כיבוד אח גדול היא מצוות עשה מדאורייתא[1] המחייבת אדם לכבד את אחיו הבכור, ולחלק מהדעות גם את כלל אחיו ואחיותיו הגדולים.
מכיוון שהמצווה נלמדת בספרות חז"ל ברובד הרמז ואין פסוקים מפורשים בתורה שבכתב המורים על הלכותיה, ישנן דעות רבות אצל חכמי הדורות באשר לפרטי הדינים וגדרי ההלכה המדויקים הקשורים למצווה זו.
מקור המצווה
מצווה זו נזכרת בברייתא במסכת כתובות:
כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ; אֶת אָבִיךָ, זו אשת אביך; וְאֶת אִמֶּךָ, זו בעל אמך, וי"ו יתירה לרבות אחיך הגדול.
וכן נפסק להלכה ברמב"ם
ומדברי סופרים שיהיה אדם חייב בכבוד אחיו הגדול ככבוד אביו
מורא אח
בספר "עיקרי הדינים"[2] הסתפק אם חייב אדם במוראו של אחיו הגדול כשם שחייב במורא אב ואם, או שמא אין החיוב אלא לכבדו ולא לירא ממנו, וזאת מפני שעצם החיוב נלמד מפסוק המדבר בחיוב כיבוד. יש בכך השלכה לכל דיני מורא המבוארים בגמרא[3], כגון שאסור לעמוד במקום המיוחד לו, לשבת במקום המיוחד לו, לסתור את דבריו, ושאר דיני מורא.
ספר "יושר הורי"[4] פשט ספק זה מדברי שו"ת הרא"ש[5], שהורה שיפה עשה אח קטן תלמיד חכם במה שנידה את אחיו הגדול שביזה אותו. בספר בית מאיר הקשה שהרי בנוגע לאב, מבואר בשולחן ערוך[6] שאין הבן נעשה שליח לנדות את האב, ואיך הותר לאח לנדות את אחיו הגדול? ועל כך יישב ב"בית מאיר" שאיסור נידוי האב נגזר מחובת מורא, וחובה זו לא נאמרה בנוגע לאח גדול.
ב"מנחת חינוך" עמד על כך שלא נהגו להיזהר שלא לקרוא לאחים גדולים בשמם הפרטי, כשם שנזהרים בגדר מצוות כיבוד הורים, וכתב לבאר: ”נראה דכל הכבוד שמחויב לאביו ולאמו, חייב גם כן באישים אלו (בבעל אמו, אשת אביו ואחיו הגדול). אך מצד הסברא, כיון דכיבוד מסרו הכתוב לחכמים, אם כן באביו ואמו שייך בכבוד שלא לקרוא אותו בשמו וכדומה, המבואר כאן בר"מ ה"ג ושו"ע ס"ב, אבל אחיו אפשר דאין זה בכלל הכבוד, ולא מצינו שיהיו נזהרים בזה, כמו שמוזהרים באביו ובאמו.” לדברי המנחת חינוך נמסר לחכמים לקבוע פרטי דיני כיבוד אח גדול.
מצווה עצמאית או נגזרת מכיבוד הורים
בגמרא מבואר שהחיוב לכבד את אשת אביו ובעל אמו הוא רק "מחיים", כלומר כל עוד הם בחיים, וכך פסק השולחן ערוך[7], שהוסיף (לאור ציווי רבי לבניו לכבד את אשתו גם לאחר מיתתו): "ומכל מקום דבר הגון לכבדם אף לאחר מיתה".
הראשונים נחלקו האם כבוד אחיו הגדול הוא חלק מחיוב כבוד ההורים, או שהוא חובת כבוד עצמאית, שאינה תלויה בחובת כיבוד ההורים.
במנחת חינוך[8] דייק מתוך דברי הגמרא שרק בחיוב כיבוד אשת אביו ובעל אמו הוגבלה חובת הכיבוד לתקופת חיי האב והאם. אולם בנוגע לחיוב כבוד אחיו הגדול, לא נאמרה הגבלה זו, וחייב האח הקטן לכבד את אחיו הגדול גם לאחר מיתת הוריהם. וכך דייק מדברי הרמב"ם.
הרמב"ן סובר[9] שחובת כיבוד אחיו הגדול נאמרה רק בחיי האבות, ומהווה חלק מחובת כיבוד ההורים: ”אבל אחיך הגדול, אם חשבו הראשונים שאין כמצוה כן אלא בחיי האבות, לפי שהוא גנאי להם שיתבזו תולדותם והם מצטערים בזה הרבה, ומנהג כל האנשים לייסר בניהם לנהוג כבוד בגדוליהם”[10].
בדרכי משה[11] הסתפק לשיטת הרמב"ן האם יכולים ההורים לוותר על כבוד האח הגדול, שייתכן שמאחר שהחיוב הוא מפני כבוד ההורים, הם יכולים למחול על כך, כשם שיכולים למחול על כבוד עצמם, ולמעשה סיים ב"צריך עיון".
בברכי יוסף הביא את כלל דעות הראשונים, והכריע להלכה כדעת הרמב"ם שחובת כבוד אחיו הגדול קיימת אפילו לאחר מות ההורים.
דין תורה או דין דרבנן
שיטת הרמב"ם
מדברי הרמב"ם נראה כי חיוב כיבוד האח הוא גדול הוא רק מדרבנן: בספר המצוות הביא הרמב"ם כדוגמה לדבר שיש עליו דרשה בתלמוד וחיובו מדרבנן את כיבוד אחיו הגדול[12]. וכן בספר משנה תורה הרמב"ם פסק:
חייב אדם לכבד את אשת אביו אף על פי שאינה אמו, כל זמן שאביו קיים, שזה בכלל כבוד אביו ... ומדברי סופרים שיהיה אדם חייב בכבוד אחיו הגדול ככבוד אביו
אמנם, ברדב"ז כתב שאפשר שהחיוב הוא מדאורייתא, אך הרמב"ם מכנהו "מדברי סופרים" מכיוון שאין החיוב מפורש בפסוק, והוא נלמד מייתור. גם במנחת חינוך[13] כתב: “אחיו הגדול נמי מדאורייתא, רק הרמב"ם קורא לה מדברי סופרים, אבל המצוה היא מן התורה".
אכן יש שכתבו שדעת הרמב״ם כפשוטו, והחיוב הוא רק מדרבנן כיוון שאין מקרא מפורש בתורה לחיוב זה.
שיטות נוספות
החיי אדם[14] הביא את דעת הסמ"ק, שחייב זה הוא מהתורה, וכן כתב בספר חרדים[15]. בספר חפץ חיים[16] כתב שמי שמדבר לשון הרע על אחיו הגדול עובר על איסור תורה: של "...מצות עשה דכיבוד אב ואם"[17].
אולם, בניגוד לדעות אלו, כתב המאירי[18]: ”ודבר זה מצווה מדברי סופרים, וסמכוה מן המקרא. ואע"פ שהזכירו בסוגיא זו שכבוד אשת אב דאורייתא, לא אמרוה אלא דרך סמך”.
כבוד אחותו הגדולה ואחיו הגדול שאינו בכור
נחלקו הפוסקים האם חובת כבוד אחיו הגדול נאמרה אף לאחותו הגדולה. כמו כן נחלקו האם חיוב כבוד אחיו הגדול נאמר רק באחיו הבכור, או שמא יש חובה לכבד כל אח שגדול ממנו.
בשאלות אלו ציין ב"פתחי תשובה"[19] לדברי שו"ת שבות יעקב[20], שנקט שאין אדם מחויב בכבוד אחותו הגדולה, וכמו כן נאמרה המצווה רק באח הבכור. בטעם הדבר ביאר שם שיסוד המצווה הוא לכבד את הבן היורש, שכבוד ההורים שיכבדו את הבן הבכור שממשיך את דרכם, ולכן החיוב הוא אר בבן זכר, ובבכור.
אולם ב"ברכי יוסף" סבור שהמצווה גם באחותו הגדולה וגם בכל אח שגדול ממנו. וכפי שמשמע בדברי הרמב”ן שהובאו לעיל, "שגנאי לאביו ואמו שיתבזו תולדותם", וסברא זו נכונה בין בבן ובין בבת, וגם בכל האחים שגדולים ממנו.
בבספר 'יושר הורי' הביא בשם ספר יד שאול[21] שמדברי הגמרא בעבודה זרה[22] שעולא כיבד את אחיותיו הגדולות נראה שיש חובת כבוד לאחיות גדולות.
להלכה, מסיק ב"ברכי יוסף": ”חייב לכבד כל אחיו הגדולים ממנו, זכרים ונקבות, ואף לאחר מיתת אב ואם. והכי משמע לפי הפשט מסתמות דברי הפוסקים, והן לפי דרך האמת שכתב רבינו האר”י ז”ל”[24]
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
