כוח עיראק

כוח עיראק (באנגלית: Iraqforce) היה כוח צבאי של הצבא הבריטי וצבאות המושבות והדומיניונים של חבר העמים הבריטי שנוצר מצירוף מספר יחידות שהתגבשו בעיראק במהלך מלחמת העולם השנייה. הכוח לחם במספר קרבות ומערכות במסגרת המערכה במזרח התיכון, מהם ראויים לציון דיכוי מרד רשיד עאלי אל-כילאני והמערכה בסוריה ובלבנון בשנת 1941.

רקע היסטורי להקמת הכוח

במהלך מלחמת העולם הראשונה הביס הצבא הבריטי את האימפריה העות'מאנית בחזית המזרח התיכון במהלך המערכה במסופוטמיה. לאור זאת החליט חבר הלאומים להעביר שטחים אלו לחסותה של בריטניה תחת מנדט של חבר הלאומים. בין 1920 ל-1932 שלטה בריטניה בעיראק מכוח מנדט זה. כוח הצבא הבריטי המצוי בעיראק נקרא "פיקוד ה-RAF של עיראק" אך היה זה כוח רב זרועי בו היו נציגים לכל כוחות הצבא הבריטים - ים, אוויר ויבשה. מפקד הכוח נשא דרגת סגן מרשל אוויר.

עם תום המנדט הבריטי בעיראק, המשיכה בריטניה להחזיק בה כוחות צבא, על פי הסכם משנת 1930. בסמוך לפרוץ מלחמת העולם השנייה היו כוחות אלו מרוכזים בשני בסיסים של ה-RAF. האחד בשועבייה, ליד בצרה והשני בחבניה, מערב לבגדאד.

באפריל 1941 השתלט על עיראק המדינאי הפרו-נאצי רשיד עאלי אל-כילאני. הוא נתמך על ידי קציני צבא עיראקים, שיצרו מועצה הקרויה "המרובע המוזהב". ממשלתו הוכרה מייד על ידי גרמניה הנאצית. המצב התפתח במהירות למשבר, בו הושם מצור על הבסיס בחבניה, ועל השגרירות הבריטית בבגדאד.

בשל החשש מהתערבות גרמנית ומנפילת עיראק, שהייתה בעלת חשיבות אסטרטגית, לידי מדינות הציר הוחלט על הקמת כוח הקרוי "כוח סבין" (Sabine Force) שהורכב בתחילה מגדודי צבא הודו הבריטית שהוצבו בקראצ'י. גדודים אלו נשלחו במטרה לתפוס ולאבטח את שדות התעופה של ה-RAF, להסיר את המצור, ולשמור על נמל בצרה כנקודת אספקה חשובה לצבא הבריטי. הכוח הועמד תחת פיקודו של מייג'ור ג'נרל ויליאם ארצ'יבלד קנת' פרייזר, אך במהלך המבצע, כאשר הצטרפו לכוח סבין כוחות רבים נוספים, הוחלף פרייזר ב-8 במאי בלייטננט ג'נרל אדוארד קינאן, שהיה בכיר ממנו, אשר פיקד על הכוח גם בשנים שלאחר מכן.

ב-18 באפריל 1941 נחתה החטיבה הראשונה ותפסה את בצרה. ב-30 באפריל הגיעה חטיבה נוספת. ממשלת רשיד עאלי דרשה כי הכוחות הבריטים יצאו מעל אדמת עיראק, וימסרו את הבסיס בחבניה. ב-2 במאי יצאו המטוסים הבריטים מחבניה להתקפה על בסיסי הצבא העיראקי ברחבי עיראק.

הלחימה בעיראק

ערך מורחב – מרד רשיד עאלי אל-כילאני

במהלך המבצע בעיראק יצא כוח בריטי מארץ ישראל המכונה "כוח חבניה" ובקיצור "כוח חב"(Habforce), והגיע לעיראק דרך ממלכת ירדן. על כוח זה הוטל להסיר את המצור מחבניה. בטרם הגיע הכוח אל הבסיס הנצור הצליחו הנצורים להסיר את המצור בעצמם. לאחר שחבר הכוח אל נצורי חבניה, המשיכו אנשי הכוח המשותף אל פלוג'ה ומשם אל בגדאד. ב-31 במאי נחתם הסכם שביתת נשק ובמסגרתו מונתה ממשלה חדשה ופרו-בריטית. עם סיום הלחימה החזיקו הבריטים בכל מוקדי הכוח והבסיסים החשובים בעיראק.

הכוחות שלחמו במסגרת "כוח עיראק" במבצע בעיראק היו:

• דיוויזיית חיל הרגלים ההודית ה-10 בפיקודו של מייג'ור ג'נרל פרייזר (עד 16 במאי) ולאחר מכן בפיקודו של מייג'ר ג'נרל ויליאם סלים.
• כוחות הקרקע בחבניה בפיקודו של תת-מרשל האוויר הרברט ג'ורג' סמארט (עד 5 במאי) ולאחר מכן קולונל אוברי רוברטס.
• "כוח חב" בפיקודו של מייג'ר ג'נרל ג'.ג.וו. קלארק
• פלוגה של הלגיון הירדני בפיקודו של גלאב פחה
• בריגדת הרגלים ההודית ה-17.
• בריגדת הרגלים ההודית ה-24

סוריה ולבנון

ערך מורחב – המערכה בסוריה ובלבנון במלחמת העולם השנייה

ביוני ויולי 1941 בסמוך לסיום המבצע בעיראק, אלמנטים מכוח עיראק השתתפו בכיבוש סוריה ולבנון מידי אנשי צרפת של וישי, במטרה להשליט בהן את אנשי צרפת החופשית. גם מבצע זה הסתיים בהצלחה, ובהשגת היעד - מניעת הצטרפות סוריה ולבנון לצידן של מדינות הציר.

הכוחות שלחמו במסגרת "כוח עיראק" במבצע בסוריה ולבנון היו:

• דיוויזיית הרגלים ההודית ה-10 בפיקודו של מייג'ר ג'נרל ויליאם סלים.
• כוח חאב בפיקודו של מייג'ר ג'נרל ג'.ג.וו. קלארק

הפלישה לאיראן

ערך מורחב – הפלישה הבריטית-סובייטית לאיראן

בסוף אוגוסט 1941 השתתף כוח עיראק בפלישה לאיראן, בשיתוף פעולה עם הצבא האדום. לאחר 1 בספטמבר הובטחו מטרות המבצע. בפברואר 1942 עבר כוח עיראק ארגון מחדש בשם "הארמייה העשירית של הצבא הבריטי" והיה פעיל תחת שם זה במשך שנת 1942–1943 באבטחת נתיבי הנפט במפרץ הפרסי. הכוח היה במהלך פעולתו תחת פיקודים שונים, לעיתים תחת פיקוד הודו, ולעיתים תחת פיקוד המזרח התיכון ולעיתים אף תחת סמכות מקבילה של שניהם. באוגוסט 1942 הוקם פיקוד חדש בשם פיקוד עיראק ואיראן בראשו הוצב גנרל הנרי מייטלנד וילסון. הפיקוד כלל את הארמייה העשירית שהייתה עדיין תחת פיקודו של קינאן, ויחידות נוספות שנמצאו במרחב. היחידות הלוחמות תחת פיקוד זה הלכו והצטמצמו במהלך המלחמה, בשל כך שהסכנה לאזור איראן הלכה ופחתה לאחר קרב סטלינגרד וקרב אל עלמיין.