החגיגה נעשית בדרך כלל על ידי כובש השער, ולעיתים מעורבים בה גם מבשל השער ואף חברי קבוצתו האחרים. לעיתים מעורבים בחגיגה גם צוות האימון או אוהדי הקבוצה. תוך התייחסות לפעולת חגיגת השער באופן כללי, לעיתים חגיגת השער כוללת פעולות מיוחדות, כמו הורדת החולצה, ביצוע סלטה ופעולות נוספות.
חגיגות אלו נפוצות יותר בענפי ספורט בהם בדרך כלל הניקוד הוא נמוך יחסית, כגון כדורגל והוקי קרח, בהן לכל נקודה/שער יש משמעות גבוהה יותר.
המבקיע מעמיד פנים שהוא יורה בנשק חם או שעושה תנועות של אקדחים בידיו.[9][10]
המבקיע מצביע לעבר השמיים, כדי להביע תודה לאלוהים או להביע כבוד ולהקדיש את השער לאדם שנפטר.
המבקיע מנשק את טבעת הנישואין שלו או מחווה אותיות משם בת-הזוג ומקדיש לה את השער.
המבקיע מסמן לב באצבעותיו לעבר הקהל או לעבר בן משפחה.
המבקיע רץ על המגרש כשהוא מושיט את ידיו לצדדים ומחקה מטוס.
המבקיע מנענע את ידיו כאילו הוא אוחז תינוק או "מוצץ" את אצבעו כמחווה לילדיו, או מכניס את כדור המשחק מתחת לחולצתו כדי לרמוז כי הוא ואשתו מצפים לילד.
המבקיע שם את ידיו מאחורי אוזניו ו"מתאמץ" לשמוע טוב יותר את תגובת הקהל. הדבר נעשה בדרך כלל כאשר שחקן מקבל שריקות בוז במהלך המשחק ולאחר מכן מבקיע, או כששחקן מבקיע מול המועדון הקודם שלו ורוצה להביע את מורת רוחו מכך שוויתרו עליו.
המבקיע וחברי קבוצתו מבצעים "ריקוד" מיוחד.
המבקיע מבצע פעולה אקרובטית, כגון סלטה קדמית או אחורית. חלק מהמועדונים אוסרים על ביצוע פעולות אקרובטיות מחשש לפציעת השחקן.
המבקיע מרים את הכדור ורץ להניח את הכדור על נקודת אמצע המגרש. המהלך משמש בדרך כלל שחקנים בקבוצות הזקוקות לכיבוש שערים נוספים, במטרה למנוע בזבוזי זמן מצד הקבוצה היריבה.
חברי קבוצתו של המבקיע כורעים על ברכיהם ומעמידים פנים שהם מצחצחים את נעליו.
המבקיע כורע על הקרקע כתפילה לאלוהים, מוציא כיפה או מניח ידו על פניו ואומר את תפילת "שמע ישראל".
המבקיע 'מצדיע' לקהל, ברצינות או בלגלוג, או מבצע כלפיהם תנועת "הרגעה".
המבקיע קופץ וחובט באוויר.
המבקיע מושך את חולצתו על פניו.
המבקיע רץ אל תוך קהל האוהדים.
המבקיע רץ לאורך המגרש.
המבקיע מנשק את קעקועיו, לאות כבוד למה שהם מסמנים.
המבקיע פוגע או בועט בדגל הקרן.
המבקיע רץ וצורח בפה פעור לרווחה.
המבקיע שולח נשיקה לעבר הקהל, כאות חיבה או כפרובוקציה.
המבקיע מנשק את תג המועדון/המדינה שעל חולצתו, כדי להראות את אהבתו ונאמנותו למה שמייצג הסמל. קפטנים, לעיתים, מנשקים את סרט הקפטן שעל זרועם.
על פי כללי המשחק (כלל 12): ”מותר לשחקן להפגין את שמחתו כאשר הובקע שער, אך אסור שהחגיגה תהיה מוגזמת.”[11]
פיפ"א קבעה כי חגיגות שכוללות הסרת חולצה, זינוק מחוץ לגבולות המגרש לעבר יציע האוהדים, הסתה של הקהל או התגרות בו, יהיו אסורות, והשחקן החוגג ייענש בכרטיס צהוב, ובמקרה הצורך - גם בכרטיס אדום.
שחקנים עלולים להיקנס גם על חשיפת חולצות המכילות מסר כלשהו המופנה אל הצופים המוסתרות מתחת לחולצת המשחק.
לעיתים, שחקנים עוברים בין מועדונים וכאשר הם מבקיעים מול מועדון הקודם שלהם, הם נוהגים לא לחגוג את השער כאות כבוד למועדון ולקהל.
ב-5 בדצמבר 2004, כששיחק במדי סרבט ז'נבה, בישל פאולו דיוגו שער בדקה ה-87. דיוגו קפץ מעבר לגדר המפרידה בין המגרש לעובדים, וטבעת הנישואין שלו נתפסה בגדר וקטעה את אצבעו. השופט העניש אותו בכרטיס צהוב על בזבוז זמן המשחק, כשלמעשה הוא והאנשים סביבו חיפשו את האצבע.[13]
ב-6 בספטמבר 2006 כבש פביאן אספינדולה שער במדי ריאל סולט לייק, וחגג את השער (שלאחר מכן נפסל בטענת נבדל) בסלטה לאחור, שגרמה לו פציעה בקרסול שהשביתה אותו לחודשיים.[14]
באוקטובר 2014 מת הכדורגלן ההודי פטר ביאקסאנגזואלה לאחר שבעת חגיגת שער נכשל בביצוע סלטה, ובעת הנחיתה גרם לפגיעה קטלנית בעמוד השדרה שלו.[15]
.jpg)
