ועדת וודהד

ועדת וודהד (באנגלית: Woodhead Comission) אשר שמה הרשמי היה הוועדה לחלוקת ארץ ישראל (Palestine Partition Comission), הוקמה כהמשך לוועדת פיל. הוועדה קבעה שמסקנות ועדת פיל אינן מעשיות והציעה חלוקה אחרת בה המדינה היהודית המוצעת קטנה בהרבה.

היסטוריה

בספטמבר 1937 הצהיר אנתוני אידן, שר החוץ של בריטניה, בפני מועצת חבר הלאומים שיש כוונה לשלוח גוף מיוחד לארץ ישראל לניהול משא ומתן עם היהודים ולהגיש תוכנית מפורטת לחלוקת ארץ ישראל^[1]. גוף כזה לא קם ולקראת סוף 1937 עלו השערות שבריטניה מבקשת לסגת לגמרי מתוכנית החלוקה. בעקבות זאת פרסמה ממשלת בריטניה בתחילת ינואר 1938 ספר לבן^[2] המכריז על הקמת ועדת חלוקה, אך מבלי לנקוט בשמות חבריה^[3].

לוועדה ניתנה ההוראה הבאה:

להציע גבולות לשטחים המוצעים ליהודים ולערבים ולשטחים שיהיו תחת שלטון ממשלת בריטניה, גבולות ארעיים וקבועים שיאפשרו את ייסודן הסופי של המדינה הערבית והמדינה היהודית בכוחות הגנה מספיקים, ובכלכלה עצמית, בתנאי שהמדינה היהודית תכיל בתוכה את המינימום של ערבים ועמדות כלכלה ופרנסה ערביות, והמדינה הערבית תכיל בקרבה את המינימום של יהודים ועמדות כלכלה ופרנסה יהודיות.^[4]

בראש ועדת וודהד עמד ג'ון וודהד, בעל ניסיון במנהל הקולוניאלי בהודו, ועמו נתמנו אליסון ראסל (Russell), עורך דין, בעל ניסיון במנהל הקולוניאלי הבריטי, ואלכסנדר פרסיבל ווטרפילד (Waterfield)^[5], אשר היה עובד מדינה בכיר, ששירת בעבר באירלנד. תומאס ריד (Reid), שאף הוא שירת במנהל הקולוניאלי בהודו, התמנה לוועדה מאוחר יותר.

לוועדת וודהד הועבר מסר מממשלת בריטניה שיש לפסול את ועדת פיל באופן מידי, ולהביא לריצוי הצד הערבי שהיווה חלק חשוב יותר כעת בארץ ישראל לעומת היהודים. אחד מחברי הוועדה, ט. ריד, אף אמר בבואו לארץ ישראל: "אין זה צודק ואין זה רגיל להציע שמהגרים הבאים מחלקי עולם שונים יבואו לארץ ישראל ויטלו מידי תושבי הארץ את הריבונות עליה. אין זה גם מן החכמה הפוליטית כלל ועיקר, משום שמעשה כזה יביא לידי מחלוקת ושפיכת דמים ויהיה אסון לכל הנוגעים בדבר".^[4]

ועדת וודהד הגיעה בסוף אפריל 1938 לארץ ישראל^[6] וחקרה את המאורעות שהביאו להמשך הסכסוך, וב-9 בנובמבר פרסמה את החלטותיה.

מסקנות הוועדה

הוועדה הגיעה למסקנה שאין בידי המנדט והוועדה אפשרות מעשית סבירה לחלוקה של ארץ ישראל למדינה ערבית ומדינה יהודית שתאפשר הקמתן תחת התנאים שהוגדרו. בהתייחס לוועדת פיל נכתב כי זו תכיל בגבולות המדינה היהודית קרוב ל-50% ערבים שברשותם קרוב ל-80% מאדמותיה, בעוד שבשטח שיועד למדינה הערבית כמעט ואין יהודים. בשל כך, לפי ועדת וודהד, לא יהיה אפשרי לבצע חילופי אוכלוסין בין שתי המדינות אם יקומו לפי מתווה ועדת פיל, ולכן התוכנית איננה מתקבלת על הדעת ("unacceptable"). באומרה זאת למעשה סגרה את הגולל על מסקנות ועדת פיל.

עם זאת, הציגה הוועדה שתי חלופות אחרות, המנוגדות להמלצות ועדת פיל, לחלוקת ארץ ישראל:

• לדעת הרוב, ניתן להקים מדינה יהודית הכוללת את שטחי עמק יזרעאל ומישור החוף עד אזור רחובות.
• שניים מחברי הוועדה הציעו תוכנית חלוקה משלהם, שזכתה לשם "תוכנית C"^[4]. בתוכנית זו נקבעה חלוקה כלהלן:

• מדינה יהודית תהיה בין שטחיה של רחובות כיום עד לקיבוץ נחשולים הסמוך לזכרון יעקב.
• מדינה ערבית תהיה על כל שטחי ארץ ישראל האחרים, כולל עבר הירדן המזרחי.
• המסדרון לירושלים - הוועדה סברה שאין לתת אותו לאף אחד מהצדדים.

היהודים הגיבו בחריפות לוועדה ולא התייחסו למסקנותיה, דבר שגרם מידית לכשלונה.

מכיוון שגם רעיון זה כשל, החליטה בריטניה להזמין את שני הצדדים למפגש בבריטניה ב-7 בפברואר 1939, שנקרא לימים ועידת השולחן העגול.

ראו גם

• ועדות חקירה לארץ ישראל

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ועדת וודהד בוויקישיתוף

• ועדת וודהד, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
• מפות מתוך דו"ח וודהד, מאוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. ב. לוקר, מדוע מתמהמהת הועדה?, דבר, 8 בדצמבר 1937
2. כך היא כונתה בעיתונות. ראו למשל: הערב - ההודעה על מינוי הועדה החדשה, הַבֹּקֶר, 4 בינואר 1938
3. הודעת הממשלה על תפקידי הועדה החדשה, דבר, 5 בינואר 1938
4. יהודה סלוצקי, ספר תולדות ההגנה, כרך ב', עמ' 786, הוצאת מערכות, 1964
5. הרכב הועדה החדשה לארץ ישראל, הצופה, 1 במרץ 1938
6. ועדת החלוקה הגיעה לירושלים, דבר, 28 באפריל 1938