י. שרברק

י. שְׂרֶבֶּרְק הייתה הוצאת ספרים עברית מייסודו של יוסף שרברק שפעלה בישראל בעיקר מתחילת שנות ה-40 ועד אמצע שנות ה-70. ההוצאה, ששילבה ספרות עברית למבוגרים ולנוער יחד עם ספרים מתורגמים. ההוצאה נודעה במיוחד בספרי הנוער שכללה ספרים של הסופרים דבורה עומר ופוצ'ו ושל חוקר ארץ ישראל צבי אילן. מסוף העשור הראשון של המאה ה-21 היא נמצאת בבעלותה של הוצאת דני ספרים ומוסיפה לפעול בחסותה.

סמליל הוצאת י. שרברק

היסטוריה

ראשיתה של ההוצאה בשותפות של שרברק עם מרדכי ניומן ויהושע צַ'צִ'יק, חבריו לגדוד העברי האמריקאי. לאחר שחרורם ייסדו השלושה את בית המסחר לספרים עבריים "תרבות" בירושלים, וב-1925 ייסדו את הוצאת הספרים העברית "מצפה". הוצאה זו, שהייתה הוצאת הספרים הפרטית הראשונה בארץ ישראל, התמקדה בספרות יפה ובשירה. בשנת 1941, בעת מלחמת העולם השנייה, מוּזגה פעילותה של "מצפה" עם הוצאת שרברק בניהולו של יוסף שרברק. בשנת 1944 פורקה השותפות, וכל אחד מהשלושה ייסד הוצאה לאור שנשאה את שמו. שרברק עבר לתל אביב, לרח' בלפור 16, ומשם ניהל את הוצאתו, הוצאת יוסף שרברק.

הוצאת י. שרברק שילבה ספרות עברית למבוגרים ולנוער יחד עם ספרים מתורגמים. בשנות ה-40 וה-50 הקים שרברק במסגרת ההוצאה את "ספריית ברוריה" (לזכרה של בתו היחידה, ברוריה, שמתה ב-1934 והיא בת עשר), שבה הופיעו תרגומים עבריים לספרי הרפתקאות ומעשיות ממיטב הספרות העולמית: "מסעי גוליבר" (ג'ונתן סוויפט), "רובינזון קרוזו" (דניאל דפו), "עליסה בארץ הפלאות" (לואיס קרול) "מסעי הברון מינכהאוזן" ו"מסעי סינבד".

בין התרגומים העבריים הנוספים שהופיעו בהוצאה: "הקוסם מארץ עוץ" (ליימן פרנק באום), "אייבנהו" (וולטר סקוט), "אוליבר טוויסט" ו"דייוויד קופרפילד" (צ'ארלס דיקנס), "המוהיקני האחרון" (ג'יימס פנימור קופר) ואסופות של מעשיות עמים.

ספרייה אחרת, שהוקדשה לספרות מקור, הייתה "נועזים" – סדרת ביוגרפיות לבני הנעורים של גיבורי השואה והיישוב, ובהן "שרה, גיבורת ניל"י" (על שרה אהרנסון) ו"דמעות של אש" (על צביה לובטקין) לדבורה עומר, "גיבור חידה" לאוריאל אופק (על יוסף טרומפלדור), "הצנחנית שלא שבה" (על חנה סנש) ו"לא בדרך המלך" (על אורד וינגייט) לעודד בצר.

הוצאת שרברק הוציאה את מרבית ספריה של דבורה עומר, בהם ספריה המצליחים לבני הנעורים: "צוללים קדימה", "אני אתגבר", "לאהוב עד מוות" (על הפלמ"חאית זהרה לביטוב וחברהּ שמואל קופמן) ו"פתאום באמצע החיים" (על הטייס זוריק לב), וספריה המצליחים לטף: "הנשיקה שהלכה לאיבוד" ו"מגדל של קוביות בניתי".

באמצע שנות ה-50 החלה ההוצאה להוציא את אנציקלופדיה מעיין. האנציקלופדיה נועדה לדור הצעיר, מתוך מגמה חינוכית ברורה. את האנציקלופדיה הקדיש שרברק לבתו (ובראש כל כרך הופיעה הקדשה לזכרה). היה זה אחד הפרויקטים השאפתניים יותר של שרברק. מלאכת העריכה נמסרה לסופר ז' אריאל (שלמה זלמן אריאל). פרט לאריאל תרמו לאנציקלופדיה מספר סופרים קבועים, בהם אוריאל עקביא, שרגא פייבל קלעי, אריה לרנר ומנחם קפליוק. את עטיפות הספרים איירה בינה גבירץ. האנציקלופדיה הייתה מאוירת ומנוקדת. היא זכתה להצלחה וראתה אור במספר מהדורות.

ההוצאה התמחתה גם בהוצאת ספרי מוזיקה ותווים של יוצרים כמו יוני רכטר, אהוד מנור ומתי כספי.

לאחר מותו של שרברק ב-1957 עבר ניהול ההוצאה לידי קרוב משפחתו. הוצאת י. שרברק המשיכה בפעילות רגילה עד אמצע שנות ה-70, והוסיפה לפעול במידה פחותה בשנים שלאחר מכן. בשנת 2009 נרכשה ההוצאה על ידי דני ספרים^[1] והיא מוסיפה לפעול בחסותה.

קישורים חיצוניים

• איתמר לוי, דף מידע מס' 119 (25 במאי 2011), באתר "חנות הספרים של איתמר"

הערות שוליים

1. מיה סלע, הוצאת "דני ספרים" רכשה את "י. שרברק" שבה ראו אור כל ספרי דבורה עומר, באתר הארץ, 10 במאי 2009.