Loading AI tools
משל תנ"כי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כִּבְשַׂת הָרָשׁ הוא משל תנ"כי מספר שמואל ב', פרק י"ב אותו מציג נתן הנביא לדוד המלך על מנת להוכיח אותו על מעשיו.
ציור: ג'יימס טיסו, נתן הנביא נושא את משל כבשת הרש.וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל-דָּוִד, אַתָּה הָאִישׁ
המשל מספר על איש עשיר בעל צאן ובקר, שבא אליו אורח. העשיר החמדן לוקח את הכבשה היחידה של שכנו העני בשביל לשחוטה כמאכל עבור האורח. בתגובה אומר דוד כי העשיר הוא בן מוות וכי עליו לפצות את הרש, ונתן הנביא משיב כי מדובר במשל לפשעו של דוד עם בת שבע, כאשר דוד משול לאותו עשיר.
בעברית הושאל מהמשל המונח 'כבשת הרש' המתאר מצב שבו לוקחים לאדם עני את הדבר היחיד שנשאר לו.[1] הביטוי "גזילת כבשת הרש" משמש גם לתיאור מצבים חברתיים של אי-שוויון ופגיעה בשכבות החלשות.[2]
ערך מורחב – דוד ובת שבעדוד חומד את בת שבע, אשת אוריה החיתי. כשזה נמצא במלחמה, דוד שולח שליחים שמביאים את בת שבע אל ביתו, שם הוא שוכב עימה והיא נכנסת להיריון. לאחר מכן פוקד דוד על יואב בן צרויה לשלוח את אוריה החיתי להילחם בבני עמון ולוודא שייהרג בקרב, דבר שאכן קורה. לאחר תקופת האבל על אוריה, לוקח דוד את בת שבע לאשה והיא יולדת לו בן. אלוהים אינו רואה את המעשה בעין יפה, ושולח את נתן הנביא להוכיח את דוד.
שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת, אֶחָד עָשִׁיר, וְאֶחָד רָשׁ. לְעָשִׁיר, הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד. וְלָרָשׁ אֵין-כֹּל, כִּי אִם-כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה, וַיְחַיֶּהָ, וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם-בָּנָיו יַחְדָּו. מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה, וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב, וַתְּהִי-לוֹ, כְּבַת. וַיָּבֹא הֵלֶךְ, לְאִישׁ הֶעָשִׁיר, וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ, לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא-לוֹ. וַיִּקַּח, אֶת-כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָשׁ, וַיַּעֲשֶׂהָ, לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו.
דוד אומר לנתן שהאיש העשיר הוא בן מוות וצריך לשלם לעני פי ארבעה משווי הכבשה. פסיקתו של דוד תואמת את דין הקנס המקראי המופיע בפרשת משפטים – [3]"כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו, חמִשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה"[4], למעט קביעתו שהאיש "בן מוות".
נתן משיב לדוד תחילה בשתי מילים: ״אַתָּה הָאִישׁ״, ומוכיח אותו על מעשיו: כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל, וְאָנֹכִי הִצַּלְתִּיךָ, מִיַּד שָׁאוּל. ח וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת-בֵּית אֲדֹנֶיךָ, וְאֶת-נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ, וָאֶתְּנָה לְךָ, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה; וְאִם-מְעָט--וְאֹסִפָה לְּךָ, כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה. ט מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת-דְּבַר יְהוָה, לַעֲשׂוֹת הָרַע בעינו (בְּעֵינַי), אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב, וְאֶת-אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה; וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ, בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן. י וְעַתָּה, לֹא-תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ--עַד-עוֹלָם: עֵקֶב, כִּי בְזִתָנִי, וַתִּקַּח אֶת-אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי, לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה. יא כֹּה אָמַר יְהוָה, הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ, וְלָקַחְתִּי אֶת-נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ, וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ; וְשָׁכַב עִם-נָשֶׁיךָ, לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת. יב כִּי אַתָּה, עָשִׂיתָ בַסָּתֶר; וַאֲנִי, אֶעֱשֶׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל, וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ.
(שם, פסוקים ז'-י"ב).
דוד מיד מודה בפני נתן על חטאו: "חָטָאתִי לַיהוָה" (שם, פסוק י"ג), ומתחיל לצום. אחרי שהילד נפטר ששה ימים אחרי הולדתו בת שבע יולדת לו את שלמה.
פרשנים שונים עסקו בשאלת חטאו של דוד. רבים תומכים בדברי רבי שמואל בר נחמני "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה", המסתמכים על כך שאוריה נתן גט לבת שבע טרם יציאתו לקרב, כמקובל באותם זמנים. חז"ל לעומת זאת טוענים כי גם אם לא עבר על איסור אשת איש מבחינה פורמלית, הרי שמבחינה מוסרית הוא חטא: הוא בא על אישה שבעלה בטח בה שתישאר נאמנה לו, אף אם לפי שעה הייתה גרושה ממנו רשמית.[5]
הפרשנים הקדומים שמו לב כי המשל אינו דומה כלל לנמשל: המשל מדבר על גנבה (מצוות "לא תגנוב"), ובהתאם לכך גם פסק הדין של דוד, בעוד שדוד ביצע שני פשעים חמורים בהרבה – רצח ("לא תרצח") וניאוף ("לא תנאף"). לאור זאת נוצרו פרשנויות רבות לפתרון חוסר ההתאמה. אחד הפירושים המנסה ליישב סתירה זו, רואה בכבשה לא כמשל לבת שבע, אלא כמשל לאוריה עצמו. על פי הסבר זה, ההלך הוא בת שבע. כך, העשיר במשל רצה לסייע להלך כשם שדוד רצה לסייע לבת שבע, ובתוך כך לקח את כבשת הרש, הלא הוא אוריה. כמו ההלך, גם עבור בת שבע, לקיחת אוריה מצילה אותה מגילוי הניאוף. לתמיכה בפירוש זה, הלשון "האיש הבא אליו" דומה לתיאור דברי בת שבע "ותבוא אליו". הכבשה, כמו אוריה, אכלה שתתה ושכבה, כמו הפעולות שביצע אוריה.[דרוש מקור]
רש"י, הבולט שבפרשני המקרא בימי הביניים מפרש את המשל כמקביל בכל פרטיו לנמשל, בעקבות מאמרי הגמרא. כך, שינוי הכינויים של האורח נדרש כהתבססות יצר הרע בלב האדם – "דימה את יצר הרע תחילה להלך שעובר לדרכו, ואחר כך לאורח שנעשה אכסנאי ואחר כך לאיש שהוא בעל הבית".[6] גם העונש שמטיל דוד על עצמו מתקיים כמעט במלואו[7] – דוד קרא "ואת הכבשה ישלם ארבעתיים" וחז"ל דרשו שאלו ארבעת בני דוד שמתים עד לסוף מרד אבשלום. ביניהם, הבן שנולד לדוד ובת שבע, אמנון, כלאב ואבשלום. בתרגום השבעים נכתב כי דוד ייענש 'שבעתיים', כלומר פי שבעה.[דרוש מקור] על פי חז"ל, ארבעה מבניו של דוד מתו בגורן ארוונה.[8] כנראה אחד מהם כלאב, ועוד שלושה בנים שנמנו לעיל. לעומתו, פירוש "מצודת דוד" מאת המצודות מסביר את המשל על דרך הפשט; לפי הפירוש, ריבוי הפרטים בא רק לטשטש את הדמיון למעשה דוד ולא לחדד אותו.[דרוש מקור]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
