ז'ורז'-אז'ן אוסמן

הברון ז'ורז'-אז'ן אוסמן (בצרפתית: Georges-Eugène Haussmann;‏ 27 במרץ 1809 – 11 בינואר 1891) היה מתכנן עירוני צרפתי ומושל מחוז הסן מ-23 ביוני 1853 ועד 5 בינואר 1870. בתפקידו זה עמד בראש התכנון והבנייה מחדש של פריז במחצית השנייה של המאה ה-19, בזמן הקיסרות השנייה.

ז'ורז'-אז'ן אוסמן
Georges-Eugène Haussmann

לידה	27 במרץ 1809 פריז, הקיסרות הראשונה
פטירה	11 בינואר 1891 (בגיל 81) פריז, צרפת
מקום קבורה	פר לשז
מקום לימודים	תיכון הנרי הרביעי תיכון קונדורסה הקונסרבטואר של פריז
תחום יצירה	תוכנית אוסמן להתחדשות פריז
פרסים והוקרה	צלב גדול של לגיון הכבוד מפקד במסדר העיבור ללא חטא של וילה ויצ'וזה אביר הצלב הגדול במסדר העיבור ללא חטא של וילה ויצ'וזה Knight Grand Officer of the Order of Carlos III
בן או בת זוג	Louise Octavie de Laharpe (1838–?)
צאצאים	Valentine Haussmann

ביוגרפיה

אוסמן נולד בפריז, למשפחה פרוטסטנטית מאלזס. הוא התחנך בבית הספר היוקרתי קולז' אנרי הרביעי בפריז. לאחר מכן למד משפטים, ובמקביל למד בקונסרבטוריון של פריז. התמנה לתת-מושל קהילת נראק (Nérac) בשנת 1830, ועלה מהר בסולם הדרגות של השירות הציבורי עד שבשנת 1853 מונה למושל מחוז הסן.

אוסמן, שהוסמך על ידי נפוליאון השלישי לקדם תוכנית של רפורמות תכנוניות בפריז, תכנן את יער בולון שממערב לעיר, ושיפר רבות את הגנים הקטנים של פריז. ארמון לוקסמבורג שבגני לוקסמבורג נחצה כדי לאפשר הקמה של רחובות חדשים, ושדרות סבסטופול (Boulevard de Sebastopol), שחוצות את האיל דה לה סיטה וממשיכות דרומה כשדרות סן מישל (Boulevard St Michel), נסללו על פני אזורים מיושבים. בנוסף, רחובות צרים רבים של פריז שונו והפכו לשדרות (boulevards) רחבות. מקור מים חדש, מערכת ביוב עצומה, גשרים חדשים, בית אופרה ומבני ציבור נוספים, ניפוח והכללה של אזורים מרוחקים בתוך העיר, כל אלו היו בין הישגיו של המושל, שהושגו בעזרת ניהול נועז של כספי הציבור.

בשנת 1865 ניתנה הלוואה בת 250 מיליון פרנק לעיריית פריז, ועוד 260 מיליון ניתנו בשנת 1869. סכומים אלו לא יכלו לכסות את כל תכנוניו של אוסמן, והדבר הביא לפיטוריו בידי ממשלתו של אמיל אוליבייה (Émile Ollivier). לאחר נפילת הקיסרות השנייה הוא שהה כשנה מחוץ לארצו, אך חזר לחיים הציבוריים בשנת 1877, כאשר הפך לסגן מושל אז'אקסיו (Ajaccio, עיר צרפתית באי קורסיקה).

לעבודתו הייתה השפעה מכרעת על עיצוב פניה של פריז. לפי ההערכות עבודתו הרסה חלקים רבים של פריז הימי ביניימית, ועל פי אומדנים שונים, הוא שינה כשישים אחוזים ממבניה של העיר. בראש ובראשונה עיצב מחדש את כיכר האטואל (Place de l'Etoile) ויצר שדרות רחבות וארוכות שכינסו את נקודת המבט לעבר מונומנטים כגון שער הניצחון והאופרה גרנייה.

אוסמן נבחר לסנטור בשנת 1857, לחבר באקדמיה לאמנויות ב-1867, ועוטר באות לגיון הכבוד בשנת 1862. את שנות חייו האחרונות הקדיש לכתיבת זיכרונותיו. הוא נפטר בפריז, ונקבר בבית הקברות פר לשז. על שמו נקראת שדרת אוסמן, שברובע השמיני של העיר.

תוכנית אוסמן לפריז

הרחובות העיקריים שנוצרו או שונו בפריז בין 1850 ל-1870

ערך מורחב – תוכנית אוסמן להתחדשות פריז

בין המהפכה של 1789 לבין תוכניתו של אוסמן לשיפוץ העיר פריז בשנות השישים של המאה ה-19 השתנתה תפיסת העיר ממרכז פוליטי בעיקרו למרכז כלכלי וחברתי. טכנולוגיות מודרניות כמסילות רכבת ונורות גז היו מסוגי הנוחיות שמעמד הבורגנות העולה יכול היה ליהנות מהם בחיי המותרות שלהם. מרחבים חדשים שנוצרו במהלך השיפוצים עודדו את הבורגנות להתהדר בהונם החדש, וחוללו צמיחה כלכלית חדה. ישנן שתי נקודות מבט שונות על מפעלו של ברון אוסמן והשינויים שהביא על העיר: מאחת הוא נתפס כאדם שהרס את פריז הישנה, מהשנייה הוא יוצרה של פריז החדשה והמודרנית.

ברון ז'ורז'-אז'ן אוסמן נשכר על ידי נפוליאון השלישי ב-22 ביוני 1853 כדי להפוך את פריז ל"מודרנית". בשכרו את אוסמן קיווה הקיסר שניתן יהיה לעצב מחדש את פריז כעיר עם מבני מגורים משופרים, רחובות בטוחים יותר, תנאי תברואה טובים, מסבירת פנים וידידותית לקונים, עם זרימת תנועה טובה יותר, וכן רחובות כה רחבים עד שמורדים לא יוכלו לחסום אותם בבריקאדות, וגדודי צבא ותותחנים יוכלו להתנייע בה בקלות במקרה הצורך. אוסמן יצר שדרות רחבות שקישרו בין תחנות הרכבת המרכזיות כך שחיילים מהפרובינציה יוכלו להיכנס לפעולה תוך זמן קצר (כזו היא, למשל, שדרת סטרסבורג (boulevard de Strasbourg), שמקשרת בין תחנת גאר דה ל'אסט לגאר די נור). ביצוע שינויים אלו היה בין הגורמים לדיכוי המהיר של הקומונה הפריזאית בשנת 1871. מאז מהפכת 1848, ראש הממשלה אדולף תייר התכונן באובססיביות להדיפת המרי הפריזאי הבא. תוכניתו הייתה לסגת מהעיר כדי להתכונן כראוי ולכבוש אותה מחדש עם כוח צבאי נוסף. תכנון הרחובות והשדרות של אוסמן, יחד עם המקום המרכזי שניתן לרכבות, הפכו את תוכניתו להצלחה מוחצת, ואדולף תייר ריסק בקלות את הקומונרים.

אוסמן הצליח לבצע רבות מתוכניותיו על ידי קריעה והריסה של רחובות ישנים ומפותלים רבים, וכן של בתי מגורים עגולי פינות בעיר, אותם החליף בשדרות הרחבות עם שורות העצים ובגנים היוקרתיים בהם מפורסמת פריז כיום. מאפיינים נוספים של תוכנית אוסמן כוללים גובה בנייה אחיד, ובניית התנועה בעיר סביב מונומנטים, כגון האופרה גרנייה ושער הניצחון.

תוכניתו של אוסמן היוותה השראה עבור תנועות ארכיטקטורה חשובות, כגון "תנועת העיר היפה" בארצות הברית. בתכנונן של ערים רבות, כשיקגו, לונדון ומוסקבה, ניכרת השפעתו של מתכנן הערים הצרפתי.

שבחים וביקורת

אוסמן כגיבור

גוסטב קייבוט, כיכר אירופה בעת הגשם (1877). מראה אופייני של פריז המודרנית על שדרותיה הרחבות לאחר שיפוציו של אוסמן

בספרה נופים פריזאים (Parisian Views) כותבת ההיסטוריונית שלי ריץ' (Shelley Rice) כי "מרבית הפריזאים [במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-19] חשבו [שהרחובות] מלוכלכים, צפופים ומזיקים לבריאות...מכוסים בבוץ, ובבקתות ארעיות, זוהמה מבאישה, סמני עוני, וכן זבל ופסולת שנותרו בשל מערכת ביוב מזוהמת שאינה מתפקדת..." (עמ' 9). עבור אנשים אלו, אוסמן הוציא לפועל תוכנית שהייתה הכרחית לעיר בפרט ולצרפת בכלל.

כמה מגעילה הייתה פריז לאחר שנים של הזנחה. כיצד ניתן היה להיחנק במסדרונות האפלים, הצרים והטחובים שאנו אוהבים לכנות הרחובות של פריז! ניתן היה לחשוב שנמצאים בעיר תת-קרקעית, כה כבדה הייתה האווירה, כה חשוכה!

— the Vicomte de Launay, 1838, as quoted in Rice, p. 9

אוסמן כמחריבה של פריז

פריזאים רבים הוטרדו מהריסת "השורשים הישנים" של עירם. ההיסטוריון רוברט הרברט טוען כי "ההרס הנמשך של פריז הפיזית הוביל להרס פריז החברתית", ויצר תחושת זרות וניכור: "שוב אין הם חשים עצמם בני-בית בה", טוען ולטר בנימין, "האופי הלא-אנושי של הכרך מתחיל לחדור לתודעתם". השיפוצים היקרים ובניית בתים מפוארים לאורך השדרות במקום אלו שנהרסו, הביאו לעליית יוקר המחיה ומחירי השכירות בעיר, וגרמו לדחיפת מעמד הפועלים מהעיר אל הפרברים. יתרה מזו, טוען בנימין:

מטרתם האמיתית של מבצעי האוסמן הייתה הבטחת העיר מפני מלחמת-אזרחים. הוא רצה למנוע את אפשרות הקמתן של בריקדות בפריס לנצח-נצחים...רוחב הרחובות אמור היה לעשות את הקמתן לבלתי-אפשרית ורחובות חדשים אמורים היו ליצור את הדרך הקצרה ביותר בין הקסרקטינים ורובע הפועלים.

— בנימין, מבחר כתבים, כרך ב: הרהורים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תרגום: דוד זינגר, עמ' 44

אוסמן ספג ביקורת בשל העלות העצומה של מפעלו, ונפוליאון השלישי פיטר אותו ב-5 בינואר 1870 כדי לשפר את הפופולריות הדועכת שלו.

לקריאה נוספת

• Baron Haussmann, Mémoires, trois tomes publiés en 1890 et 1893 מהדורה חדשה יצאה לאור בשנת 2000 בהוצאת Seuil

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ז'ורז'-אז'ן אוסמן בוויקישיתוף

• ז'ורז'-אז'ן אוסמן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ז'ורז'-אז'ן אוסמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• זכרונותיו של אוסמן (בצרפתית)