Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסף אליהו הלר (Joseph Elias Heller; 16 במאי 1888 – 13 באפריל 1957) היה סופר, מתרגם, עורך ומרצה. התמחה בפילוסופיה בכלל ובהגות יהודית בפרט. כמו כן עסק בהיסטוריה של הציונות ובשפה העברית.
 | |
| יוסף אליהו הלר ורעייתו פרדריקה שרלוטה, ספטמבר 1954 | |
| לידה |
16 במאי 1888 ו' בסיוון התרמ"ח פוניבז', ליטא |
|---|---|
| פטירה |
13 באפריל 1957 (בגיל 68) י"ב בניסן התשי"ז לונדון, הממלכה המאוחדת |
| מדינה | ליטא, גרמניה, אנגליה |
| השכלה |
אוניברסיטת טרטו, אסטוניה אוניברסיטת ברלין, גרמניה אוניברסיטת היידלברג, גרמניה |
| עיסוק | סופר, מתרגם, מרצה |
| בת זוג | פרדריקה שרלוטה הנדל |
יוסף אליהו הלר נולד בפוניבז' שבליטא בחג השבועות התרמ"ח, 16 במאי 1888[1]. אביו, משולם צבי (זלמן הירש) הלר, היה משכיל וציוני נלהב, צאצא לשושלת של רבנים, בתוכם הרב יחיאל הלר ומחבר התוספות יום טוב הרב יום-טוב ליפמן הלר. שם אמו היה פנינה רחל.
הלר למד משפטים ופילוסופיה באוניברסיטת טרטו. עקר לגרמניה בשנת 1920 ולמד באוניברסיטת ברלין ובהמשך באוניברסיטת היידלברג. השיג תואר דוקטורט בפילוסופיה ובמשפטים. בשנות העשרים השתתף הלר בפרויקט של תרגום כתבי אפלטון לעברית. לצד הלר נטלו חלק בתרגום שאול טשרניחובסקי ואריה (לאון) סימון, ערך יוסף קלוזנר. במסגרת זו תרגם הלר את הדיאלוג פיידון[2][3]. הלר השתתף בכתיבת אנציקלופדיה יודאיקה בגרמנית עד שהעבודה על זו נעצרה על ידי הממשל הנאצי. הלר, שמצא את עצמו ללא עבודה, החל ללמד עברית. כמורה לעברית פגש בין תלמידותיו את פרדריקה שרלוטה הנדל, בתו של מבקר התיאטרון והסופר היהודי-אוסטרי וילי הנדל (גר'), השניים נישאו בשנת 1936 ונולדה להם בת אחת, פנינה רחל (לימים ברקאי).
ב-1938 נמלט הלר עם משפחתו מגרמניה הנאצית והתיישב בלונדון. משהגיע לאנגליה לא הותר לו לעבוד על אדמתה כיוון שהאזרחות בה החזיק השתייכה לברית המועצות שבתקופה זו צידדה בנאצים ולכן נחשב הלר לתושב זר עוין (Enemy Alien). ביוני 1941, כשנפתחה החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה והרוסים והנאצים הפכו לאויבים, האזרחות הרוסית שלו כבר לא הייתה לו למכשול והותר לו לעבוד והוא החל ללמד רוסית, שפה שכעת נעשתה מבוקשת, בבית הספר למבוגרים מרי ווארד סנטר (אנ'). לאחר המלחמה קיבל הלר אזרחות בריטית. ביושבו בלונדון שימש הלר כמזכיר לענייני ספרות (Literary Secretary) של הפדרציה הציונית של בריטניה הגדולה ואירלנד (אנ') ופרסם חוברות בענייני יהדות וציונות מטעם הפדרציה. כמו כן ייסד, ערך וכתב בכתב עת בשם "תרבות" שהוציאה הפדרציה[4]. בנוסף ל"תרבות", במהלך השנים פרסם הלר מאמרים בכתבי עת שונים בתוכם הג'ואיש כרוניקל, השילוח, הדואר והעולם. בנוסף, לאחר תום המלחמה, החל הלר ללמד ב-Jews' College, בית הספר ללימודי יהדות של לונדון, ובין השנים 1949 — 1953 הרצה במחלקה העברית של היוניברסיטי קולג' לונדון. בשנת 1955 פרסם הלר, יחד עם אריה סימון, את "אחד העם: האיש, פעלו ותורתו", ביוגרפיה אודות אחד העם[5][6]. חלקו של הלר בכתיבת הספר התמקד בנושא העיוני של השקפותיו של אחד העם, בעוד סימון התמקד בהיבט ההיסטורי.
בשנת 1957 נפצע ברגלו בתאונת דרכים ואושפז בבית חולים בלונדון, שם נפטר כעבור עשרה ימים ב-13 באפריל 1957 בעקבות קריש דם שחדר לריאותיו[7][8].
הלר לא התגורר בארץ ישראל, אולם כמה מספריו הודפסו והופצו בישראל, חלקם בעברית. עם הגעת השמועה על מותו כתבה איזה פרליס בעיתון דבר:
מלונדון הגיעה הידיעה על פטירתו של החכם והסופר העברי הצנוע ורב־הפעלים ד"ר יוסף אליהו הלר. גם בין המצויים אצל קריית הספר שלנו לא היה שם זה מהמפורסמים. שכן השמיע את דברו אך לעיתים מרווחים ביותר, אולם כל שפרסם היה קב ונקי. היה מהשרידים האחרונים של דור שהיה בן־בית בתרבות העברית השרשית ויחד עם כך בתרבות העולם. תכונה זו הכשירה אותו לתפקיד של מליץ בין התרבות העברית והעולמית[7].
יוסף אליהו הלר, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
