דיקטפון

דיקטפון (Dictaphone) הוא מכשיר להקלטת קול, עם תכונות השמעה המסייעות לתמלול, הדפסה או הקלדה של המלל הנשמע. השימוש הנפוץ הוא לשם תיעוד, פרוטוקול או זיכרון דברים.

גרסאות מוקדמות של המכשיר השתמשו בגלילי פונוגרף כאמצעי ההקלטה, והיו נפוצות מסוף המאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20, כש"חגורת הדיקטפון" DictaBelt החליפה את גליל הפונוגרף. עם פיתוח הסרט המגנטי וקלטות השמע פיתחה החברה מכשירים מיוחדים לשימוש בהם וממשיכה לפתח מכשירים עם הטכנולוגיות האחרונות.

השם "דיקטפון" נרשם כסימן מסחר בארצות הברית על ידי חברת "קולומביה גרפופון קומפני" Columbia Graphophone Company בשנת 1907, אשר הפכה במהרה ליצרנית המובילה של מכשירים מסוג זה. בשנת 1923 הוקמה חברת בת בשם "דיקטפון" אשר עסקה אך ורק בייצורם ושיווקם של דיקטפונים. מכשיר דומה אשר שווק על ידי חברת "תקליטי אדיסון" כונה "אדיפון".השם "דיקטפון" הוא סימן מסחר רשום של תאגיד, המייצר דיקטפונים, וזהו מקרה בו שם המותג של חברה מסוימת הפך לשם גנרי.

זמן מה לאחר המצאת הפונוגרף, בשנת 1877 על ידי תומאס אלווה אדיסון, שהיה המכשיר הראשון להקלטת קולות, סבר אדיסון כי השימוש הנפוץ ביותר למכשיר שהמציא יהיה הקלטת הדיבור בישיבות עסקיות. עקב האיכות הנמוכה של השמע בגרסאות המוקדמות של המכשיר, המחשבה שהקלטת דיבור תהיה חשובה יותר מהקלטת מוזיקה אינה נראית כה מופרכת. מספר פונוגרפים מוקדמים הוסבו לשימוש מסוג זה, אך השימוש במכשיר לא הפך לנפוץ עד לייצורם ההמוני של צילינדרים עשויים משעווה, בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19. בהדרגה החלו מכשירי פונוגרף שנועדו לשימוש ביתי להבדל מן המכשירים שנועדו לשימוש משרדי אשר כללו לרוב התקנים מיוחדים להקלטה ולמחיקת צילינדרים מוקלטים על ידי גילוח והחלקה של פני הצילינדר. גורם נוסף שתרם לפיתוח של מכשירי פונוגרף עסקיים מיוחדים להקלטה היה השימוש המתרחב בגרמופון לשם שמיעת מוזיקה, בשטח זה ניצח הגרמופון את הפונוגרף. (ההקלטה בפונוגרף יותר קלה אך היה קשה מאוד לשכפל את ההקלטות).עם הפיתוח של מכשירי דיקטפון עסקיים מכרה החברה צילינדרים מיוחדים מתוצרתה שהיו ארוכים יותר ואיפשרו זמן הקלטה ארוך יותר.

בשנות ה-30 של המאה העשרים החלו מיקרופונים ואמצעי הגברה חשמליים להחליף את האביזרים האקוסטיים שהיו מותקנים בדיקטפונים המוקדמים. בשנת 1947 הומצאה "חגורת הדיקטפון", DictaBelt, אשר החליפה את הצילינדרים משעווה. הטכנולוגיה כלל חריצת חריץ מכני בחגורת פלסטיק גמישה במקום חריצה בגליל משעווה. היתרונות של החגורה היו זמן הקלטה ארוך יותר, מכשיר קטן יותר, וכן אחסון נוח ובטוח יותר של החומר המוקלט. יתרון נוסף ל"חגורת הדיקטפון" הוא שאפשר היה להכניס אותה למעטפה ולשלוח אותה בדואר במקום אריזה מסורבלת של קופסאות צילינדרים שבירים. טכנולוגיה זו באה אל קיצה בסוף שנות ה-50 עם ההכרה שאפשר לסמוך על הסרט המגנטי ושהתכונות שלו לא יפוגו עם חלוף הזמן.

בארכיון אבא אבן יש מספר "חגורות דיקטפון" שהועברו למדיה דיגיטלית.

במהלך השנים פיתחה ומכרה חברת דיקטפון מבחר מוצרים רחב, לרבות: מערכות להקלטה דיגיטלית, תוכנה לזיהוי קול, ומערכות אינטראקטיביות לתגובה לקול. בשנות ה-2000 נמכרו בהדרגה נכסי החברה, כולל נכסי חטיבת ההקלטות הדיגיטליות שנמכרו לחברת נייס הישראלית.^[1] בשנת 2000 חברת דיקטפון, דווקא תבעה את נייס בסכום של 100 מיליון דולר, בגין הפרת חלק מהפטנטים שלה בתחום ההקלטה והאחסון הדיגיטלי. בשנת 2003, במסגרת הסכם פשרה, שילמה נייס לדיקטפון 10 מיליון דולר.^[2]

שימוש בקלטת גם עבור רשמקול רב-ערוצי, בעיקר עבור ספרים מוקלטים לעיוורים ועבור הקלטת הרצאות ללקויי ראייה ולדיסלקטים. מכשירי הקלטה רב ערוציים אפשרו לקלטות לכלול פי ארבעה זמן הקלטה מאשר זמן ההקלטה שאותן קלטות יכולות להקליט על מכשיר הקלטה רגיל (פי שניים צדדים בקלטת ומהירות הקלטה איטית פי שניים). כמו כן פורמט הקלטה זה איפשר לספריות לעיוורים לשמור על חוקי זכויות היוצרים של ארצות הברית ולחלק ספרים מוקלטים באופן שאינו שמיש על ידי האוכלוסייה הכללית, שלא רכשה מכשירי הקלטה מיוחדים. רשם הקול הרב-ערוצי הכיל עוד פונקציות שהקלו על שמיעת ספרים מוקלטים והקלטות מלל.

יתרונו של רשם הקול הרב ערוצי על מכשור טכנולוגיה מסייעת אחר לסיכום הרצאות, בעידן שלפני המחשב היה היותו שקט. האופציה השנייה שעמדה בפני עיוור שרצה לסכם את ההרצאה שהוא נוכח בה הייתה הגעה להרצאה עם מכונת כתיבה הכותבת בכתב ברייל שהקימה רעש חזק. עבור דיסלקטים, גם אופציה זו לא הייתה קיימת. לימוד ברייל לא יעזור לדיסלקט.

החל משנות התשעים הדיקטופונים וההקלטות בספריות לעיוורים עברו להיות הקלטות דיגיטליות. להקלטות הדיגיטליות יש ארבעה יתרונות על פני ההקלטות בקלטות שמע:

למכשירים דיגיטליים אין מנוע ולכן אין רעש מנוע שגורם לרעשי רקע בהקלטה.
עבור מכשירים דיגיטליים לא צריך לקנות עוד ועוד קלטות, פשוט מורידים את הקבצים המוקלטים אל זיכרון המחשב כדי לפנות מקום להקלטות החדשות.
לאחר הורדת הקובץ אל המחשב ניתן לעשות עליו מניפולציה ממוחשבת לשיפור איכות הצליל, להקלת הריכוז בזמן ההאזנה ולזירוז ההשמעה. מניפולציות אלה היו קימות גם במכשירים המכניים עם הקלטות, אלא שהן היו הרבה פחות משוכללות.
המכשירים הדיגיטליים קטנים בהרבה מאלה עם הקלטות (למעט אלה עם המיני קלטות שזמן ההקלטה שלהם קצר מאוד) ולכן קל לשים אותם בכיס של המרצה ולהקליט אותו בקרבה רבה יותר ובאיכות קול טובה יותר.