Remove ads
צלמת ישראלית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חנה סהר (נולדה ב-1 במרץ 1966) היא צלמת ואמנית ישראלית[1].
לידה |
1966 (בת 58 בערך) רמת גן, ישראל |
---|---|
לאום | ישראלית |
מקום לימודים | קמרה אובסקורה - בית הספר לאמנות |
תחום יצירה | צילום |
פרסים והוקרה |
|
www | |
חנה סהר נולדה וגדלה בשכונת פרדס כץ רמת גן, בת זקונים להורים יוצאי עיראק. בצבא שירתה בחיל התחזוקה ועסקה בהלחמה. לאחר השירות הצבאי במהלך טיול באירופה, רכשה מצלמה מחברה, התחילה לצלם ללא הפסקה והחליטה להיות צלמת. בשנים 1987–1991 למדה צילום בבית הספר לאמנות קמרה אובסקורה, שלפרנסתה עבקה במקביל כמלחימה בתעשייה הצבאית[2].
לאחר הלימודים החלה לעבוד בצילום עיתונות עבור ידיעות אחרונות ומעריב[1].
תערוכתה החשובה הראשונה של סהר הייתה "בינגו הנסיכה", בגלריה קמרה אובסקורה, תל אביב, ב-1998, בה הציגה דמויות שוליים מחיי הלילה של תל אביב ומאז הציגה במספר רב של תערוכות קבוצתיות ותערוכות יחיד[3].
כל סדרות התצלומים של סהר צולמו בפילם, למעט הסדרה "אשלון ביוטי".
חיה ועובדת בתל אביב ואם לשניים[3].
סהר זכתה בפרס האמן הצעיר, משרד החינוך והתרבות (1998), פרס ליאון קונסטנטינר (2002), פרס משרד החינוך, התרבות והספורט לאמנות (2004), ובפרס שרת החינוך והתרבות (2014)[4].
בינגו הנסיכה
תיעוד חיי הלילה של השוליים וצילומי דיוקנאות של זונות, קוקסינלים, מהמרים וכולי[3].
הדס מאור, קטלוג התערוכה:
"המהלך העיקרי המתגבש בעבודתה הצילומית של סהר הוא הניסיון לאפיין דמויות מחוץ לתחום הסטריאוטיפי שלהן. ניסיון לא רק לתקשר עימן, אלא להישיר מבט, פנים אל פנים, ולקיים דיאלוג. בפשטות בכנות ובישירות. לגרום להן לתקשר בחזרה. להגיב להפתח מבלי להתגונן, מבלי להילחם."
סדרת הטפטים
סהר תיעדה את בת זוגה, צילמה את אהבתן ונופים ברקע.
אשמורות
שרית שפירא, קטלוג התערוכה:
"כדי להעיד נכוחה על התגלמויות אלה של הלילה, סהר פוערת את עדשת המצלמה שהיא מעמידה מול נופיה לחשיפה ארוכה ואִטית... סהר מזיזה את ה"זום" פעמים מספר קדימה ואחורה, וכתוצאה מכך נוצרים בתצלום כמה מכפלות (בגדלים שונים ובזוויות משתנות מעט) של אותם דימויים. כל תצלום של סהר הוא לפיכך מעין רצף קולנועי שהתכנס לפריים אחד, כאשר רצף מכפלות הדימויים יוצר לא-פעם הדמיה של מישורי הנוף השונים: קו האופק שלו, עומקו המדומה, הנִקבות המוזרות הנפערות בו, זיקתו לצמתים חשובים בתולדות הציור. "
אשלון ביוטי
אמה של סהר מצולמת בחשיכה ובנות משפחתה מוארות בצבעוניות מוגזמת[7].
שרית שפירא, קטלוג התערוכה:
"חנה סהר מתערבת בנושא ההיסטורי-מודרני של "גילאי האדם". בגרסתה מצולמות נשים ממוצא עיראקי בשלבי חייהן השונים: ילדות, נערות, נשים צעירות, נשים בשלות, נשים מבוגרות, וגם אשה אחת באה בימים... אם יש משהו משותף לפנתיאון הנשים הזה (מעבר לשייכותן לשושלת היוחסין העיראקית), הרי הוא קשור למראה הזה של בעלות סוד - סוד שקיומו נודע מעצם היותן קרובות גם רחוקות, תמיד במישור הקדמי של חלל התמונה בעוד מבטן נעוץ אי-שם במרחקים, בנימי נפשן, במקום שאיש לא יעז לגעת בו והוא שייך אך ורק לאשה מסוימת, אחת ויחידה, בלתי מתמסרת, בלתי ניתנת לשכפול או לחלוקה."
דוד המלך ואני
סהר צילמה ומנשה קדישמן אייר על תצלומיה, כמחווה לדוד הנדלר[8].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.