Loading AI tools
ועידת מדינות אסיה ואפריקה שנערכה בשנת 1955 בעיר באנדונג שבאינדונזיה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ועידת באנדונג (Bandung) היא ועידת מדינות אסיה ואפריקה שנערכה בשנת 1955 בעיר באנדונג שבאינדונזיה. מטרות הוועידה היו קידום שיתוף פעולה כלכלי ותרבותי בין מדינות אפריקאיות ואסייתיות והתנגדות לקולוניאליזם.
ועידת באנדונג התכנסה ב-17 באפריל 1955. בוועידה השתתפו 29 מדינות אסיה ואפריקה, שרובן הגיעו לעצמאות שנים אחדות בלבד קודם לכן, מהן 23 מדינות מאסיה ו-6 מדינות מאפריקה (מתוכן 9 מדינות ערביות). היו אלה כל המדינות העצמאיות באותה עת בשתי היבשות, מלבד ישראל וקוריאה שלא הוזמנו, טאיוואן שלא הורשתה להשתתף בתור "מדינת סין" (כפי שהוכרה אז באו"ם) עקב הזמנתה של סין העממית ומונגוליה שנחשבה למדינת חסות של ברית המועצות. ישראל לא הוזמנה להשתתף בוועידה בלחץ מדינות ערב, שאיימו להחרים את הוועידה אם ישראל תשתתף בה[1]. כמו כן אחת המוזמנות, הפדרציה המרכז אפריקאית סירבה להזמנה[2]. המטרות המוצהרות של הוועידה היו להשיג הרגעה של האווירה המתוחה שנוצרה בעולם על ידי המלחמה הקרה, ומאבק בקולוניאליזם[3].
הוועידה החליטה על עשרה עקרונות:
מגמת הוועידה בדיוניה ובעקרונות אלו הייתה מגמה של אי-הזדהות, נייטרליות.
במהלך הוועידה הותקפה מדינת ישראל על ידי המשתתפים ובהם נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר. המופתי חאג' אמין אל-חוסייני הופיע לפתע באולם הוועידה ותקף את מדינת ישראל בחריפות. הוועידה החליטה כי מדינות אפריקה ואסיה יתייצבו לצד הערבים בסכסוך הערבי-ישראלי, וקראה להחזרת מדינת ישראל לגבולות החלוקה. ההחלטה התקבלה פה אחד, כולל קולה של טורקיה, שקיימה יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל. החלטות הוועידה בעניין הסכסוך הישראלי-ערבי מותנו במקצת בזכות דעתן של הודו ובורמה, שהוסיפו לנוסח פסקה הקובעת כי החלטות הוועידה יבוצעו בדרכי שלום בלבד. החלטות הוועידה גרמו להגברת בידודה של מדינת ישראל בזירה הבינלאומית ולהרגשת פגיעה בציבור ובהנהגת המדינה.
מדיניות החוץ של מצרים הושפעה רבות מן הוועידה. יש הרואים באירוע זה את המעבר של תנועת הקצינים החופשיים, שהשתלטה על מצרים במהפכה ביולי 1952, מהמישור הלאומי אל המישור הבינלאומי. נאצר, שזו הייתה הופעתו הראשונה בפורום בינלאומי, קשר קשרים איתנים עם מספר מנהיגים שהשתתפו בוועידה, ולאחריה החל לארח בקהיר כינוסים של המדינות החדשות. מצרים תפסה את הנייטרליות שהביעה הוועידה ביחס למלחמה הקרה לא כנייטרליות פסיבית, אלא כמחויבות לפעול באופן אקטיבי למען שחרור העמים מהשלטון הקולוניאליסטי. בהתאם לתפיסת "נייטרליזם חיובי" זה, נאצר החל לסייע לארגונים מהפכניים באפריקה לחתור תחת בריטניה וצרפת, שעדיין שלטו באזור[4]. הוועידה גם סימלה את הנטישה המצרית את המערב והחבירה לגוש הקומוניסטי. יש הגורסים[דרושה הבהרה] כי במהלך הוועידה נרקמה עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-מצרית שיצאה לפועל בספטמבר 1955[5]. יש הטוענים[דרושה הבהרה] כי מפנה זה במדיניות החוץ המצרית הביא בסופו של דבר להלאמת תעלת סואץ ולמלחמת סיני בסוף 1956.