יואב יהושע וינגרטן

יואב יהושע וינגרטן
לידה	1845; ה'תר"ה
פטירה	1923 (בגיל 78 בערך); ד' בחשוון תרפ"ג
תקופת הפעילות	?–1923
השתייכות	תנועת החסידות

הרב יואב יהושע וינגרטן (בערך תר"ה, 1845 - ד' בחשוון תרפ"ג, 1922) היה רבה של קינצק שבפולין. התפרסם בשם ספריו "חלקת יואב" ו"קבא דקשייתא".

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

סגירה

ביוגרפיה

נולד לרבי נתן נטע ורבקה. בילדותו היה שקדן ומהיר תפיסה ובעודו צעיר נשלח ללמוד אצל הרב זאב נחום בורנשטיין, ה"אגודת אזוב" רבה של ביאלא פודולסק ואביו של רבי אברהם בורנשטיין, מחבר שו"ת 'אבני נזר'. כמו כן נסע ללמוד אצל רבי אברהם לנדא מטשכנוב, רבי יצחק מאיר אלתר ה"חידושי הרי"ם" מגור ורב חנוך הניך מאלכסנדר. מרבותיו למד הן תורה והן את דרך החסידות.

נישא לשרה מלכה בתו של יעקב הנדלסמן מראדום, שהיה חסיד קוצק. לאחר נישואיו התגורר בראדום, ולמד כשהוא סמוך על שולחן חמיו. באותן השנים כבר עמד בקשרי מכתבים עם רבי אברהם בורנשטיין, ה"אבני נזר", אותו הכיר משנות לימודו אצל אביו רבי זאב נחום. הוא קיבל אותו לרבו ואף במכתביו חתם כחסיד, בשמו ובשם אמו. לאחר מספר שנים עבר לגור בנאשלסק, בה התגורר ה"אבני נזר", והיה שכנו. רבו מינהו למו"צ בעיר.

בשנת תרמ"ג, לאחר שרבו עזב את העיר עקב הלשנה לשלטונות הרוסיים שלא אמר את תפילת הנותן תשועה למלכים ביום הכתרת אלכסנדר השלישי, והוא מונה לרב וראש הישיבה של לוטומיירסק, במקום הרב הקודם הרב אברהם דוד, חסיד קוצק.^{[דרושה הבהרה]}

בשנת תרמ"ט מונה לרבה של גוסטינין, שגם בה פתח ישיבה ועמד בראשה. בישיבה זו העמיד מאות תלמידים. האדמו"ר המקומי, רבי יחיאל מאיר מגוסטינין, חיבבו ואף הורה לחסידיו לדבוק בו לאחר פטירתו.

בקיץ תרנ"ד עזב את העיר והחל לכהן ברבנות קינצק. בבואו לכהן בקינצק, כבר היה מפורסם כתלמיד חכם מופלג, ומשכך התקבל כבעל מעמד בעיר, והנהיג את קהילת קינצק ביד רמה. הוא נלחם נגד פורצי גדר, ומאידך היה מעורב בעזרה ודאגה לבני הקהילה. ישיבתו עברה לקינצק ומשכה תלמידים מרחבי פולין. את תלמידיו המצטיינים היה שולח לרבו לסוכטשוב.

על אף שהיה צעיר מרבו רק בשש שנים, נכנע אליו לחלוטין. כך למשל כותב לרבו: "בעבור שבפירוש נתן לי אדמו"ר שליט"א רשות לכתוב איזה חידוש בדברי תורה על כן אפיל תחינתי לעיין בדבריי אם הם דברי תורה"^[1]. רבו כיבדו מאוד, וכתב עליו תארים מפליגים.

במשך כל חייו היה בריא ולא ביקר אצל רופא. בחודשיו האחרונים היה חלוש ומיוסר. בליל הסתלקותו ביקרו רבי דוד בורנשטיין, האדמו"ר מסוכטשוב, ואמר לו חידוש מסבו בסוגיית תנאי. זמן מועט לאחר מכן נפטר.

משפחתו

בנו רבי מאיר, מילא את מקום אביו ברבנות, עד לשואה בה נרצח. בן נוסף היה נטע ("נטע דעם רב'ס", נטע בנו של הרב). בנוסף היו לו 4 בנות, שנישאו לתלמידי חכמים חסידי סוכטשוב: ר' רפאל זאב סוקולוב ראש ישיבה בוורשה^[2], ר' שלמה קאליש מסוסנוביץ (נישא לבתו והתאלמן ונישא לאחותה)^[3], ר' חנוך פלאקסרס ור' צבי וויסמן. בן בתו של ר' שלמה קאליש - עמוס מר חיים סייע בהוצאה לאור של כתבי ה"חלקת יואב".

חלקת יואב וקבא דקשייתא

את חלקו הראשון של ספרו חלקת יואב הדפיס בשנת תרס"ג. ספר זה כלל תשובות בארבעת חלקי השולחן ערוך. ספרו צוטט בספרו של רבו, אגלי טל, שיצא שנתיים לאחר מכן. בשנת תרס"ה הדפיס את חלקו השני של ספרו, שכלל תשובות נוספות, תשובות על השגות שקיבל על חלקו הראשון וחידושים וביאורים על הש"ס. בסוף ספרו זה הדפיס קונטרס בשם "קבא דקשייתא"^[4] (מארמית: קב של גרעיני תמרים, ובהשאלה לשונית: של קושיות) שכלל 103 שאלות (גימטריה של "קבא") חריפות בכל מקצועות התורה, ללא תשובות. שאלות אלו משכו את למדני פולין לנסות לענות עליהן, ורבי יואב יהושע קיבל מאות מכתבי תשובות על קושיותיו. הוא התבטא שבדיוק זו הייתה מטרתו, ליצור משא ומתן הלכתי עיוני בקרב הלומדים.

ספר זה הודפס לאחר המלחמה על ידי חתנו ר' שלמה קאליש. בשנת תשמ"ה הדפיס רבי דוד אברהם מנדלבוים מ"מכון גלעד" את הספר חלקת יואב במהדורה חדשה, עם תוספת תשובות וחידושים שהודפסו בספרים או בקבצים אחרים. בספר זה הדפיס הרב מנדלבוים תירוצים שנאמרו על שאלות "קבא דקשייתא" מרבנים ותלמידי חכמים. הרב ישראל גרוסמן הדפיס ספר שערי תירוצין ובו תירוצים על כל הקושיות^[5]. כמו כן גם הרב נתן גשטטנר הדפיס ספר "קבא דתירוצא", ובו תירוצים על "קבא דקשייתא".