יוליה מאיסה

יוליה מאיסה (לטינית: Iulia Maesa;‏ 160–224) הייתה שליטה בשושלת הסוורית שמשלה באימפריה הרומית במאה השלישית לספירה. היא הייתה סבתם של הקיסרים אלאגבאלוס וסוורוס אלכסנדר, אחותה הבכורה של הקיסרית יוליה דומנה ואמא של יוליה סואימיאס ויוליה ממאיאה (אנ').

יוליה מאיסה
Julia Maesa

לידה	7 במאי 160 חומס, רומא העתיקה
פטירה	3 באוגוסט 224 (בגיל 64) רומא, האימפריה הרומית
מדינה	רומא העתיקה
בן או בת זוג	יוליוס אוויטוס

מטבע אס רומאי מצידון. מצד אחד דמותה של יוליה מאיסה, מהצד השני האלה עשתרת במרכבה טקסית.

מטבע טטרדרכמא רומאי משנת 221 שהוטבע באלכסנדריה. מצד אחד יוליה מאיסה מתוארת כאוגוסטה מהצד השני דמותו של האל המצרי-יווני הרמאנוביס(Hermanubis) עוטה כתר קרניים של אל השמש הליוס

אף על פי שעיקר פעילותה הייתה מאחורי הקלעים היא החזיקה בידה השפעה אדירה כמי שניהלה עם בנותיה את האימפריה הרומית באמצעות נכדיה - כשליטי בובה.^[1]

ביוגרפיה

ילדותה

יוליה מאיסה נולדה בעיר אמסה (חומס) שבסוריה למשפחה של כוהני דת לאל השמש הפיניקי אל-ג'בל. אבותיה של יוליה היו מלכים-כהנים ממשפחת המלוכה של אמסה (אנ') של המקדש המפורסם לאל אלאגבאלוס (אנ'). למשפחה היה עושר עצום והיא קודמה לאריסטוקרטיה הסנאטוריאלית הרומאית.

ייסוד השושלת הסוורית

בשנת 187 התחתנה אחותה הצעירה – יוליה דומנה עם ספטימיוס סוורוס והפכה ל"אוגוסטה". לאחר שהקיסר קומודוס נרצח ללא יורש בשנת 192, היה ספטימיוס סוורוס בין המתמודדים הרבים לכתר. בשנת 193 הוא נעשה קיסר. לזוג נולדו שני בנים: באסיאנוס (קרקלה), שנקרא על שם אביה של יוליה, בשנת 188, וגטה בשנת 189. כך הפכה יוליה מאיסה לחלק מהמעגל הקרוב ביותר לקיסר ולאשתו ולחלק מהשושלת שהקימו.

יוליה מאיסה התחתנה עם יוליוס אוויטוס קונסול ממוצא סורי וילדה שתי בנות: יוליה סואימיאס, שעתידה להיות אימו של הקיסר אלאגבאלוס, ויוליה ממאיאה, שעתידה להיות אימו של הקיסר סוורוס אלכסנדר.

באפריל 217 נרצח קרקלה בידי חייל שנשלח מטעם מקרינוס, מפקד המשמר הפרטוריאני. במשך מספר ימים נותרה האימפריה הרומית ללא שליט, וב-11 באפריל הכריז מקרינוס על עצמו, בתמיכת הצבא הרומי, בתואר אוגוסטוס ולקח לעצמו את כל התארים והסמכויות של השלטון. לאחר תפיסת השלטון מקרינוס שלח את דודתו של קרקלה, יוליה מאיסה, ביחד עם בנותיה יוליה מָמָאֶיאה ויוליה סואימיאס ובנה סקסטוס ואריוס בסיאנוס, לגלות באמסה. ליוליה מאיסה הייתה גישה חופשית למקורות העושר של משפחתה ולמקורות הכוח בעיר ובפרובינציה, גורמים שאפשרו לה לחתור תחת מקרינוס.^[2]

המלכת אלאגבאלוס

יוליה מאיסה ניצלה את הפופולריות של נכדה הקטין אלאגבאלוס, שהיה כוהן לאל השמש באמסה, בקרב חיילי הלגיון השלישי גאליקה, שהיו מוצבים במקום, ואת הנאמנות של חיילי הלגיון לקרקלה, על מנת ליצור בסיס כוח צבאי להפיכת השלטון. היא התניעה והנהיגה מהלך שבסיכומו עלה אלאגבאלוס לשלטון.^[3] היא הפיצה את השמועה שסקסטוס ואריוס בסיאנוס הוא ממזרו של קרקלה ממערכת יחסים עם בתה ויוליה סואימיאס. כתוצאה מכך, הוא היה היורש הזכר האחרון לשושלת בית סוורוס. שמועה נוספת שסייעה לרכוש את אהדת הלגיון הצביעה על עושרה המופלג של המשפחה ועל נכונותה לתגמל ביד רחבה את התומכים בה. חיילי הלגיון הזמינו את הנשים ואת סקסטוס ואריוס בסיאנוס למחנה הלגיון, הלבישו את הילד בבגדי ארגמן והכריזו עליו כקיסר ושליט האימפריה הרומית.^[4]

עם קבלת הידיעה על המרידה שלח מקרינוס, שככל הנראה לא העריך את חומרת האיום, כוח פרשים תחת פיקודו של גנרל מנאמניו לדכא את המרד. המהלך הצבאי המהוסס נכשל ומקרינוס יצא לקראת המורדים במטרה לדכא את המרד. הצבאות נפגשו לקרב מכריע ומקרינוס נמלט משדה הקרב כאשר היה ברור שיחידות שלמות מצבאו עורקות למחנה המורדים. כך או כך, מקרינוס נותר ללא צבא שיתמוך בו והחל במסע בריחה עם בנו מתוך תקווה להגיע לרומא, אך נעצר בדרך והוצא להורג.^[5]

אלאגבאלוס ונשות המשפחה תחת שרביטה של יוליה מאיסה נשארו באנטיוכיה ולאחר מכן בניקומדיה במשך שנה על מנת לבסס את השלטון. תחילה היה עליהם להתמודד עם מספר טוענים לכתר. אלאגבאלוס התמקד בפולחן של אל השמש בעוד יוליה מאיסה ואמו אחזו הלכה למעשה במושכות השלטון. בסדרת טיהורים הוציאו להורג כל מי שיכול היה להיות איום על השלטון. ייתכן שמהלכים אלו נעשו מיוזמתן של יוליה מאיסה כחלק ממאבקי כוח בחצר על השאלה מי יחזיק במושכות השלטון. בסדרת טיהורים נוספת הוצאו להורג מושלים של פרובינקיות מנאמני מקרינוס ובהם מושל מצרים, פאנוניה, סוריה, וערביה. במקביל מונה פובליוס ולריוס קומזון (Publius Valerius Comazon), מפקד הלגיון השני פרטיקה, למפקד המשמר הפרטוריאני ולאחר מכן לקונסול לצד אלאגבאלוס בשנת 220 ומושל העיר רומא, אך לפי קסיוס דיו היה כלי-שרת ובובה בידי השליטות האמיתיות – יוליה מאיסה ובנותיה.^[6]

קבלת תואר אוגוסטה

המחקרים העוסקים בשלטון השושלת הסוורית בכלל ושלטון אלאגבאלוס בפרט, דנים בשאלה מי החזיק במושכות השלטון ומה היה חלקו של אלאגבאלוס בניהול ושליטה באימפריה. כל המחקרים מצביעים על כך שאמו של אלאגבאלוס, יוליה סואימיאס, ובמידה רבה יותר סבתו, יוליה מאיסה, היו המתכננות והמוציאות לפועל מאחורי המלכתו של אלאגבאלוס ולמעשה שליטות האימפריה לכל דבר ועניין, תוך שהן משתמשות בילד אלאגבאלוס ככלי שרת ושליט-בובה. בעוד אלאגבאלוס עסוק ככוהן לאל השמש וממלא את זמנו בפולחן, שלטו אימו וסבתו באימפריה^[7] ועשו זאת באופן כמעט פומבי. בכתובות המוקדשות לאלאגבאלוס שתי הנשים מופיעות ושמן מעוטר בתארים המסמלים שלטון וכוח.

יוליה מאיסה מופיעה כ"אוגוסטה" וכ"אם מחנות הצבא והסנאט" (Augusta, mater castrorum et senatus) ויוליה סואימיאס נושאת אף היא את התואר "אוגוסטה" ו"אם האוגוסטוס" ובמקרה אחד "אם מחנות הצבא, הסנאט וכל הבית האלוהי" (mater castrorum et senatus et totius domus divinae). שתי הנשים מופיעות על מטבעות שנושאים את התואר "אוגוסטה" (AVGVSTA) כפי שמצופה משליט האימפריה.

הדחת אלאגבלוס והמלכת אלכסנדר סוורוס

מעשיו יוצאי הדופן בכל קנה מידה של אלאגבאלוס, שכוונו ישירות כנגד המסורות המכוננות של האימפריה הרומית, העירו כנגדו אויבים, שהמסוכנים שבהם היו הצבא וקציניו ובראשם המשמר הפרטוריאני, שתמיכתם הייתה קריטית עבור כל שליט של האימפריה הרומית. תהליך הידרדרות התמיכה באלאגבאלוס והפיכתו מנכס לנטל לא נעלמו מעיני יוליה מאיסה, שפעלה בנחישות על מנת לשמר את הכוח שבידה ולהבטיח כי נפילתו הוודאית תיעשה תחת שליטה של המשפחה וללא סכנה לאבדן הנכסים השלטוניים שבידה.

בצעד ראשון היא שכנעה, בקיץ 221, את אלאגבאלוס לאמץ כבן ויורש עתידי את בן דודו אלכסיאנוס על סמך ההבטחה כי כך יוכל להקדיש עצמו לעבודת הקודש של אל השמש. הבן המאומץ נטל את השם מרקוס אורליוס אלכסנדר שקישר אותו גם לאלאגבאלוס וגם לקרקלה וקיבל את התואר "קיסר". על מנת לבסס את מעמדו כמי שזכאי לכס המלכות מלידה החלו אמו וסבתו להפיץ את השמועה שגם הוא, כמו אלאגבאלוס, הוא בנו הבלתי חוקי של קרקלה. השמועה הפכה לחלק מהביוגרפיה הרשמית של מי שעתיד להיות האוגוסטוס אלכסנדר סוורוס. רק עם עלייתו לכיסא המלוכה נאמר במפורש כי קרקלה הוא אביו ואלאגבאלוס כקרוב משפחה ואב מאמץ נמחק לחלוטין מעברו.^[8]

אם הייתה תקווה להתחלה חדשה ורצון טוב, היא התפוגגה במהירות. יוליה מאיסה ויוליה מָמָאֶיאה, אמו של אלכסנדר סוורוס, החלו להתרחק מאלאגבלוס ואמו יוליה סואימיאס בתהליך שבסיכומו של דבר יקרע את המשפחה השלטת. העימות הידרדר לכלל מאבק גלוי כאשר אלאגבאלוס ניסה להרוג את אלכסנדר סוורוס במספר הזדמנויות ועורר עליו את זעמם של חיילי המשמר הפרטוריאני. ביום 13 במרץ 222 לאחר שניסה ככל הנראה לפגוע בסוורוס הופיע שוב אלאגבאלוס במחנה המשמר הפרטוריאני על מנת להרגיע את התסיסה והכעס נגדו אך נתפס כאסיר. שתי האחיות יוליה מָמָאֶיאה ויוליה סואימיאס, שליוו את בניהן, התעמתו והתחרו על תמיכת חיילי המשמר שהוציאו להורג את אלאגבאלוס ולאחר מכן את אמו. ראשיהם נכרתו וגופותיהם הופשטו ונגררו ברחובות העיר.^[8]

תקופת שלטונו של אלכסנדר סוורוס

אלכסנדר סוורוס הוכתר לאוגוסטוס ושליט האימפריה הרומית כשהיה בן 14. השליטות האמיתיות היו יוליה מאיסה ואמו. לשמותיו נוסף השם סוורוס על מנת להמחיש את הקשר עם הקיסר המנוח ספטימיוס סוורוס, מייסד השושלת. נוכחותן מתועדת על גבי מטבעות בהן הקיסר מתואר כ"בנה של יוליה מָמָאֶיאה ונכד של יוליה מאיסה".

תחת שלטונן של היוליות בוצעו רפורמות שביטלו לחלוטין את השינויים של אלאגבאלוס. בזכות פעילותן זכה סוורוס לשם של שליט צנוע ומיטיב. הן הקפידו למנות לו יועצים שעסקו בניהול מדיניות חברתית שהיטיבה עם השכבות השונות של החברה הרומאית. הוא הפגין סובלנות דתית בעיקר, אימץ את הסנאט כמוסד שלטוני וזכה לתמיכה של האריסטוקרטיה. עם זאת, שליטתן של הנשים באימפריה - בעולם שבדרך כלל נשלט על ידי גברים ולנשים לא היה מקום במסדרונות השלטון - הביאה בסוף לנפילתו. משהוברר ללגיונות כי סוורוס איננו איש צבא ולמעשה מדיניות הפעלת הצבא והפיקוד נמצאות בידי אישה, הם התנקשו בחייו והרגו גם את אימו.

מותה

זמן קצר, ככל הנראה שנתיים לאחר עליית אלכסנדר סוורוס לשלטון, מתה יוליה מאיסה והוכרזה כאלה. לא ידועים פרטים על נסיבות מותה.

לקריאה נוספת

• משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2002 (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוליה מאיסה בוויקישיתוף

• יוליה מאיסה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. Robert L. Cleve. Some Male Relatives of the Severan Women. Historia: Zeitschrift für Alte Geschichte, Bd. 37, H. 2 (2nd Qtr., 1988), page 196
2. Michael Grant. The Severans: The Changed Roman Empire. Psychology Press, 1996 page 24
3. Fik Meijer.Emperors Don't Die in Bed. Routledge, 2004 page 78
4. The Cambridge Ancient History Volume 12: The Crisis of Empire, AD 193–337, Edited by Alan Bowman, University of Cambridge 2005 page 21
5. The Cambridge Ancient History Volume 12: The Crisis of Empire, AD 193–337, Edited by Alan Bowman, University of Cambridge 2005 page 21
6. Martijn Icks. The Crimes of Elagabalus: The Life and Legacy of Rome's Decadent Boy Emperor. Harvard University Press 2012 page 17
7. Jasper Burns Great Women of Imperial Rome: Mothers and Wives of the Caesars Routledge 2006 pp-209-212
8. The Cambridge Ancient History Volume 12: The Crisis of Empire, AD 193–337, Edited by Alan Bowman, University of Cambridge 2005 page 22