Loading AI tools
מפציץ רוסי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טופולב Tu-95 (ברוסית: Туполев Ту–95, כינויו בנאט"ו: Bear) הוא מפציץ אסטרטגי ונושא טילים מתוצרת חברת טופולב אשר נבנה בברית המועצות בתקופת המלחמה הקרה. נכון ל-2016, המפציץ נמצא בשימוש פעיל בחיל האוויר הרוסי וצפוי כי ימשיך לשרת בחיל עד לשנת 2040. ה-Tu-95 מונע בארבעה מנועי טורבו פרופ מדגם NK-12 מתוצרת קוזנצוב. כל אחד מן המנועים מניע שני מדחפים הנעים בכיוונים נגדיים. זהו מטוס המדחף המהיר ביותר בשימוש מבצעי. כנפי המטוסי מוטות לאחור ב-35 מעלות, זווית חדה יחסית למטוסי מדחף.
 | |||||||||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מפציץ אסטרטגי | ||||||||||||||||
| קוד נאט"ו | Bear | ||||||||||||||||
| ארץ ייצור |
 ברית המועצות | ||||||||||||||||
| יצרן | טופולב | ||||||||||||||||
| טיסת בכורה | 12 בנובמבר 1952 | ||||||||||||||||
| תקופת שירות | 1956–הווה (כ־68 שנים) | ||||||||||||||||
| צוות | 6-7 | ||||||||||||||||
| יחידות שיוצרו | 500+ | ||||||||||||||||
| משתמש ראשי |
חיל האוויר הסובייטי, הצי הסובייטי (לשעבר) חיל האוויר הרוסי | ||||||||||||||||
| דגמים | ראו דגמים | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| תרשים | |||||||||||||||||
 | |||||||||||||||||
עד היום זהו המפציץ האסטרטגי היחיד המונע במנועי טורבו פרופ. פיתוח של דגם זה הנמצא בשימוש הצי הרוסי הוא TU-142.
בשנת 1949 תכנן צוות בראשות אנדרי טופולב את המפציץ הבין-יבשתי הראשון של ברית המועצות, טופולב Tu-85, שהיה גרסה גדולה יותר של הטופולב Tu-4, העתק של המפציץ האמריקאי בואינג B-29 סופרפורטרס. אולם יכולותיו של ה-Tu-85 לא היו טובות דיין כנגד הדור החדש של מטוסי היירוט האמריקאים אשר היו מסוגלים לטוס בכל מזג אוויר[1]. על רקע זה קיבלו בשנת 1950 טופולב וצוותו רשימת דרישות חדשה. למטוס החדש היה צריך להיות טווח מבצעי של 8,000 ק"מ ללא תדלוק, טווח ארוך דיו כדי לאיים על מטרות בארצות הברית. עוד נדרש המטוס החדש לכושר נשיאה של 11 טונה עד למטרה. אחת הבעיות הגדולות של טופולב הייתה הבחירה במנוע מתאים למטוס היות שהדור הראשון של מנועי הסילון צרך כמות גדולה של דלק. מנועי טורבו פרופ היו חסכוניים יותר וטווח טיסה גדול בהרבה. לאור זאת בחר טופולב במנועי טורבו פרופ במהירות גבוהה.
למטוס תוכננו ארבעה מנועי טורבו פרופ, קוזנצוב NK-12, בהספק של 8,948 קילוואט. כל אחד מהם הניע שני מדחפים הנעים בכיוונים הפוכים, בסך הכל שמונה מדחפים למטוס[2]. אף שהמנועים היו מתקדמים מאוד, עיצוב המטוס היה שמרני למדי. למטוס תוכננה כנף תחתית בזווית של 35 מעלות. זווית הכנף איפשרה את מיקום המפגש בין הכנף לגוף המטוס בקדמת דלת ההפצצה. למטוס היו שלושה מערכי גלגלים, והקדמי התקפל לאחור. המטוס הראשון המריא בשנת 1954, וייצור סדרתי של המטוס החל בשנת 1956. במשך שנים ארוכות היה ידוע למערב המטוס בשם TU-20 אף ששם הדגם שונה ל-TU-95 מעת שנכנס לשימוש מבצעי.
בדומה לעמיתו האמריקאי, B-52 סטרטופורטרס, Tu-95 המשיך לפעול שנים רבות לאחר שטס לראשונה. המטוס המשיך לשמש בשירות חיל האוויר הרוסי גם לאחר התפרקות ברית המועצות, ולאורך השנים הוא שופר ועודכן. אחת הסיבות לאריכות הימים שלו היא אפשרות לשנות את מאפייני המטוס ולהתאימו למשימות רבות. במקור נועד המטוס לשמש כמפציץ גרעיני, ואילו היום הוא משמש למגוון רחב של משימות, כגון שיגור טילי שיוט, סיור ימי (Tu-142) ואף כמטוס נוסעים אזרחי (Tu-114). גרסה להתרעה מוקדמת (Tu-126) פותחה על בסיס הגרסה האזרחית.
בתחילה לא זכה המטוס ליחס רציני מצד הכוחות המזוינים של ארצות הברית. על פי הערכות ראשונות, הטווח המרבי של המטוס היה כ-12,500 ק"מ ומהירותו המרבית כ-640 קמ"ש. נתונים אלה תוקנו מאז פעמים רבות לנוכח ביצועיו המשופרים של המטוס[3].
המטוס, ובמיוחד גרסת Tu-95RT, הייתה לאחד הסמלים המוכרים ביותר של המלחמה הקרה. מטוס זה ביצע משימות של סיור ימי ארוך טווח ואיתור מטרות למטוסים אחרים, לספינות מלחמה ולצוללות. המטוס היה קל לזיהוי בשל הבליטה הייחודית בגחונו, שבה הייתה אנטנת רדאר לאיתור ספינות. הצי האמריקאי הציב בעדיפות גבוהה את יירוטם של מטוסים אלה במרחק שאינו פחות מ-320 ק"מ מנושאת מטוסים אמריקאית, ואת המשימת היירוט ביצעו בדרך כלל מטוסי יירוט מסוג F-14 טומקט. אלה ליוו את המפציץ עד אשר יצא מן הטווח הקרוב לנושאת המטוסים. לעיתים הדגימו מטוסי הצי האמריקאי יכולת ליירט את המפציץ בטווח גדולים יותר, אפילו עד 1,600 ק"מ מנושאת המטוסים.
בעת היירוט, התותחן היושב בזנב ה-Tu-95 היה מציב את תותחיו כשהם מכוונים כלפי מעלה, כדי לאותת שאין הוא בא בכוונה תוקפנית. באופן דומה, כללי היירוט של נאט"ו אסרו על מטוסי היירוט לנעול את כוונות הירי על המפציץ כדי שהדבר לא יתבטא כצעד תוקפני.
בשיא המלחמה הקרה היה מתקיים סיור שבועי קבוע של צמד מטוסי Tu-95, אשר היו ממריאים מחצי האי קולה וטסים עד לקובה לאורך החוף המזרחי של ארצות הברית. הם היו מלווים לאורך כל דרכם במטוסי יירוט אמריקאים.
,_28_September_2006_(060928-F-0000X-104).jpg)
מטוסי קרב מערביים נשלחים לעיתים קרובות ליירט מפציצי Tu-95 בשולי המרחב האווירי של נאט"ו. טייסי מטוסי יירוט רבים דיווחו כי הנתונים הקיימים על ביצועי המטוס אינם משקפים את מלוא יכולתו. טייסי Tu-95 מסוגלים להאיץ את המטוס למרחק קצר ולהגיע למהירות גבוהה מזו של מטוסי קרב מסוימים, כמו מטוס יגואר SEPECAT. מוכרים גם סיפורים של טייסי יירוט על מטוסי Tu-95 אשר סוטים לפתע ממסלולם כדי להדוף את מטוסי היירוט או כדי לגרום להם להאט באופן פתאומי. סיפורים דומים נשמעים גם מצד טייסים רוסים. בשנות ה-80 התנגש מטוס F-16 של חיל האוויר הנורווגי במטוס Tu-95 בעוד המטוס הנורווגי מלווה את המטוס הסובייטי אל מחוץ למרחב האווירי של נורווגיה. ככל הנראה, הטייס הנורווגי התקרב באיטיות אל מטוס הטופולב עד שנקלע אל מערבולות קצה כנף של המפציץ הכבד ונפגע בקצה הכנף. לאחר ההתנגשות שני המטוסים הצליחו לנחות בשלום.
עד לשנת 1999 מטוסי Tu-95 טסו בדרך כלל בזוגות. המטוסים היו מתקרבים עד למרחק שחרור טילים לעבר צפון אמריקה, הן בצידה האטלנטי של היבשת - בין גרינלנד לאיסלנד - והן בצידה המערבי של היבשת - בים ברינג, סמוך לאלסקה. בחודש יוני 1999 נאלצו לפנות לאחור ארבעה מפציצים רוסים, זוג מטוסי Tu-95 וזוג מטוסי Tu-160, לאחר שיורטו על ידי מטוסי קרב אמריקאים. תקרית דומה אירעה בחודש ספטמבר 1999, אולם אז פנו המפציצים הרוסים לאחור עוד בטרם נוצר מגע בין המטוסים. אף בתחילת המאה ה-21 ממשיכים מטוסי Tu-95 רוסים לסייר סמוך למרחב האווירי של ארצות הברית ומדינות נאט"ו, והם מיורטים על ידי מטוסי קרב של מדינות נאט"ו. מפציצי ה-Tu-95 הנמצאים היום בשירות חיל האוויר הרוסי הם מדגם Tu-95MS אשר נבנו בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20.
ב-18 באוגוסט 2007 הכריז נשיא רוסיה ולדימיר פוטין כי מטוסי ה-Tu-95 יחדשו את הסיורים הימיים ארוכי הטווח הקבועים שערכו במהלך המלחמה הקרה, סיורים שפסקו למשך 15 שנה[4].
נוצרו גרסאות נוספות למטוס זה, אולם אלה לא זוהו על ידי גורמי המודיעין במערב ולא הגיעו לשלב של שימוש מבצעי בכוחות המזוינים הסובייטים. אחת מגרסאות אלה, ה-Tu-95V, הוא שהפיל את פצצת הצאר[5].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
