ז'אן-בטיסט קלבר

ז'אן-בטיסט קלֶבֶּר (בצרפתית: Jean Baptiste Kléber‏; 9 במרץ 1753 – 14 ביוני 1800) היה גנרל צרפתי בצבא נפוליאון. נודע בעיקר כמנצח הקרב מול הר תבור שהתקיים בין כוחות צרפתיים וכוחות האימפריה העות'מאנית ואחרים, בין גבעת המורה והר תבור, במקום שבו נמצא בימינו מושב מרחביה ב-16 באפריל 1799, במהלך מסע נפוליאון בארץ ישראל.

אין לבלבל ערך זה עם הערך "ז'אן-בטיסט קולבר".

ז'אן-בטיסט קלבר
Jean-Baptiste Kléber

לידה	9 במרץ 1753 שטרסבורג, צרפת
נרצח	14 ביוני 1800 (בגיל 47) קהיר, האימפריה העות'מאנית
מקום קבורה	Cronenbourg French National Cemetery
מדינה	צרפת
בן או בת זוג	פאולין פורס
השתייכות	הצבא הצרפתי הלאומי, צבא צרפת
דרגה	גנרל דיוויזיה
פעולות ומבצעים
מלחמת הירושה הבווארית כיבוש יפו (1799) המצור על עכו (1799) קרב תבור Chouannerie מלחמות המהפכה הצרפתית המלחמה בוואנדה קרב און
עיטורים
שמות החקוקים בשער הניצחון בפריז

האנדרטה לזכרו בכיכר קלבר (אנ'), שטרסבורג

חייו ופועלו

קלבר נולד בעיר שטרסבורג שבה עבד אביו כבנאי. הוא קיבל הכשרה באדריכלות בפריז ובמקומות אחרים. כנער התערב לטובתם של שני אצילים גרמנים בקטטה בטברנה, ואלו פעלו לקבלתו לבית הספר הצבאי במינכן. לאחר שסיים את חוק לימודיו הצטרף כקצין לצבא האוסטרי, אך פרש בשנת 1783 משום שנוכח כי מוצאו הפשוט הוא מכשול בקידומו כקצין.

כששב לצרפת מונה למפקח על הבניינים הציבוריים בעיר בלפור, שם למד היטב את נושא הביצורים ומדעים צבאיים אחרים. בשנת 1792 התנדב לשרת בצבא המהפכה הצרפתי, ובשל ידיעותיו בנושאים צבאיים התקדם במהירות לדרגת לוטננט-קולונל.

במצור על העיר מיינץ בחודש יולי 1793 הצטיין, ועל אף שהעיר נפלה ומגיניה נכנעו, קלבר הושב מיד למינויו כקצין וכבר באוגוסט 1793 קודם לדרגת בריגדיר גנרל. במרץ 1794 הצטיין בדיכוי ההתקוממות בחבל ואנדה, וחודשיים לאחר מכן מונה למפקד דיוויזיה והועלה לדרגת גנרל. היכרותו הקרובה עם הגנרל מרסו (Marceau), שהיה כוח עולה בצבא הצרפתי בימים אלו, ועמו הביס קלבר את המלוכנים בקרבות לה מאן (Le Mans) וסאבנה (Savenay), סייעה בקידומו. ברוח אותם הימים הודח מתפקידיו כאשר טען שיש להתייחס מורדי ואנדה במתינות, אך באפריל 1794 נקרא בחזרה לשירות.

קלבר גילה מיומנות ונחישות בפעולות רבות באזור שרלרואה, ובמיוחד בקרב פלארוס (אנ') (26 ביוני 1794). בחורף של שנת 1795 הטיל מצור על מיינץ. בשנים 1795 ו-1796 החזיק לזמן קצר במשרת המפקד הראשי של הצבא.

אחרי הסכם קמפו פורמיו ב-1787 והנסיגה אל הריין סירב לקבל את הפיקוד על הצבא באופן מלא, ופרש בתחילת שנת 1798 לעיסוקים פרטיים. קלבר שב לשירות כמפקד דיוויזיה במסע נפוליאון למצרים. הוא נפגע בראשו באלכסנדריה כבר בתחילת המערכה, ולא השתתף בקרב הפירמידות, אך שימש כמושל אלכסנדריה לאחר כיבושה. במהלך מסע נפוליאון בארץ ישראל בשנת 1799 עמד בראש המשמר הקדמי. הוא כבש את אל-עריש, עזה ויפו, וניצח בקרב אל מול הר תבור ב־16 באפריל 1799, שם הביס כוחות גדולים בהרבה מכוחותיו, ואיבטח את אגפו של נפוליאון בשעה שזה עסק במצור על עכו.

כאשר שב נפוליאון לצרפת לקראת סוף שנת 1799 הותיר את קלבר כמפקד הכוחות במצרים. לאחר המסע הכושל לארץ ישראל, ולאחר התבוסה הימית בקרב הנילוס, שהנחיל האדמירל הורציו נלסון, היו הכוחות הצרפתיים המותשים רחוקים מרחק רב מצרפת, ללא כל סיכוי לשוב אליה או להחזיק בשטחים שכבשו. קלבר נשא ונתן עם האדמירל סידני סמית באל-עריש, אך מפקדו של סמית, לורד קית' (Keith), סירב לאשר את התנאים, שכללו החזרה של הלוחמים אל אדמת צרפת. בצר לו התקיף קלבר את העות'מאנים בהליופוליס בכוח של 10,000 איש כנגד 60,000. למרות נחיתות כוחותיו, הוא הביס את יריביו בקרב זה שהתרחש ב-20 במרץ 1800, ושב וכבש את קהיר אשר התמרדה כנגד השלטון הצרפתי.

קלבר, בנו של פעיל במסדר הבונים החופשיים ובונה חופשי בעצמו, ייסד שלוחה של המסדר במצרים. בינואר 1800 פתח הקים את "לשכת איזיס" בקהיר והיה המאסטר הראשון שלה.

קלבר נרצח ב־14 ביוני 1800 בקהיר על ידי קנאי מוסלמי. מאז 1838 קבורים שרידיו תחת האנדרטה לזכרו בכיכר הנושאת את שמו בשטרסבורג. ליבו טמון בכד באולם הקבורה התת-קרקעי של כנסיית סן לואי (צר') במתחם האינווליד בפריז.^[1] בעיר הולדתו שטרסבורג הוקמה אנדרטה לזכרו במרכז כיכר הנושאת את שמו. המחזאי המצרי אלפרד פרג כתב מחזה בשם "סולימאן מחלב" על המתנקש.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ז'אן-בטיסט קלבר בוויקישיתוף

• ז'אן-בטיסט קלבר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ז'אן-בטיסט קלבר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

1. לירון מילשטיין, ‏24 שעות בשטרסבורג, באתר ‏מאקו‏, 17 באוקטובר 2018