כהן משוח מלחמה

כהן משוח מלחמה הוא כהן שנמשח בשמן המשחה וממונה לקיום המצווה לחזק את לב החיילים לקראת היציאה לקרב.

כהן משוח מלחמה
(מקורות עיקריים)

מקרא	ספר דברים, פרק כ', פסוק ב'
משנה	מסכת סוטה, פרק ח'
תלמוד בבלי	מסכת סוטה, דף מ', עמוד ב' (פרק משוח מלחמה)
משנה תורה	ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ז'
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, עשה קצ"א ספר החינוך, מצווה תקכ"ו

מקור המצווה

מקור המצווה מופיע בספר דברים:

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם. וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם. כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם

— ספר דברים, פרק כ', פסוק ב'

לפי זה כותב הרמב"ם בספר המצוות ש”צונו שנמנה כהן שיוכיח לעם תוכחת המלחמה, ויחזיר מי שאינו ראוי לו להילחם או לחולשה בעבור שתהיה מחשבתו בענין יחייב לו מעוט הגבורה למלחמה, והם שלושה דברים שביאר הכתוב. ואחר כך יכנסו למלחמה. וזה הכהן נקרא בהן משוח מלחמה” (ספר המצוות, עשה קצ"א)

פרטי הציווי

בעל ספר החינוך מבאר כי "מפני שהאדם נשמע יותר כשהוא נכבד ציותה התורה להיות הממונה לחזק בדברים טובים מן הכהנים שהם מבחר העם" ומסיים באמירה שמצווה זו חובה על הציבור.

נאום משוח מלחמה וההכרזה בערכי המלחמה חובה רק במלחמת רשות ואילו במלחמת מצווה אין כל חובה לכהן לנאום ולהכריז^[1]. אמנם בספר משנה תורה כתב הרמב"ם^[2] ”אחד מלחמת מצוה ואחד מלחמת הרשות ממנין כהן לדבר אל העם בשעת המלחמה ומושחין אותו בשמן המשחה וזהו הנקרא משוח מלחמה”.

נאום השוטרים

לקראת סיום נאומו של הכהן, השוטרים מסיימים לפרט את הדברים באוזני החיילים;

וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה. וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ. ט וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם.

— ספר דברים, פרק כ', פסוק ה'

תפקיד מלחמתי

הגמרא במסכת נזיר (דף מ"ז, עמוד ב') מזכירה את הדין שבמקרה שאפשר להציל רק אחד מהם, כהן משוח מלחמה קודם להצלה לסגן (כהן גדול חליפי לעבודת יום הכיפורים). הנימוק של הגמרא הוא משום שתלויים בו רבים. וכתב רש"י שם שהוא עושה מלחמה בשביל רבים. והרא"ש פירש שהמלחמה נעשית על פיו. יש שמפרשים שמכאן שחז"ל ראו את המשוח מלחמה לא רק בעל תפקיד מורלי, אלא גם בעל תפקיד מלחמתי ממש אולי אפילו שר צבא.

בדומה לכך כתב הרד"ק (על שמואל ב', כ"ג, כ') שכהן משוח נכנס עם ישראל למלחמה. הרב אלתר דוד רגנשברג כתב בספר משפט הצבא בישראל בשם הרב קוק שמשוח מלחמה הוא ראש עורכי המלחמה, שזו גם הסיבה שבנו לא יורש אותו, כי ייתכן שבניגוד אליו בנו אינו יודע להתעסק בתחום^[3]. לעומת זאת המרדכי במסכת גיטין (סוף פרק מי שאחזו) משער שמשוח מלחמה לא היה חוצה את הגבול, ולכן לא היה כותב גט כריתות לאשתו ביציאה למלחמה.

דיני הכהן משוח

לכהן משוח יש איסורי נישואין ככהן גדול - אסור באלמנה ומצווה בבתולה. אסור לו להיטמאות למתים ככהן גדול. אבל בניגוד לכהן גדול אינו לובש שמונה בגדים ואינו מקריב קורבן כשהוא אונן ובפטירתו אינו משחרר את הרוצח בשגגה מעיר מקלט^[4].

ראו גם

• לא תערץ מפניהם

הערות שוליים

1. ספר המצוות, עשה קצ"א
2. משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ז', הלכה א'
3. רגנשברג, אלתר דוד, משפט הצבא בישראל, באתר היברובוקס
4. תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י"ב, עמוד ב'