יבגני אריה
במאי תיאטרון ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יבגני מיכאילוביץ' אריה (ברוסית: Евгений Михайлович Арье; 28 בנובמבר 1947 – 19 בינואר 2022) היה במאי תיאטרון בינלאומי וישראלי, המייסד והמנהל האמנותי של תיאטרון גשר מיום הקמתו ב-1990 עד 2019.[1]
 | |
| צילום מ-2012 | |
| לידה |
28 בנובמבר 1947 מוסקבה, ברה"מ |
|---|---|
| פטירה |
19 בינואר 2022 (בגיל 74) ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה | ישראל, רוסיה, ברית המועצות |
| תקופת הפעילות | 1972–2022 (כ־50 שנה) |
| מקום לימודים | הפקולטה לפסיכולוגיה של אוניברסיטת מוסקבה |
| פרסים והוקרה | |
| http://www.gesher-theatre.co.il/ru/ | |
קורותיו
סכם
פרספקטיבה
אריה נולד במוסקבה שברוסיה הסובייטית (בברית המועצות לשעבר). הוא למד פסיכולוגיה לתואר ראשון באוניברסיטת מוסקבה, ועבר אחר כך ללמוד תיאטרון בלנינגרד אצל הבמאי הנודע גאורגי טובסטונוגוב[2]. אריה ביים בתיאטראות המובילים בסנט פטרבורג ובמוסקבה, בהם תיאטרון מאיאקובסקי ו"בולשוי"[3]. שם העלה, בין השאר, את המחזה "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים".
היה מסורב עלייה, עד שאושרה עלייתו לארץ בשנת 1990. הוא עלה לישראל בשנת 1990 עם קבוצת שחקנים מתלמידיו, וייסד ביפו, יחד עם סלבה מלצב, את תיאטרון גשר, אחד התיאטראות הרפרטואריים הדו-לשוניים היחידים בעולם (עברי-רוסי). הוא ביים מחזות וגיבש שיטת עבודה ייחודית עם שחקניו. בנוסף, ביים הצגות ואופרות בתיאטרון הבולשוי במוסקבה, בתיאטרון סוברמניק מוסקבה, בניו-יורק ובלטביה.[3] אריה שימש גם מרצה אורח בבית הספר האירופי למשחק בפריז, בג'וליארד, באוניברסיטת ניו יורק ובאוניברסיטת תל אביב.[2]
בכיתת אמן שערך לבמאים צעירים ביוני 2007, ניתן להתרשם מדרך עבודתו ותפישת עולמו באמצעות משפטים שציין, כמו: "הדמויות לא קראו את המחזה, הן לא יודעות מה קורה ברגע הבא", "כדי להגיע אל הפעולה הפשוטה במאי צריך לשאול את עצמו המון שאלות, וכדי לענות עליהן, כדאי שתדע משהו (על החיים) ותשתמש בדמיון", "החיים יביאו אותך לפתרונות שלא קיימים בטקסט", "כשזה טוב, זה בזכות השחקנים, כשזה רע, הבמאי אשם".[4]
עבודותיו המרכזיות
- רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים - טום סטופארד (1991)
- משפט דרייפוס - גרומברג (1991)
- אידיוט - דוסטויבסקי (1992)
- אדם בן כלב - א. צ'רבינסקי על פי יורם קניוק (1993)
- טרטיף - מולייר (1995)
- כפר - יהושוע סובול (1996)
- עיר - איסאק באבל (1996)[5]
- שלוש אחיות - צ'כוב (1997)
- דון ז'ואן - מולייר (1998)
- אוכלים - יעקב שבתאי (1999)[6]
- השטן במוסקבה - על-פי האמן ומרגריטה של מיכאיל בולגקוב (2000)[7]
- מר ברינק - פ. אוסבורגן (2000)[8]
- העבד - יצחק בשביס-זינגר (2002, ועיבוד מחודש ב-2018)[9][10]
- יאקיש ופופצ'ה - חנוך לוין (2009)[11]
- שש דמויות מחפשות מחבר - פיראנדלו (2010)[12]
- הנפש הטובה מסצ'ואן - ברטולט ברכט (2014)[13]
- אורסטיאה - אייסכילוס (2018)[14]
- האם - פלוריאן זלר (2019)[15]
פרסים והוקרה
אריה זכה בפרסים רבים והוקרה ברוסיה, ברחבי העולם ובישראל על הישגיו האומנותיים[16][17]
- פרס שנתי לבמאי הצעיר הטוב ביותר בברית המועצות (1976)
- פרס ראשון בפסטיבל התיאטרון הבנלאומי בלנינגרד, רוסיה (1978)
- פרס ראשון בפסטיבל הלאומי "מחזות קלסיות והעיבוד שלהן". ברית המועצות (1989)
- פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה (1993)
- פרס התיאטרון הישראלי על "טרטיף" (1995)
- פרס התיאטרון הישראלי על "כפר" (1996)
- "הבמאי הטוב של השנה". פרס האקדמיה הישראלית (1996, 1997, 2001)
- עמית כבוד של בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, ירושלים (2001)
- דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים (2002)
- דוקטור לשם כבוד ממכון ויצמן למדע (2006)
- תואר עמית כבוד מטעם המרכז האקדמי רופין (2007)
- אות מופת מטעם "ליונס" על תרומתו לפיתוח התיאטרון (2007)
- פרס ע"ש סטניסלבסקי על בימוי הצגה (עיבוד משותף רועי חן) לפי הספר "שונאים - סיפור אהבה" של להקת התיאטרון סוברמניק במוסקבה (2011). ההצגה זכתה קודם לכן גם בפרס "ההצגה הטובה ביותר של שנת 2011 בפסטיבל "גן הדובדבנים" ברוסיה.[18]
- פרס "מסכת הזהב" של התיאטרון הלאומי של רוסיה (2012)[3]
- "פרס ליצירה בתחום הציונות" (בשנה הראשונה בה הוא מחולק) על ההצגה "יונה ונער (2012) ".[19]
- פרס איש העשור בתחום המורשת התרבותית, בטקס אנשי העשור של ערוץ 9 (פבר 2013)
- פרס א.מ.ת (פרס האמנות המדע והתרבות), בקטגוריה תרבות ואמנות: בימוי ומשחק בתיאטרון (2017)
חיים אישיים
אריה היה נשוי ולזוג נולד בן. ב-1989 אריה התגורר עם משפחתו בארצות הברית. לאחר עלייתו לארץ ב-1990 אשתו ובנו נשארו בארצות הברית. ב-2019 עלתה אשתו לארץ לאחר יציאתה לפנסיה. אזרחותה הישראלית של אשתו עוכבה, כי כדי להוכיח את נישואיהם היה עליהם להוכיח ארבע שנות מגורים משותפים.[20] בטרם עברו שנים אלה, אריה חלה בנובמבר 2021 ונפטר ב-19 בינואר 2022 בגיל 74, בבית חולים בניו יורק.[21] עם היוודע מותו, ספדו לו אישים רבים, תוך הדגשת תרומתו לתיאטרון ולתרבות הישראלית.[2]
קישורים חיצוניים
- פרופיל יבגני אריה באתר תיאטרון גשר (אורכב 10.10.2013 בארכיון Wayback Machine)
- מרב יודילוביץ', "גם אני התפשרתי עם המציאות", באתר ynet, 3 ביולי 2006
- טל לוין, עכבר העיר, 20 שנה של יצירה: יבגני אריה בוחר מתור הרפרטואר של גשר, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2010
- אייל מלובן, עכבר העיר אונליין, יבגני אריה: "התיאטרון הזה הוא המשפחה שלי", באתר הארץ, 18 בדצמבר 2011
- יובל אברמוביץ', " אנשי התיאטרון הם הנביאים המודרניים", באתר ישראל היום, 19 באפריל 2013
- שגיא בן נון, יבגני אריה: "בישראל קיימת צנזורה שעליה כמעט אף אחד לא מדבר", באתר וואלה, 2 ביוני 2016
- יובל אברמוביץ', "אני מביט בדרך שעשינו ומתרגש", באתר ישראל היום, 22 באוקטובר 2016
ננו שבתאי, כדי להקים תיאטרון בארץ זרה צריך להיות משוגע וסקרן ואמיץ — ויבגני אריה היה, באתר הארץ, 19 בינואר 2022- נועם כהן גאיה חלמיש, מייסד תיאטרון גשר יבגני אריה הלך לעולמו בגיל 74, באתר מאקו, 19 בינואר 2022
יבגני אריה, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- יבגני אריה, בארכיון תיאטרון גשר
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.