טפטפת

שיטת פעולה

הטפטפת מאטה את קצב זרימת המים על ידי העברתם במסלול ארוך. האטת מהירות הזרימה על ידי החיכוך, מאפשרת להימנע משחרור המים דרך נקבים זעירים, הנסתמים בקלות.

בטפטפות הראשונות עברו המים דרך צינוריות מחומר פלסטי שהיו כרוכות סביב צינור. לאחר מכן, השתמשו בטפטפת פלסטית יצוקה. הטפטפות היצוקות הראשונות היו מחוברות לצד הצינור הפלסטי המוליך את המים ("טפטפות צד"), ולאחר מכן יוצרו טפטפות המשולבות בצינור הפלסטי עצמו ("טפטפות קו"). טפטפות הקו הראשונות יוצרו בשנת 1965 בנפרד מן הצינור הפלסטי המוליך, ושולבו בצינור על ידי חיתוכו. לבסוף שולבו טפטפות הקו באופן אינטגרלי בצינור המעביר בתהליך ייצור אחד של הצינור והטפטפות.

היתרונות של השימוש בטפטפות (לעומת צינור עם נקבים זעירים) היו הפחתת כמות הסתימות, וחלוקת מים אחידה יותר לאורך השלוחה (צינור הטפטפת).

Remove ads

המצאה ופיתוח

ניסויים ראשונים בטפטפות בישראל נעשו על ידי יעקב מוטס, בגינת ביתו בראשון לציון^[1]^[2]. הטפטפת ושיטת ההשקיה המבוססת עליה פותחו, יוצרו והופצו על ידי המהנדס הישראלי שמחה בלאס ובנו ישעיהו מסוף שנות ה-50 עד אמצע שנות ה-60 של המאה ה-20, כאשר מערכת ההשקיה הניסיונית הראשונה הותקנה על ידם בשנת 1959^[3].

בשנת 1966 הועברו הייצור והמשך הפיתוח וההפצה למפעל נטפים שבקיבוץ חצרים, שהיה בתחילתו בבעלות משותפת של בלאס (20%) וחצרים (80%)^[4]. לאחר מכן, הוקמו מפעלי "נטפים" בקיבוצים מגל ויפתח שנכנסו לשותפות ב"נטפים". כיום נוטלת ישראל חלק מרכזי בפיתוח ובייצור הטפטפות ומערכות ההשקיה בטפטוף מיוצרות על ידי חברות רבות בישראל (החברות: נטפים, מצרפלס, שותפות של נען וקיבוץ דן בשם "נען דן מוצרי השקיה", רימוני תעשיות ופלסטרו) ובעולם. ההמצאה גרמה למהפכה עולמית בשיטות ההשקיה והדישון בחקלאות, והובילה לחיסכון במים ולהגדלת היבולים.

Remove ads

לקריאה נוספת

שמחה בלאס: מי מריבה ומעש, מסדה, 1973, עמ, 14–15, 330–369
גלית חמי וסופי שולמן, להמציא כל בוקר מחדש – סיפורה של החדשנות הישראלית, ידיעות ספרים, 2018, הפרק "מים שקטים חודרים עמוק", עמ' 92–97

קישורים חיצוניים

שיטת פעולה

המצאה ופיתוח

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Wikiwand - on