ויקטור טיחונוב

ויקטור וסילייביץ' טיחונוב (ברוסית: Виктор Васильевич Тихонов;‏ 4 ביוני 1930 - 24 בנובמבר 2014) היה שחקן ומאמן הוקי קרח סובייטי/רוסי, הנחשב למאמן המצליח בהוקי קרח הבינלאומי ואחד המאמנים הגדולים בהיסטוריה של הענף.

ויקטור טיחונוב
Виктор Тихонов

ויקטור טיחונוב, 2007
לידה	4 ביוני 1930 מוסקבה, ברית המועצות - כיום ברוסיה
פטירה	24 בנובמבר 2014 (בגיל 84) מוסקבה, רוסיה
מידע כללי
מדינה	רוסיה רוסיה
ספורט
ענף ספורט	הוקי קרח
תקופת הפעילות	כשחקן: 1949–1963 כמאמן: 1964 – 1996
מועדון	כשחקן: וו"ס מוסקבה (1949 - 1953) דינמו מוסקבה (1953 - 1963) כמאמן: דינמו מוסקבה (עוזר מאמן, 1964 - 1968) דינמו ריגה (1968 - 1977) צסק"א מוסקבה (1977 - 1996) נבחרת ברית המועצות (1977 - 1991) נבחרת חבר המדינות (1992) נבחרת רוסיה (1992 - 1994)
הישגים
פרסים והוקרה	עיטור לנין (1983) עיטור הידידות בין העמים (1981) מאמן מצטיין של ברית המועצות (1978) Honored Physical Culture Worker of the Russian Federation (1993) עיטור הדגל האדום של העמל (1978) עיטור הידידות (רוסיה) (2010) עיטור הכבוד של הפדרציה הרוסית (2000) עיטור מהפכת אוקטובר (1988) עיטור מסדר המולדת דרגה שלישית (1996) מדליית השירות המצוין, דרגה 3 מדליה על ההצטיינות בקרב Honoured coach of the RSFSR אמן הספורט של ברה"מ מדליית השירות המצוין, דרגה 2
מאזן מדליות מתחרה עבור ברית המועצות ברית המועצות (כמאמן) המשחקים האולימפיים כסף לייק פלאסיד 1980 הוקי קרח זהב סראייבו 1984 הוקי קרח זהב קלגרי 1988 הוקי קרח אליפות העולם זהב צ'כוסלובקיה 1978 הוקי קרח זהב ברית המועצות 1979 הוקי קרח זהב שוודיה 1981 הוקי קרח זהב פינלנד 1982 הוקי קרח זהב מערב גרמניה 1983 הוקי קרח ארד צ'כוסלובקיה 1985 הוקי קרח זהב ברית המועצות 1986 הוקי קרח כסף אוסטריה 1987 הוקי קרח זהב שוודיה 1989 הוקי קרח זהב שווייץ 1990 הוקי קרח ארד פינלנד 1991 הוקי קרח גביע קנדה זהב גביע קנדה 1981 הוקי קרח כסף גביע קנדה 1987 הוקי קרח מתחרה עבור חבר המדינות חבר המדינות (כמאמן) המשחקים האולימפיים זהב אלברוויל 1992 הוקי קרח מתחרה עבור רוסיה רוסיה (כמאמן) אליפות העולם זהב גרמניה 1993 הוקי קרח

לאחר שזכה כשחקן ב-4 אליפויות רצופות של ברית המועצות, החל את קריירת האימון שלו ב-1964. ב-1977 התמנה במקביל למאמן צסק"א מוסקבה ונבחרת ברית המועצות. את צסק"א הוביל ל-12 אליפויות ברית המועצות ברצף, ואת הנבחרת הוביל לשתי מדליות זהב אולימפיות, ל-8 זכיות באליפות העולם ולזכייה בגביע קנדה.

לאחר פירוק ברית המועצות אימן את נבחרת חבר המדינות והוביל אותה למדליית זהב אולימפית, ואחרי פירוק חבר במדינות אימן את נבחרת רוסיה והוביל אותה לזכייה באליפות העולם.

קריירה כשחקן

טיחונוב שיחק בעמדת המגן, וכשחקן בוגר בחל לשחק ב-1949 בקבוצת וו"ס מוסקבה - הקבוצה הייצוגית של חיל האוויר הסובייטי. במדי וו"ס זכה 3 פעמים ברציפות באליפות ברית המועצות (1951 - 1953) ובגביע ברית המועצות ב-1952, בטרם עבר לקבוצת דינמו מוסקבה וזכה איתה באליפות נוספת, ב-1954, שעבורו הייתה אליפות רביעית ברציפות באופן אישי. בסך הכל שיחק בליגה העליונה של ברית המועצות 296 משחקים, וכבש מעמדת המגן 35 שערים.

ב-1963 פרש ממשחק.

תחילת קריירת האימון

ב-1964 התמנה טיחונוב לעוזר המאמן במועדון בו שיחק, דינמו מוסקבה. ב-1968 קיבל תפקיד ראשון של מאמן ראשי, בקבוצת דינמו ריגה, אותה אימן עד 1977 תוך שהוא מוביל אותה מהליגה השנייה אל צמרת הליגה הראשונה.

שנות השיא

ב-1977 התמנה טיחונוב במקביל למאמן מועדון הפאר הגדול ביותר בברית המועצות, צסק"א מוסקבה, ולמאמן נבחרת ברית המועצות בהוקי קרח, שהיוותה כוח מרכזי בהוקי קרח הבינלאומי. הוא הנהיג בקבוצה ובנבחרת משטר אימונים נוקשה, לפיו שהו השחקנים ביחד במחנות אימונים למשך תקופות ארוכות בכל שנה. כיוון שצסק"א הייתה הקבוצה הטובה ביותר בברית המועצות ותרמה את מרבית השחקנים לנבחרת, בילה טיחונוב עם חלק גדול מחניכיו באימונים כמעט לאורך השנה כולה.

טיחונוב חיזק את שליטתה של צסק"א בהוקי קרח הסובייטי, ובמהלך שנותיו כמאמן צסק"א זכה איתה 12 פעמים ברציפות באליפות ברית המועצות בין 1978 ל-1989. הוא המשיך לאמן את צסק"א עד שפרש מאימון ב-1996, אך לא זכה להצלחות לאחר פירוק ברית המועצות.

גם עם נבחרת ברית המועצות זכה להצלחה מיידית, כאשר זכה עם הנבחרת פעמיים ברציפות באליפות העולם ב-1978 ו-1979 לאחר שנתיים בהן נושלה ברית המועצות מהתואר. עם זאת, באולימפיאדת לייק פלאסיד (1980) ספגו טיחונוב והנבחרת כישלון צורב, כאשר נוצחו בידי נבחרת ארצות הברית במשחק ה"נס על הקרח" ונאלצו להסתפק במדליית הכסף. במהלך המשחק החליף טיחונוב את שוער הנבחרת ואחד מכוכביה, ולדיסלב טרטיאק, במהלך מעורר מחלוקת שעורר עליו את חמתו של טרטיאק וביקורת ענפה מכל עבר. שנים לאחר מכן הודה טיחונוב שהמהלך היה טעות גדולה.

למרות הכישלון באולימפיאדת לייק פלאסיד, הוביל טיחונוב את הנבחרת לשנים המוצלחות ביותר שלה, כאשר בין 1981 ל-1985 לא נוצחה הנבחרת ולו במשחק אחד, כשבתווך זכתה בפעם היחידה בגביע קנדה ובשלוש אליפויות עולם רצופות וגם החזירה לעצמה את מדליית הזהב האולימפית באולימפיאדת סרייבו (1984).

הצלחותיו של טיחונוב עם הנבחרת נמשכו בהמשך העשור, גם כאשר הורעו תנאיה של הנבחרת בעקבות התפוררות ברית המועצות. לקראת סוף העשור הושפע טיחונוב באופן קשה מעריקתם של שניים מכוכבי הנבחרת, סרגיי פיודורוב ואלכסנדר מוגילני, למערב; כיוון שחשש מעריקות נוספות, ניפה מהנבחרת חלק גדול מכוכביה - בעיקר כאלה שנבחרו בדראפט של ליגת ה-NHL. למרות זאת, המשיכה הנבחרת להצליח ולזכות בתארים עולמיים ואולימפיים ממש עד פירוק ברית המועצות.

בנבחרת חבר המדינות

לאחר פירוק ברית המועצות, בתנאי חוסר הוודאות של תקופת חבר המדינות, הנהיג טיחונוב את נבחרת חבר המדינות להישג בלתי צפוי והוביל אותה למדליית זהב באולימפיאדת אלברוויל (1992). חבר המדינות והנבחרת הזוכה התפרקו במהירות, וטיחונוב הפך למאמן הנבחרת שירשה אותה - נבחרת רוסיה.

בנבחרת רוסיה

כבר באליפות העולם השנייה אליה הוביל טיחונוב את נבחרת רוסיה כמדינה נפרדת, זכו טיחונוב והנבחרת באליפות העולם עם ניצחון בגמר על נבחרת שוודיה.

לאחר שרוסיה לא הצליחה לזכות במדליה באולימפיאדת לילהאמר (1994) - הפעם הראשונה שנבחרת סובייטית או רוסית השתתפה באולימפיאדה ולא זכתה במדליה - התפטר טיחונוב מתפקידו בנבחרת.

חיים אישיים

אביו של טיחונוב, פועל במפעל צבאי, לחם במלחמת העולם השנייה ונהרג ב-1942. ויקטור גודל מאז בידי אמו לבדה.

הוא נישא ב-1953 לטטיאנה, עורכת דין. בנם היחיד, וסילי, היה אף הוא שחקן ומאמן הוקי קרח שאימן שנים רבות בפינלנד, ובשנותיו האחרונות אימן את קבוצת אוונגרד אומסק בליגת ה-KHL. וסילי נהרג בנפילה מחלון דירתו במוסקבה ב-2013.

נכדו, שנקרא ויקטור על שמו, הוא שחקן הוקי קרח מקצועני לשעבר ששיחק בליגת ה-NHL, ולאחר מכן עבר לשחק שנים רבות בליגת ה-KHL, כשאת רובן עשה בסק"א סנקט פטרבורג איתה זכה פעמיים באליפות - ב-2015 וב-2017. ב-2014 זכה ויקטור הנכד באליפות העולם עם נבחרת רוסיה, והיה המבקיע המצטיין באליפות; ב-2015 שב עם נבחרת רוסיה לאליפות העולם והפעם הסתפק במדליית כסף. הוא פרש ממשחק בשל פציעה ב-2022.

טיחונוב מת ממחלה ממושכת ב-2014. כיוון שמתוקף תפקידו בצסק"א מוסקבה, הקבוצה הייצוגית של הצבא האדום, היה קצין בדרגת קולונל - הוא נקבר בהלווייה צבאית מלאה.

הישגים ועיטורים

הישגים כשחקן

• 4 אליפויות רצופות של ברית המועצות (3 עם וו"ס מוסקבה, אחת עם דינמו מוסקבה)

הישגים כמאמן

• 12 זכיות רצופות באליפות ברית המועצות - עם צסק"א מוסקבה
• 9 זכיות באליפות העולם - 8 עם נבחרת ברית המועצות, אחת עם נבחרת רוסיה
• זכייה בגביע קנדה עם נבחרת ברית המועצות
• 3 זכיות במדליית זהב אולימפית - שתיים עם נבחרת ברית המועצות, אחת עם נבחרת חבר המדינות; מדליית כסף אולימפית עם נבחרת ברית המועצות
• התקבל להיכל התהילה של פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית ב-1998.

עיטורים בברית המועצות

• עיטור הדגל האדום של העמל (1978)
• עיטור ידידות העמים (1981)
• עיטור לנין (1983)
• עיטור מהפכת אוקטובר (1988)

עיטורים ברוסיה

• עיטור הצטיינות למען המולדת (1996)
• עיטור הכבוד (2000)
• עיטור הידידות (2010)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויקטור טיחונוב בוויקישיתוף

• ויקטור טיחונוב, באתר olympedia.org
• הידיעה על מותו של ויקטור טיחונוב בניו יורק טיימס
• ויקטור טיחונוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)