השלטון הנאצי הוצאו להורג בכלא 2,891 אסירים, מכללם כ-2,500 בזמן המלחמה. ההוצאות להורג היו בעריפת ראשיהם של הנדונים בגרזן בחצר הכלא. בשנת 1936 אישר היטלר להכניס לכלא גיליוטינה לעריפת ראשי הנידונים, וזו הוכנסה לכלא בשנת 1937. מחצית מן המוצאים להורג מאז היו גרמנים ומחציתם זרים. בהתקפת אוויר של בנות הברית על ברלין בספטמבר 1943 הופצץ הכלא, ואסירים רבים, שנשארו כלואים בתאיהם בעת האזעקה, נהרגו. כתוצאה מהרס התאים הצליחו אסירים בודדים להימלט מן הכלא. בהפצצה נהרסה הגיליוטינה ובמקומה באה שיטת המתה אחרת: לתקרת חדר ההוצאה להורג הוצמדה קורת עץ עבה שלאורכה חוברו אנקולי בשר שנשאלו מאיטליזים ובתי מטבחיים, ועליהם נתלו האסירים, בקבוצות של שמונה בכל פעם. בין המוצאים להורג בכלא היו אנשי מחתרת "התזמורת האדומה" שנתפסו על ידי הנאצים.
ב-1944, לאחר כישלון קשר העשרים ביולי, גזרי דין המוות שהוטלו על הקושרים על ידי רולנד פרייזלר בבית הדין העממי בוצעו בכלא. ההוצאות להורג תוארו על ידי ויליאם שיירר בספרו "עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי":
- "צריך לתלות אותם כבהמות, ציווה היטלר וכך היה. בכלא פלאצאנזי כונסו בחדר קטן בו היו שמונה אונקלים משתלשלים מן התקרה. אחד אחד, לאחר שעורטלו עד למותניהם, ניתלו, עניבת מיתר-פסנתרים כרוכה סביב צוארם, וקשרו לאנקולי-הבשר. מצלמת קולנוע זימזמה שעה שהאנשים נחנקו ונטלטלו, מכנסיהם נטולי החגורות צונחים כשהם מפרפרים עירומים כביום היולדם ביגון-מיתתם".[2]
תיאור מחריד של ההוצאות להורג בכלא מביא קוסטנטין פיצגיבון בספרו "20 ביולי: הקשר נגד היטלר":
- "הם נחנקו במיתרי פסנתר, נתלו על אנקולי קצבים כשסוהרים שיכורים מריעים ומתקלסים בהם. ייסורי המוות של ויצלבן, הפנר, שטיף, יורק, קלאוזינג, פון האגן, ברנרדיס, ופון האסל, שנשפטו והוצאו להורג באוגוסט, הוסרטו; הסרטים נשלחו בדחיפות להיטלר כדי שיוכל להתענג על המראה בחברת שלישיו והנשים שלידו, באותו ערב עצמו".[3]
עם כיבוש ברלין השתלט הצבא האדום ב-25 באפריל 1945 על הכלא ומצא אותו ריק ברובו מכלואים.
בעלות הברית החליטו כי הכלא ישמש להבא ככלא לעבריינים צעירים.
בשנת 1951 החליט הסנאט של מערב ברלין להנציח את עברו של הכלא בקיר זיכרון שהוקם במקום בו עמד הגרדום. הקיר נחנך בשנת 1952. מאז הפך האתר למקום התייחדות עם קורבנות המשטר הנאצי.
- על הכלא (אורכב 09.06.2013 בארכיון Wayback Machine) באתר Gedenkstaette-Ploetzensee
- על אתר ההנצחה באתר visitberlin
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
