Remove ads
ולאד הנזיר (ברומנית: Vlad Călugărul; בערך ב-1430–1435[1][2] – קרוב לוודאי ב-8 בספטמבר 1495 בבוקרשט), הידוע בכתביהם של היסטוריונים רומנים אחדים כולאד הרביעי, היה ווייבוד (שליט) של ולאכיה לתקופה קצרה בקיץ של 1481 ולאחר מכן בין השנים 1482–1495. אביו היה ולאד דראקול ואמו אשת אצולה וולאכית ששמה קלצונה[דרוש מקור]. הוא היה אחיהם למחצה של ולאד המשפד, ראדו היפה ומירצ'ה השני.
| ערך ללא מקורות | |
 | |||||||||||
| ולאד הנזיר, בתמונה מהמאה ה-19 | |||||||||||
| לידה |
1425 טרנסילבניה | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
נובמבר 1495 (בגיל 70 בערך) ולאכיה | ||||||||||
| מדינה | ולאכיה | ||||||||||
| בת זוג |
ראדה סמרנדה מריה פאלאולוגינה | ||||||||||
| שושלת בית דרקולשט (ענף של בית בסאראב) | |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
ולאד הנזיר נולד בסביבות 1430–1435 בשם פטרו,[2] בן מחוץ לנישואים של השליט וולאד דראקול. הוא הוסמך בגיל צעיר כנזיר בשם פחומייה (Pahomie), לכן כונה מאוחר יותר ולאד "הנזיר". בימי שלטונו של ולאד המשפד, בעודו עדיין בגלות בטרנסילבניה, תחת הגנתם של בורגנים סקסונים מהעיר סיביו הוא כונה על ידיהם "סאקרדוס ולאקורום" (הכומר של הרומנים). עוד בשנת 1457 התלונן ולאד המשפד עליו באיגרת אל נכבדי העיר בראשוב (קרונשטאט) שהוא חותר תחתיו ודרש לסלקו מחבל האמלש הסמוך לגבול ולאכיה[3] בסופו של דבר, מימש ולאד הנזיר את שאיפותיו רק כעבור 25 שנה.
רקע
אביו, ולאד דראקול, החזיק בשלטון קודם לכן, וכך גם אחיו מירצ'ה השני, ראדו היפה, ולבסוף ולאד המשפד. המאה ה-15 הייתה תקופה לא יציבה בוולאכיה, והשלטון עבר במהירות בין השליט אחד לשני. ולאד דראקול עלה לכס המלכות לראשונה בעקבות מותו של אחיו (דודו של ולאד הנזיר) אלכסנדרו אלדיה. שני בניו הצעירים, ולאד (לימים "המשפד") וראדו, היו במשך מספר שנים בני ערובה באימפריה העות'מאנית, לאחר שאביהם נדרש להשאירם בקושטא במסגרת ההסכם עם הסולטאן בנוגע להשבת מאוחור יותר הצטיינו וולאד המשפד ואח נוסף, מירצ'ה (מירצ'ה השני) מפקדי צבא מנוסים, ושניהם ראו הצלחה בקרבות נגד העות'מאנים. בשנת 1447, מירצ'ה השני ואביו, ולאד דראקול נתפסו ונהרגו באכזריות במהלך מסע צבאי שניהל נגדם המצביא ההונגרי יאנוש הוניאדי בוולאכיה. יותר מאוחר, בשנת 1456 העלו העות'מאנים את ולאד המשפד על כס השלטון הוולאכי. בשש שנות מלוכתו הראשונה הפך ולאד המשפד לאויב מושבע של הטורקים וניהל נגדם מאבק מזוין. אחרי הדחתו, נפלט ולאד המשפד לטרנסילבניה ונכלא שם לשנים רבות על ידי מלך הונגריה, מתיאש הוניאדי, בנו של יאנוש הוניאדי. בזמן הזה אחיו, ראדו היפה, ידיד נאמן של הסולטאן העות'מאני, עלה לשלטון במקום ולאד. אחרי חילופי שלטון חוזרים בין ראדו היפה ובין בסאראב הזקן לאיוטה, ופטירתו של ראדו בגלות טרנסילבניה, עלה שוב בסאראב הזקן על כס המלכות, רק כדי לאבדו בשנת 1476 לידי ולאד המשפד, ששוחרר סוף סוף מן הכלא ההונגרי והוחזר לוולאכיה בסיועם של כוחות הונגרים-טרנסילבנים ושל שליט מולדובה, שטפן הגדול. אולם כעבור חודשים מעטים באותה שנה 1476 נהרג ולאד המשפד בקרב עם בסאראב הזקן .
באוגוסט 1477 נמצא ולאד הנזיר בפגראש, בגבול ולאכיה, וציפה לגייס שם תמיכה על מנת לפלוש לוולאכיה ולהחליף את לאיוטה.[2] בנובמבר 1477 בסאראב הזקן, שהפך לחביב הטורקים, הודח סופית על ידי שטפן הגדול, שליט מולדובה. במקומו הועלה לכס המלכות בסאראב הצעיר צפלוש שגם הוא נכנע לעות'מאנים, בניגוד לציפיות השליט המולדבי.
עלייתו לשלטון ומלוכתו הראשונה
אחרי שבסאראב הצעיר צפלוש השתתף ב-1481 בפשיטת העות'מאנים למולדובה והובס יחד איתם בידי שטפן הגדול בקרב רמניקו סראט (ב-8 ביולי 1481), נכנס שוב שטפן עם כוחות צבאיים לוולאכיה והדיח אותו. במקומו העלה לכס המלכות את מירצ'ה, בן נוסף מחוץ לנישואים של ולאד דראקול. אך מול התנגדותם של התושבים, וגילוי הקשרים שיצר גם מירצ'ה עם העות'מאנים, שטפאן והמלך מתיאש של הונגריה הדיחו גם אותו והעלו לשלטון את וולאד הנזיר.[4] אירועים אלו מצוינים ב"כרוניקה של שטפאן הגדול" (Letopisețul lui Stefan cel Mare).
מלוכתו של ולאד הנזיר התחילה ב-8 ביולי 1481[2] וארכה חודש ושבוע.[2] בתמיכת הבויארים ממשפחת קראיובסקו בסאראב הצעיר "צפלוש" גייס בינתיים לוחמים בחבל אולטניה וב-16 באוגוסט 1481 הצליח לגרש את ולאד הנזיר לטרנסילבניה.[2]
מלוכתו השנייה
בדומה לרבים מקודמיו, מן הרגע שעלה שוב לכס הנסיכות ביולי 1482, לא נשאר ולאד הנזיר נאמן לקו המדיני האנטי-עות'מאני של שטפן הגדול, אלא עבר לצד הטורקים. כפי שהסביר ההיסטוריון ק.ג'ורסקו, "הבאיים שעל יד הדנובה היו הרבה יותר קרובים מצבאו של שטפאן או זה של המלך ההונגרי".[5] ולאד הנזיר ליווה את הסולטאן באיזיט השני במסע הכיבוש של המבצרים קיליה וצ'טאטיה אלבה.[6] כמן כן השתתף בסתיו 1484 בפלישת הביילרביי של רומליה, עלי, במולדובה, בהיעדרו של שטפאן ששהה אז בקולומיה. באיגרת לסולטאן בשנת 1492 הכריז שוב ולאד הנזיר על מסירותו ונאמנותו לסולטאן.
יחסי ולאד הנזיר עם טרנסילבניה היו לבביים עד התחלת שנת 1493. עד אז נהג השליט להתריע בפני שכניו מצפון על כוונות הטורקים לתקוף. אולם בשנת 1493 זעם ולאד הנזיר על בעלי טירת בראן ה"גנבים", חסם את דרכי הסוחרים בהרים ואף התיר לטורקים לפשוט על אזור בראשוב (בורצנלנד) ב-15 באוקטובר 1485.[2][7] קמו בינתיים טוענים נוספים לכתר ולאכיה.[7] אחד מהם, ולאד הקרוי ה"דוורניק", התחיל פעול מגבול טרנסילבניה עוד בשנות ה-1480. כפי שמעיד מסמך של ראדו הגדול משנת 1502, לבסוף הוא נלכד וראשו נערף. ב-1494 הופיע באזור סיביו טוען חדש לכתר ולאכיה בשם מיכניה, בנו של ולאד המשפד, שהסתנן כמה פעמים לשטח וולאכיה וגרם גם הוא להעכרת היחסים בין ולאד הנזיר לערי טרנסילבניה.[8]
Remove ads
אין עדויות על כך שמותו של ולאד הנזיר בסתיו של שנת 1495 נגרם על ידי סיבה לא טבעית. שלטונו הארוך מהרגיל והיציב[9] בהשוואה לאלה שלפניו נבע במידה רבה ממדיניות ההשלמה עם החסות העות'מאנית ומהעובדה ששטפן הגדול, שהגיע בינתיים להסכם פשרה עם הטורקים, העדיף לא להתערב יותר בוולאכיה (פרט לכיבוש המצודה קרצ'ונה, על יד אודובשט במרץ 1482). בנו של ולאד הנזיר, ראדו הגדול, ירש ממנו את השלטון.
ולאד הנזיר הובא לקבורה במנזר גלווצ'וקול שאותו הקים. השליט קונסטנטין ברנקוביאנו ששיפץ את הבניין הניח מצבה על קברו. מצבה זו לא נשמרה עד ימינו.[10]
Remove ads
ולאד הנזיר היה נשוי פעמיים. נשותיו היו:
- סמראנדה, אחות של הבויאר גרגינה, הפרקלאב של פויינאר. ההתנזרה בשם סאמונידה. היא ילדה לוולאד הנזיר ארבעה ילדים:
- ראדו הגדול – שליט ולאכיה (1495–1508).
- מירצ'ה.
- ולאד – שנפטר צעיר.
- קאפליה (Caplea) – שנישאה קודם ללוגופט סטאיקו, אחר כך לבויאר בוגדאן מפופשט (שעלה בהיירארכיה ממעמד ספטאר ללוגופט ואחר כך לוורניק).
- מריה, אלמנתו של באסראס הצעיר צפלוש,[7] ילדה לו בן אחד:
- ולאד הצעיר או "ולדוץ", שליט ולאכיה (1510–1512).
ולאד הנזיר הקים שני מנזרים – מנזר גלאוואצ'וקול (כנסיית האבן שלה) והקפלה באבלה במחוז ולאשקה לשעבר, במחוז ארג'ש של היום. כראוי לנזיר לשעבר, תרם השליט תרומות נדיבות למוסדות כנסייתיים רבים, כולל למנזרים טיסמאנה, גובורה, ביסטריצה, קוזיה, קוטמיאנה, סנאגוב, רנקצ'וב וספינצי ארכנגל, כמו כן למנזרים על ההר אתוס.[7] ולאד הנזיר שיפץ את מצודת טרגובישטה ותמך בפעילות בתי הספר של הרומנים בשקיי בראשובולוי על יד בראשוב. לפי מקורות אחדים הוא תרם להתחלת הבנייה מחדש מאבן של הכנסייה ע"ש ניקולאיה הקדוש שם (1495)[11] מורים רומנים משקיי ביקרו בחצרו.[12]
הנצחה
- פסל דיוקן של ולאד הנזיר הוצב בפארק "קינדיה" בעיר טרגובישטה.
Remove ads
- Constantin C.Giurescu & Dinu C.Giurescu Istoria Românilor vol.II (1352-1606), Editura Ştiinţifică şi Enciclopedică Bucureşti (1976).
- (קונסטנטין ק. ג'ורסקו ודינו ק. ג'ורסקו – תולדות הרומנים, כרך ב, עמ' 1352–1606) (ברומנית)
- George Marcu Vlad VI (Dragomir) Călugaru ב- (.coord) Vasile Mărculeț
Dicționarul Domnilor Țării Românești și ai Moldovei, Meronia, București 2009 (לקסיקון שליטי ולאכיה ומולדובה)
- , Marcel D. Popa, Horia C.Matei - Mică Enciclopedie de Istorie Universală, Editura Ştiinţifică şi Enciclopedică Bucureşti, 1983 (ברומנית) (מרצ'ל ד. פופה, והוריה מאטיי – אנציקלופדיה קטנה להיסטוריה עולמית, בוקרשט 1983)
- Gheorghe Pungă Istoria medievala a românilor, vol.2, Universitatea Al.I.Cuza, Iaşi (ברומנית)
Remove ads
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads