חואן דה אווילה

חואן דה אווילה (בספרדית: Juan de Ávila;‏ 6 בינואר 1499 -10 במאי 1569) היה כומר, דרשן, סופר ומיסטיקן. הוכרז כקדוש וקיבל מעמד של מורה כנסייה בידי הכנסייה הקתולית. הוא כונה "השליח של אנדלוסיה", הודות לפעילותו רחבת ההיקף באזור.

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

חואן דה אווילה

פורטרט של חואן דה אווילה
פורטרט של חואן דה אווילה
לידה	6 בינואר 1499 אלמודובר דל קמפו, סיודאד ריאל, כתר קסטיליה
פטירה	10 במאי 1569 (בגיל 70) מונטילה, קורדובה, ממלכת ספרד
ביאטיפיקציה	12 בנובמבר 1893 על ידי לאו השלושה-עשר
קאנוניזציה	31 במאי 1970 על ידי פאולוס השישי
חג	10 במאי
פטרון של	אנדלוסיה, ספרד

ביוגרפיה

ראשית חייו

אווילה נולד באלמודובר דל קמפו (Almodóvar del Campo) שבמחוז סיודאד ריאל (Ciudad Real) בשנת 1499 להוריו אלפונסו דה אווילה וקטלינה גיחואן, זוג מומרים, עתירי נכסים וקתולים אדוקים. 'אווילה' הוא שם משפחתו ואינו מעיד על מקום מוצאו שהיה אלמודובר. כשהיה בן 14, בשנת 1513, הוריו שלחו אותו ללמוד משפטים באוניברסיטה של סלמנקה (Salamanca), אולם הוא עזב את לימודיו לאחר ארבע שנים ללא תואר. עם חזרתו לבית הוריו, אווילה הפך לאדוק. נזיר פרנסיסקני שסייר באזור פגש בו והתרשם עמוקות. בהמלצת הנזיר, אווילה חזר ללימודים הגבוהים, אך הפעם במסגרת האוניברסיטה של אלקלה דה אנארס (University of Alcala de Henares). הוא נרשם ללימודי הפילוסופיה והתאולוגיה, תחת הוראתו הצמודה של הנזיר הדומיניקני דומינגו דה סוטו (Domingo de Soto). לפי חלק מהמקורות, אווילה הוסמך לתואר אף על פי שלא השלים את דרישות הסף^{[דרוש מקור]}. במהלך לימודיו באוניברסיטה, נפטרו שני הוריו. כשסיים את לימודי הכמורה בשנת 1526 הוא שב לעיר ילדותו והנהיג לראשונה את המיסה בכנסייה בה הוריו נפטרו.

הוא הטיף לויתור על רכוש הגשמי, מכר את האדמות המשפחתיות ותרם את כל ההכנסות לעניים. כיוון שלא נותרו לו קשרים משפחתיים באזור, קיבל על עצמו משימת מיסיון והתכונן לצאת למקסיקו על מנת להפיץ את הנצרות הקתולית. במהלך מסעו למקסיקו עבר בסביליה, בדרום-מערב ספרד, בינואר 1527, שם המתין לשלב הבא במסעו, יחד עם הנזיר הדומיניקני ג'וליאן גארסיס (Julián Garcés), שמונה לבישוף הראשון של טלקסטלה (Tlaxcala). בזמן ההמתנה בסביליה, אדיקותו וכישוריו הדרשניים תפסו את תשומת לבו של הרננדו דה קונטררס (Hernando de Contreras), כומר מקומי שסיפר אודותיו לארכיבישוף של סביליה, אלונסו מנריק דה לארה (Alonso Manrique de Lara). משהכיר ביניהם, דה לארה הבין כי מדובר באדם בעל יכולות רבות, שיוכל לעורר את האמונה באנדלוסיה. לאחר שכנוע רב, חואן החליט לנטוש את מסעו למקסיקו ולהישאר באנדלוסיה. ככל הנראה, חואן דה אווילה בילה את השנים הראשונות לאחר 1526 בבית קטן בסבילה, יחד עם כומר נוסף – כנראה קונטררס בעצמו. בזמן שחי שם, אסף סביבו קהל מאמינים, וניהל קהילה אשר מנהלת אורח חיים הקרוב לחיי נזירות ואחווה. בשנת 1527 החל את כתיבת יצירתו "שמעי, בת" (Audi, filia), יצירה שהוא המשיך בכתיבתה ועריכתה עד מותו.

ספרו שמעי, בת פורסם לראשונה בידי חסידיו. שם הספר מקורו בתהלים, פרק מ"ה, 11-12: "שִׁמְעִי-בַת וּרְאִי, וְהַטִּי אָזְנֵךְ; וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ, וּבֵית אָבִיךְ. וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ: כִּי-הוּא אֲדֹנַיִךְ, וְהִשְׁתַּחֲוִי-לוֹ." הוא פירש את הכתובים כמחווה לחתונה מלכותית. לאורך כל 113 הפרקים, אווילה מציע פרשנות אישית ופיגורטיבית לפרק המוזכר, נוגע בנושאים כגון הערך בתפילה, תפקיד האמונה וההשתדלות בגאולה ובטבע החטא. הטיעונים התאולוגים אותם הוא מעלה משקפים את הניסיון הרב שצבר במהלך חייו בספרד בתקופה המודרנית המוקדמת. ההשראה לכתיבת ספרו נבעה מבקשתה של מאמינה מקהילתו שביקשה סיוע במדיטציה. הוא החל במלאכת כתיבת הספר בכלא של האינקוויזיציה. למרות בריאותו הנחלשת, אווילה הספיק לאשר את הגרסה להדפסה בשנת 1574.

השליח מאנדלוסיה

הדרשה הראשונה שחואן מסר הייתה בתאריך ה-22 ביולי 1529, והיא קיבעה את מעמדו והמוניטין שלו באופן מיידי. בתשע שנות פעילותו המיסיונרית באנדלוסיה, הוא משך קהל מעריצים שבאו לדרשותיו. בדרשותיו גינה והוקיע את התנהגות המעמד האריסטוקרטי ובעקבות זאת איבד את משרתו ונשלח לכלא בקיץ של שנת 1532. הוא הואשם בגין הגזמה בסכנות הכרוכות בעושר, ובכך שסגר את שערי גן עדן בפני העשירים. ההאשמות בוטלו, הוא הוכרז כחף מפשע ושוחרר מהכלא ביולי 1533. בסוף 1534 או תחילת 1535, השתלב חואן מאווילה במחוז הבישופות של קורדובה, מה שסיפק לו משכורת קטנה של עובד הכנסייה. מאז הפכה קורדובה למקום מגוריו ומשם ניהל את קהילתו והמשיך לסייר ברחבי אנדלוסיה וייסד מוסדות לימוד באזורים רבים כגון באזה, גראנדה, מונטילה וזפרה. יש חוקרים שטוענים כי בשלב זה של חייו, קיבל תואר שני בתאולוגיה קדושה, ככל הנראה בגראנדה בשנת 1538. האוניברסיטה שאווילה פתח בבאזה התפרסמה במיוחד. היא נוסדה בשנת 1538 הודות לבולה אפיפיורית של האפיפיור פאול III. אווילה התמנה לרקטור הראשון, בעל הסמכות הגבוהה ביותר במוסד. אוניברסיטה זו היוותה מודל לסמינרים דתיים ובתי הספר של הישועים. אווילה נשאר בגרנאדה בין השנים 1538 ועד 1539, וניהל מעין קהילה שנבנתה סביבו. באופן דומה, בין השנים 1546 ועד 1555, חואן התגורר עם כעשרים חסידים בקורדובה. שני המקרים הללו עוררו מחשבה אצל חלק מהחוקרים כי ייתכן שהוא ביקש לייסד ארגון חדש רשמי של נזירים כמותו. אולם הצמיחה המהירה של הישועים מנעו את מימושו של רעיון זה. משנת 1551 אווילה סבל מבריאות לקויה, ועודד את חסידיו להצטרף לישועים באופן פעיל, עד כי כ-30 מתוכם הצטרפו בפועל.

מוות

את שנותיו האחרונות העביר אווילה בעיירה בשם מונטילה במחוז קורדובה ונפטר שם בתאריך ה-10 במאי 1569. על פי צוואתו נקבר בכנסייה הישועית של גלגול הנשמות. כיום הכנסייה משמשת מקום קדוש לזכרו.

פרסום יצירותיו

המהדורה הספרדית משנת 1970 כוללת את כל כתביו של אווילה בשישה כרכים. בכללם: שתי עריכות להוצאות שונות של ספרו "שמעי, בת", 82 דרשות וועידות רוחניות, פרשנות הברית הישנה, 257 מכתבים שמתארים את חייו משנת 1538 ועד מותו וכן מספר חיבורים נרחבים על רפורמציה וחיבורים קצרים אחרים. חואן כתב מכתבים לכמרים ובישופים שייעצו לו, למשל פדרו גואררו (Pedro Guerrero), הארכיבישוף של גראנדה, וכן לח'ואן דה ריברה ותומאס מווילנובה, שני הארכיבישופים מוולנסיה, שנהפכו לקדושים בשלב מאוחר יותר. הוא שלח מכתבים גם לאיגנטיוס מלויולה, יוחנן האלוהי ותרזה מאווילה.

גרסאות מודרניות

חיבוריו של הקדוש חואן מאווילה נאספו במדריד בשנת 1618, 1757, 1792 ובשנת 1805. תרגום צרפתי של ד'אנדילי פורסם בפריז בשנת 1673, תרגום גרמני של שרמר פורסם בשישה כרכים בעיר רגנסברג בין השנים 1856 ו-1881. ספרו המוכר שמעי, בת תורגם לאנגלית בשנת 1620. גרסה מודרנית פורסמה בידי המלומדת האמריקאית ג'ואן פרנסס גורמלי בשנת 2006. מבחר של מכתביו, תחת הכותרת "מכתבים רוחניים" (Spiritual Letters) תורגמו לאנגלית בשנת 1631, וגרסה זהה לזו פורסמה בשנת 1970.

השפעות

הן המוניטין הקדוש של אווילה והן נסיונותיו לשנות את מוסד הכמורה, ייסוד בתי ספר וסמינרים, לימד דרך שאלות ותשובות, היוו בשלב מאוחר יותר השראה למהפכנים נוספים. הוא בעיקר כיבד את הישועים – התפתחותם הענפה ברחבי ספרד מיוחסת ליחסיו הקרובים של אווילה לאליטה הנוצרית במדינה.

הוקרה

אווילה הוכרז כקדוש על ידי האפיפיור קלמנט XIII ב-8 בפברואר 1759, והאפיפיור לאו XIII הילל את שמו ב-15 בנובמבר 1893. בתאריך ה-31 במאי הוא קודש מפי האפיפיור פאול VI. האפיפיור בנדיקטוס XVI הכריז על חואן מאווילה בתואר "מורה הכנסייה" בתאריך ה-7 באוקטובר בשנת 2012, במהלך משתה מחרוזת התפילה הקדושה (Feast of the Holy Rosary). הכרזת "מורי הכנסייה" בידי האפיפיור בנדיקטוס למול עשרות אלפי אנשים בכיכר סנט פטרוס. תואר "מורה כנסייה" שמור לאנשים שיש בהם שילוב של גאונות וקדושה, ושלקחו חלק משמעותי בפיתוח והפצת הדוטטרינה הקתולית והרוחניות. במהלך הדרשה, האפיפיור אמר שחואן מאווילה היה "מומחה עצום בכתבי הקודש, בעל רוח נלהבת למסיון. הוא ידע לחדור באופן עמוק ביותר למסתורין של הגאולה שישוע פעל עבורו לטובת האנושות. אדם של אלוהים, הוא איחד בין תפילה תמידית לפעולה שליחית. הוא הקדיש עצמו לדרשנות ולעבודה על הסקרמנטים, והתרכז על המחויבות שלו לשיפור המועמדים לכמורה, הן של אנשי דת והן אם לאו, עם גישה פורה לרפורמציה של הכנסייה."

ביבליוגרפיה

Bunson, Matthew E. "Two Great Witnesses of the Faith." Catholic Answer 26, no. 6 (January 2013): 31-33. http://web.b.ebscohost.com/ehost/pdfviewer/pdfviewer?sid=a4aaaa01-6675-431a-bde2-9ff1f10ac9e0%40sessionmgr104&vid=1&hid=102(הקישור+אינו+פעיל) Coleman, David. "Moral formation and social control in the Catholic reformation: The case of San Juan de Avila." Sixteenth Century Journal 26, no. 1 (Spring 1995): 17-23. Ehlers, Benjamin. "Review of John of Avila: Audi, Filia: Listen, O Daughter". The Catholic Historical Review 94 (2). 2008: Catholic University of America Press: 72-371. http://www.jstor.org/stable/25027327.

Henderson, Silas. "St. John of Ávila." Priest 68, no. 12 (December 2012): 35-38. http://web.b.ebscohost.com/ehost/pdfviewer/pdfviewer?sid=1417300f-54df-4114-9aa0-2529632bcbd5%40sessionmgr120&vid=1&hid=102(הקישור+אינו+פעיל)

Luis Gabriel-Stheeman, Jose del Valle, editors. The Battle Over Spanish Between 1800 and 2000: Language & Ideologies and Hispanic Intellectuals. New York: Routledge 2002. 15-22

Wilke, J. C. "John of Avila, St.". In Catholic University of America. New Catholic Encyclopedia. 7 (Hol–Jub) (2d ed.). Washington, D.C 2003 Gale. p. 446–449

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חואן דה אווילה בוויקישיתוף

• חואן דה אווילה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• חואן דה אווילה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)