יוסף דנה

יוסף דנה (נולד ב-1937) הוא חוקר ישראלי בערבית קלאסית, מודרנית, ומדוברת, שירת החול ושירת הקודש העברית בימי הביניים, והערבית היהודית בימי הביניים. פרופסור אמריטוס בחוג לשפה ולספרות ערבית באוניברסיטת חיפה.

יוסף דנה

לידה	1937 (בן 87 בערך)
ענף מדעי	ספרות ובלשנות
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים אוניברסיטת תל אביב תיכון דתי יבנה
מנחה לדוקטורט	ישראל לוין
מוסדות	אוניברסיטת חיפה המכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל - חיפה

ביוגרפיה

דנה נולד בדמשק שבסוריה בשלהי שנת 1937 (תרצ"ח). הוא נכד לרב יוסף דנא (1889 - 1974), אב בית הדין ובן לשושלת רבנים בדמשק, ומאוחר יותר ראש קהילת יהודי סוריה והלבנון בחיפה. כילד הושפע ממשקעי התרבות היהודית בדמשק.

ב-1949, בהיותו בן 12, פקד פוגרום את יהודי העיר, כאשר פורעים מן האחים המוסלמים רצחו 14 ילדים בתפילת ליל שבת, ואחיו ביניהם. מספר חודשים לאחר מכן עלתה משפחתו ארצה דרך לבנון.

המשפחה השתקעה בחיפה, ודנה מתגורר שם עד היום. הוא סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר "יבנה", ובהמשך למד לתואר ראשון ושני בחוגים לספרות עברית וערבית באוניברסיטה העברית בירושלים. במקביל למד לתעודת הוראה. עם מוריו נמנו הפרופסורים חיים שירמן, יהושע בלאו, אהרן מירסקי, צבי אדר, ישעיה תשבי, יוסף דן, חיים רבין, זאב בן חיים, בן אשר, יוסף יואל ריבלין, דוד צבי בנעט, משה פיאמנטה, ומאיר פלסנר.

בשנת 1965 הוזמן ללמד בבית הספר הריאלי העברי בהדרכתם של ד"ר ארתור בירם, ד"ר יצחק שפירא ושמחה נהיר, שם לימד במשך 19 שנים.

דנה כתב את עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת תל אביב, בהדרכת פרופ' ישראל לוין, ראש החוג לספרות, והגיש אותה ב-1978. נושא העבודה הוא ספר העיונים והדיונים בשירה העברית של ימי הביניים, "אלמחאצ'רה ואלמד'אכרה" מאת ר' משה אבן עזרא. המחקר פורסם בהוצאת דביר, ומשמש ספר יסוד למחקר השירה העברית בימי הביניים.

במקביל לימד בשנים 1974 - 1983 בחוג לספרות עברית באוניברסיטת חיפה. ב-1984 יצא לשנת שבתון והרצה באוניברסיטת הרווארד על פי הזמנתו של פרופ' יצחק טברסקי, ראש המחלקה ללימודי היהדות.

במהלך שנת השבתון, עקב המוניטין שצבר דנה כבקיא במחקר עברי - ערבי, הזמין אותו ד"ר נג'יב נבואני, מנהל המכללה האקדמית הערבית לחינוך בחיפה, להצטרף לסגל המכללה. דנה עסק שם בשלושה תחומים:

• כיהן כ-15 שנה כראש החוג לעברית, והביא להכרה בתואר אקדמי שלו על ידי המ.ל.ג.
• הקים את "המכון למחקר משווה עברית-ערבית", ובמשך 10 שנים עמד בראשו. בתקופתו יצאו לאור כ-15 ספרי מחקר, והוזמנו מרצים מהארץ ומחו"ל, ביניהם הפרופסור המצרי מחמד אל-הווארי, מומחה לגניזה הקהירית.
• ערך את כתב העת של המכללה, שבו מחקרים בשלוש שפות, רובם מאת מורים אקדמאיים ערביים. דנה הביא את כתב העת לרמה שזיכתה את הכותבים בו בגמול השתלמות.

ב-2005 הצטרף דנה לסגל המכללה האקדמית צפת (בחסות אוניברסיטת בר-אילן). ב-2010 פרש לגמלאות מן המכללה האקדמית הערבית, והוא ממשיך את פעילותו במכללת צפת.

ב-2013 קיבל את אות יקיר העיר חיפה.^[1]

דנה נשוי לשלומית לבית טופילובסקי, ולו חמישה ילדים. אחיו, נסים דנה, הוא ראש המכון לחקר ולימוד דתות עמי המזרח התיכון ותרבויותיהם ופרופסור אמריטוס באוניברסיטת אריאל.

עבודתו המדעית

חיבר מחקרים רבים לעשרות – עשרות ספרים וכשמונים מאמרים מדעיים בתחומים רבים – רובם בחקר הספרות העברית ובלשון הערבית (ר' רשימת פרסומים מלאה). תחומי ההתמחות המדעיים: ערבית קלאסית, ערבית מודרנית, ערבית מדוברת, שירת החול ושירת הקודש העברית בימי הביניים, הערבית היהודית בימי הביניים.

על דרכו במחקר

לפי חוקר הספרות פרופ' נחמיה אלוני על יוסף דנה בראשית דרכו (1982): "ד"ר דנה...הריהו אחד החוקרים הצעירים הטובים ביותר בחקר ספרותנו העברית בימי הביניים. ד"ר דנה יודע את הספרות העברית ואת הספרות הערבית ממקורות ראשונים באופן ישר, ועל כן יש בידו האמצעים הדרושים להאיר את ספרותנו העברית בימי הביניים הארה מלאה ושלמה. אף הוא הוכיח את כישרונו לעסוק בנושאים הקשורים בספרותנו בימי הביניים בפרסומיו המדעיים בכתבי עת מדעיים בלשון העברית ואף בלשון הערבית".

זכה להערכה ולביקורות מדעיות על ספריו על ידי חוקרים חשובים, שאיזכרו אותם או היפנו אליהם - מביניהם: פרופ' בלאו יהושע, פרופ' בר תקווה בני, פרופ' דוד יונה, פרופ' דישון יהודית, פרופ' טובי יוסף, פרופ' כץ שרה, פרופ' לוין ישראל, פרופ' מורג שלמה, פרופ' מירסקי אהרן, ד"ר מלאכי צבי, פרופ' נוי דב, פרופ' עראיידי נעים, פרופ' רצהבי יהודה, פרופ' שילוח אמנון, פרופ' פליישר, פרופ' שלוסברג, PROF. ROSS BRANIN.

הטמעת חומר לימודי בספרים שחיבר

את החומר שעסק בו הוא השתדל להטמיע בתלמידים – בבחינת ללמוד וללַמד – בהיותו אחראי לתוכנית הלימודים בעברית בבתיה"ס הערביים במשך 10 שנים. פרץ דרכים חדשות בהקניית השפה העברית בהם מאז שנת 1966 עוסק בכתיבת חומר הוראה בעברית למיגזר הערבי. כך עשה גם בהיותו מורה לעברית בבית הספר הריאלי העברי בחיפה במשך 19 שנה בעידודו של המחנך שמחה נהיר.

דבריו על עצמו

"אכן, דרך ארוכה עברתי מאז החילותי את לימודיי ב"חדר" המתוקן בדמשק ועד הגיעי לאוניברסיטת חיפה ולמכללת צפת לדרגת הפרופסורה שלי בחקר הספרות העברית. ובכל שלב ושלב מיציתי את היפה, את המועיל ואת הטוב, והיום אני צופה בתולדותיי, נער עולה חדש שבא מגלות סוריה, שזכה להגיע להיות חוקר ספרות עברית בישראל."

— (ראיון אישי – אפריל 2012)

הישגיו ופעילויותיו

השכלה גבוהה

שם המוסד	שם המחלקה	התמחות תחום לימוד	שם התואר	תאריך הענקתו
אוני' ת"א	ספרות עברית	שירת ימי הביניים	תואר שלישי[2]	1978
האוני' העברית ירושלים	שפה וספרות ערבית, ספרות עברית	שירת ימי הביניים, ערבית מודרנית וקלאסית	תואר שני[3]	1971
האוני' העברית ירושלים	שפה וספרות ערבית, ספרות עברית	עברית וערבית	תואר ראשון	1960
האוני' העברית ירושלים	ספרות עברית	תעודת הוראה	תעודת הוראה	1961

תפקידים במינהל האקדמי של מכללות ואוניברסיטאות

זמן	שם המוסד והמחלקה	התפקיד
2001-2002	המכללה האקדמית צפת	רכז מסלול ערבית
1995 עד 2006	המכון למחקר משווה עברית-ערבית במכללה האקדמית הערבית	ראש המכון
1992 עד 1996	המכללה הערבית	ראש מסלול
1987 עד 1998	המכללה הערבית, עברית	ראש החוג
1977 עד 1987	אוניברסיטת חיפה, בית הספר לחינוך באוניברסיטת חיפה ומשרד החינוך	ראש הוועדה לבדיקת התוכנית להוראת העברית בבתי הספר הערביים
יולי עד אוגוסט 1980	אוניברסיטת חיפה, בית הספר לחינוך	ממלא מקום. מנהל מדור

תפקידים ופעילויות מקצועיות אחרות מחוץ לאוניברסיטה

• חבר הנהלת קרן תרבות חיפה משנת 1985 ועד היום (2012)
• חבר המועצה האקדמית העליונה, המכללה האקדמית לחינוך גבעת וושינגטון משנת 1985 ועד היום (2012).
• חבר ועדת המינויים העליונה במכללה האקדמית לחינוך גבעת וושינגטון משנת 1985 ועד היום (2012).
• חבר וועדת הביקורת של קרן תרבות חיפה לתחומי האמנות והתרבות השונים בחיפה 1998–1999.
• חבר ועדת ביקורת לספרות, קרן תרבות חיפה 1990–1998
• שופט בפרסי עיריית חיפה לספרות, 2001
• עורך כתב עת המכללה האקדמית הערבית, חיפה 1987–2003
• עורך החלק הערבי בספר הרמב"ם "ספר הרפואות"
• מחבר תוכנית הלימודים בעברית לחטיבת הביניים בבתי הספר הערביים בחסות בית הספר לחינוך באוניברסיטת חיפה. אוניברסיטת חיפה, המדור לתוכנית לימודים, 1977-1987.

מלגות, פרסים, מענקי מחקר וכו'

• מלגת מחקר מאת המכללה האקדמית צפת על הוצאת ספר מקיף (1000 עמ') על הפתגם הערבי – ערוך לפי א"ב, 2008.
• פרס עמינוח למחקר השירה על הספר "הפואטיקה של שירת הקודש הספרדית", בית סוקולוב, אגודת העיתונאים, 2006.
• מלגת מחקר מאת "ארגון יוצאי דמשק (סוריה) בישראל" על "חכם יוסף דנה – אמן הדרשנות העממית במזרח כמייצגת מורשת יהדות דמשק", 2006. שותף למחקר: פרופ' אמנון שילוח, האוניברסיטה העברית, ירושלים.
• מלגת מחקר מאת המכללה האקדמית צפת על הנושא "הפתגם והמכתם בערבית המדוברת", 2006.
• פרס הרב קוק של עיריית תל אביב לספרות תורנית מקורית ולספרי מחקר ועזר תורניים 2001.
• פרס מנהל משרד החינוך על חיבור והכנת תקליטור מולטימדיה "העברית על רקע הערבית", 1995, לטובת המכללה הערבית האקדמית, חיפה.
• קרן הזיכרון לתרבות יהודית, ניו-יורק על הנושא "הפואטיקה של השירה העברית בימי הביניים", 1982.
• קרן שז"ר על "הספרות העברית בימי הביניים" 1984.
• קרן הכט על "ארץ ישראל בשירתו של רבי משה אבן עזרא", 1989.
• קרן פרחי, האוניברסיטה העברית בירושלים על "ידיעת השפה, ידיעת היהדות", 1964.
• קרן תרבות חיפה והעיר ברמן בגרמניה על הספר "הפואטיקה של השירה העברית בימי הביניים", 1982.
• קרן רקנאטי, מלגת לימודים 1974.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוסף דנה בוויקישיתוף

• יוסף דנה (1938-), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. רשימת יקירי חיפה תשע"ג, באתר עיריית חיפה
2. "תורת השיר בספר העיונים והדיונים" ("כתאב אלמחאצ'רה ואלמד'אכרה" לר' משה אבן עזרא)
   בהנחיית פרופ' י'. לוין, ראש החוג לספרות עברית, אוניברסיטת תל אביב ופרופ’ י'. גולדפלד, ראש המחלקה לספרות ערבית, אוניברסיטת בר-אילן
3. תנחום הירושלמי, ספר "המדריך המספיק" المرشد الكافي "אלמרשד אלכאכאפי" לר' תנחום הירושלמי, בדיקת יחס כתבי היד על פי שמונה עשר כתבי יד שונים, בהנחיית פרופ' יהושע בלאו, ראש החוג לערבית, האוניברסיטה העברית, 184 עמ', 1969