טיסה 1812 של סיביריה איירליינס

טיסה 1812 של סיביריה איירליינס
	מטוס דומה למטוס שהתרסק
תאריך	4 באוקטובר 2001
מיקום	הים השחור
גורם	יירוט בשגגה על ידי טיל קרקע-אוויר
קואורדינטות	42°11′00″N 37°37′00″E
הרוגים	78
ניצולים	0
המעורבים באסון
כלי טיס
כלי טיס	טופולב 154
מספר זנב	RA-85693
מוצא	בן-גוריון, תל אביב-יפו
יעד	נובוסיבירסק, רוסיה
מפעיל	S7 איירליינס הסיבירית
נוסעים	66
אנשי צוות	12
	(למפת הים השחור רגילה) אוקראינה רוסיה גאורגיה טורקיה יוון בולגריה רומניה מול. מיקום ההתרסקות

התרסקות טיסה 1812 של סיביריה איירליינס (כיום: S7 איירליינס) כתוצאה מפגיעת טיל קרקע-אוויר מעל הים השחור הייתה האסון האווירי האזרחי הכבד ביותר בתולדות ישראל. ההתרסקות אירעה בשעת צהריים מוקדמת ב-4 באוקטובר 2001 והייתה האסון האווירי הראשון שהתרחש לאחר פיגועי 11 בספטמבר, מה שעורר בתחילה חשד לפעולת טרור.

עובדות מהירות תאריך, מיקום ...

סגירה

האסון

המטוס של חברת סיביריה איירליינס בטיסה 1812 המריא מנמל התעופה בן-גוריון לנובוסיבירסק שברוסיה. המטוס, מדגם טופולב 154 נשא על סיפונו 66 נוסעים, 51 מהם אזרחים ישראלים, רובם עולים מרוסיה, ו-12 אנשי צוות. איש מהם לא שרד את האסון^[1].

מגדל הפיקוח ברוסיה דיווח על איבוד פתאומי של התקשורת עם המטוס^[2]. טייס מטוס ארמני ששהה באזור דיווח על הבזק שנצפה. הערכות ראשוניות של גורמי צבא אמריקאים קבעו שההתרסקות נגרמה על ידי טיל S-200 שהחטיא את מל"ט המטרה שלו (ואשר הושמד בהצלחה על ידי טיל S-300 שנורה במקביל) ובמקום להשמיד את עצמו, ננעל על מטוס הנוסעים שהיה במרחק של כ-250 ק"מ והתפוצץ 15 מטרים מעל המטוס^[3]^[4].

צוות חיפוש רוסי פעל בים השחור למציאת שרידי המטוס וגופות הנספים, אך נתקל בקשיים באיתור הקופסה השחורה של המטוס^[5]. בנוסף יצאה משלחת ישראלית לסייע בחיפושים^[6].

הטיל נורה בעת תרגיל של צבא אוקראינה. תזמון התרגיל והטיסה דווח כמתאים ונמצאו גם שרידים של ראש קרב של טיל בין הריסות המטוס^[7]. דווח שמילותיו האחרונות של קברניט המטוס, יורי גארוב, היו "איפה נפגענו"^[8]. לממשלת אוקראינה נדרשו עשרה ימים כדי להודות שהם אחראים להתרסקות המטוס^[9]. למרות הממצאים הרבים, ניסו תחילה שלטונות קייב להתעלם מהאסון וטענו, שאין ברשותם טילים ארוכי טווח, ובכל מקרה הם אינם מסוגלים ליירט מטוס אזרחי. אחר כך, בעקבות לחץ כבד מרוסיה, הסכימו לצרף נציג מטעמם לוועדת החקירה הרוסית שחקרה את נסיבות התאונה^[10]. כלי תקשורת ברוסיה דיווחו כי שר ההגנה האוקראיני, אלכסנדר קוזמוק התפטר זמן קצר לאחר שהתברר שטיל אוקראיני גרם להתרסקות המטוס. אולם, נשיא אוקראינה, ליאוניד קוצ'מה דחה את התפטרותו^[8]. ב-23 הודיע הנשיא קוצ'מה, כי הוא מקבל את ההתפטרות. לאחר שקוז'מוק קיבל עליו את האחריות להפלתו בשוגג של המטוס^[11].

חברי פרלמנט האוקראיני דרשו את העמדתם לדין של שר ההגנה והאחראי על ההגנה האווירית; לטענתם ידעו השניים כבר ביום התאונה כי המטוס נפגע מטיל אוקראיני^[12].

אוקראינה הסכימה לשלם פיצויים וב-25 בנובמבר 2001 משלחת מאוקראינה הגיעה לישראל להסדיר את העניין^[13]. נחתם הסכם בעניין עם ישראל, אך האוקראינים הכריזו על הפיצויים כ"אקט הומניטרי" וסירבו לקבל אחריות חוקית מלאה לאסון. ההערכה הייתה שכל משפחה תקבל כמה מאות אלפי דולרים^[14]. חלק מקרובי המשפחה של הנספים סירבו לקבל את ההסדר ותבעו את ממשלת אוקראינה בבית משפט בקייב.

הסיקור התקשורתי וביקורת

לאחר האסון הועלתה ביקורת לפיה התקשורת הישראלית סיקרה אותו שלא כראוי ושלא בהתאם לחומרתו. כשעה לאחר הדיווחים הראשונים על התרסקות המטוס, דווח על פיגוע ירי בעפולה וערוצי הטלוויזיה עברו לעסוק בענייני המקום. הטענה הייתה שהתייחסות ממעיטה זו נבעה מהיותם של הקורבנות ברובם המכריע עולים שזה מקרוב באו מרוסיה, ולא ישראלים ותיקים. במיוחד צרם המשך קיומו של "מצעד האהבה" בתל אביב לאחר היוודע האסון^[15]. מכיוון אחר עוררה סערה החלטתו של הרב הצבאי הראשי, הרב ישראל וייס, שלא לאפשר למשלחת חיפושים לצאת בשבת, מאחר שאין פעילותה, זיהוי וטיפול בגופות, בגדר פיקוח נפש.

יום האבל וטקס הזיכרון

שבוע לאחר האסון, עם הבאת הגופות ותום חג סוכות, שאין בו מנהגי אבל, הוכרז יום אבל לאומי ודגלי הלאום הורדו לחצי התורן. בבתי הספר התקיימו שיעורים מיוחדים בנושא^[16]. הכנסת קיימה ישיבת אבל מיוחדת^[17]. מספר פובליציסטים המשיכו להעביר ביקורת על הממסד וסברו שעדיין מדובר במעט מדי ומאוחר מדי^[18]. יעל פז מלמד כתבה ב"מעריב" על "המוות הלא הרואי", מוות כתוצאה מתאונה ולא מפעולת איבה, שפוליטיקאים אינם מבזבזים עליו את מילותיהם^[19].

בטקס זיכרון במלאת שלושים יום לאסון השתתפו ראשי המדינה^[20]. בטקס במלאת שנה לאסון הונחה אבן פינה לאנדרטה לזכר הנספים ביער בן שמן. שר החוץ שמעון פרס הכריז כי "האסון הזה הוא של כולנו"^[21].

בשנת 2024 יצא לאקרנים הסרט התיעודי "טיסה 1812: לגלות את אמא" שהופק על ידי איליה זלצר ועירית זלצר. זלצר היה בנה של אחת מהנוסעות שניספו בהתרסקות.^[22]

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טיסה 1812 של סיביריה איירליינס בוויקישיתוף

רשימת הנוסעים בטיסת סיביר איירליינס, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2001
אייל בירנברג, ‏טיל תועה הפיל את הטופולב הסיבירי לים השחור, באתר חיל האוויר הישראלי, אוקטובר 2001
תני גולדשטיין, נשכחו בלב ים, באתר זמן ישראל, 29 בספטמבר 2021
מילה סביטלמן, הדוקו הזה נותן זרקור על הקורבנות שלא היו מספיק ישראלים כדי לעניין אותנו, באתר חדשות 13, 9 ביוני 2024
תיק התקרית והיסטוריית המטוס של טיסה 1812 של סיביריה איירליינס, באתר Aviation Safety Network (באנגלית)

הערות שוליים

[1]
הארץ, במטוס היו 66 נוסעים, מהם 50 ישראלים, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2001
[2]
זוהר בלומנקרנץ, סוכנויות הידיעות, המטוס נעלם ממסכי המכ"ם של מגדל הפיקוח, והתרסק, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2001
[3]
נתן גוטמן וניצן הורוביץ, הפנטגון: המטוס מת"א לסיביר נפגע מטיל אוקריאני, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2001
[4]
ראובן פדהצור, טעות במחשב או הוראות שגויות של המפעילים, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2001
[5]
יוסי מלמן, קשיים באיתור הקופסה השחורה, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2001
[6]
יאיר שלג, משלחת ישראלית תצא לסייע בחילוץ, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2001
[7]
דרור מרום, ‏גוברים החששות: המטוס הרוסי הופל בתאונת אימונים מטיל שנורה על ידי הצבא האוקריאיני, באתר גלובס, 4 באוקטובר 2001
[8]
שרון קדמי ושירות גלובס, ‏נשיא אוקראינה דחה התפטרות שר ההגנה מיד לאחר התרסקות המטוס, באתר גלובס, 11 באוקטובר 2001
[9]
לחץ רוסי הוביל לשינוי המדיניות, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2001
[10]
נשיא אוקראינה: יש טעויות גדולות יותר, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2001
[11]
יוסי מלמן, התפטר שר ההגנה האוקראיני עקב הפלת המטוס, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2001
[12]
הפרלמנט האוקראיני: להעמיד לדין את האחראים להפלת המטוס הרוסי, באתר וואלה, 16 באוקטובר 2001
[13]
משלחת באה מאוקראינה לפיצוי קורבנות המטוס, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2001
[14]
דיאנה בחור-ניר וחנן גרינברג, אסון המטוס הרוסי: הושג הסכם פיצויים עם אוקראינה, באתר ynet, 13 בנובמבר 2003
אוקראינה תפצה את משפחות הרוגי "סיביריה איירליינס", באתר וואלה, 7 באפריל 2003
[15]
אבישי בן חיים, "מצעד האהבה ביום התרסקות המטוס - חגיגה על הדם", באתר ynet, 7 באוקטובר 2001
[16]
אבישי בן חיים ולינוי בר גפן, היום: אבל לאומי להרוגי אסון המטוס, באתר ynet, 11 באוקטובר 2001
[17]
אריה בנדר, אור הלר ויהודה, זוכרים את כולם, באתר nrg‏, 12 באוקטובר 2001
[18]
אברהם תירוש, יומן מעריב, באתר nrg‏, 12 באוקטובר 2001
[19]
יעל פז-מלמד, מוות נטול רייטינג, באתר nrg‏, 11 באוקטובר 2001
[20]
אפרת וייס, קצב למשפחות ההרוגים באסון המטוס: "כולנו בני העם היהודי", באתר ynet, 5 בנובמבר 2001
[21]
אטילה שומפלבי, עצרת: שנה לקורבנות האסון בים השחור, באתר ynet, 3 באוקטובר 2002
[22]
הסרט, באתר סינמטק תל אביב.

[1] [1]
הארץ, במטוס היו 66 נוסעים, מהם 50 ישראלים, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2001

[2] [2]
זוהר בלומנקרנץ, סוכנויות הידיעות, המטוס נעלם ממסכי המכ"ם של מגדל הפיקוח, והתרסק, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2001

[3] [3]
נתן גוטמן וניצן הורוביץ, הפנטגון: המטוס מת"א לסיביר נפגע מטיל אוקריאני, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2001

[4] [4]
ראובן פדהצור, טעות במחשב או הוראות שגויות של המפעילים, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2001

[5] [5]
יוסי מלמן, קשיים באיתור הקופסה השחורה, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2001

[6] [6]
יאיר שלג, משלחת ישראלית תצא לסייע בחילוץ, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2001

[7] [7]
דרור מרום, ‏גוברים החששות: המטוס הרוסי הופל בתאונת אימונים מטיל שנורה על ידי הצבא האוקריאיני, באתר גלובס, 4 באוקטובר 2001

[קדמי-8] [8]
שרון קדמי ושירות גלובס, ‏נשיא אוקראינה דחה התפטרות שר ההגנה מיד לאחר התרסקות המטוס, באתר גלובס, 11 באוקטובר 2001

[9] [9]
לחץ רוסי הוביל לשינוי המדיניות, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2001

[10] [10]
נשיא אוקראינה: יש טעויות גדולות יותר, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2001

[11] [11]
יוסי מלמן, התפטר שר ההגנה האוקראיני עקב הפלת המטוס, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2001

[12] [12]
הפרלמנט האוקראיני: להעמיד לדין את האחראים להפלת המטוס הרוסי, באתר וואלה, 16 באוקטובר 2001

[13] [13]
משלחת באה מאוקראינה לפיצוי קורבנות המטוס, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2001

[14] [14]
דיאנה בחור-ניר וחנן גרינברג, אסון המטוס הרוסי: הושג הסכם פיצויים עם אוקראינה, באתר ynet, 13 בנובמבר 2003
אוקראינה תפצה את משפחות הרוגי "סיביריה איירליינס", באתר וואלה, 7 באפריל 2003

[15] [15]
אבישי בן חיים, "מצעד האהבה ביום התרסקות המטוס - חגיגה על הדם", באתר ynet, 7 באוקטובר 2001

[16] [16]
אבישי בן חיים ולינוי בר גפן, היום: אבל לאומי להרוגי אסון המטוס, באתר ynet, 11 באוקטובר 2001

[17] [17]
אריה בנדר, אור הלר ויהודה, זוכרים את כולם, באתר nrg‏, 12 באוקטובר 2001

[18] [18]
אברהם תירוש, יומן מעריב, באתר nrg‏, 12 באוקטובר 2001

[19] [19]
יעל פז-מלמד, מוות נטול רייטינג, באתר nrg‏, 11 באוקטובר 2001

[20] [20]
אפרת וייס, קצב למשפחות ההרוגים באסון המטוס: "כולנו בני העם היהודי", באתר ynet, 5 בנובמבר 2001

[21] [21]
אטילה שומפלבי, עצרת: שנה לקורבנות האסון בים השחור, באתר ynet, 3 באוקטובר 2002

[22] [22]
הסרט, באתר סינמטק תל אביב.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]