Remove ads
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויני מדיקיזלה-מנדלה (באנגלית: Winnie Madikizela-Mandela; נולדה בשם Nomzamo Winifred Zanyiwe Madikizela, 26 בספטמבר 1936 – 2 באפריל 2018) הייתה פעילה חברתית, מתנגדת למשטר האפרטהייד ופוליטיקאית דרום-אפריקאית. היא כיהנה כנשיאת ליגת הנשים של הקונגרס הלאומי האפריקני (ANC), והחזיקה במספר משרות בממשלה.
ויני מנדלה בסווטו | |||||
לידה |
26 בספטמבר 1936 אמבונגווני | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה |
2 באפריל 2018 (בגיל 81) יוהנסבורג, דרום אפריקה | ||||
שם לידה | Mamao Dineo Maledi | ||||
מדינה | דרום אפריקה | ||||
השכלה | |||||
מפלגה | הקונגרס הלאומי האפריקני | ||||
בן זוג | נלסון מנדלה, (1958–1996; גרושים; 2 ילדות) | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
פרסים והוקרה | |||||
| |||||
היא הייתה נשואה לנלסון מנדלה במשך 38 שנים, כולל 27 שבהן ישב בכלא בתקופת האפרטהייד בדרום אפריקה, כאשר היא פעלה כנציגתו אל מול העולם, והעבירה לציבור את מחשבותיו ודיווחה על מצבו.[1] השניים היו עדיין נשואים כאשר הוא נהיה לנשיא דרום אפריקה ב-1994, אך בפועל נפרדו שנתיים קודם לכן. הם התגרשו ב-1996,[2] אך מדיקיזלה-מנדלה המשיכה להיות נוכחת בחייו למרות נישואיו השניים ב-1998, ועמדה לצידו כאשר עבר טיפולים למחלת לב.[3]
דמותה הייתה שנויה במחלוקת – תומכיה כינו אותה "אם האומה", בעוד אחרים גינו אותה מאחר שוועדת האמת והפיוס דרום האפריקנית מצאה שהיא הייתה אחראית באופן אישי לרציחתם, עינוים, חטיפתם ותקיפתם של גברים, נשים וילדים רבים, וכן הייתה אחראית באופן עקיף למספר רב אף יותר של פשעים.[4]
שמה בשפת הקוסה הוא נומזמו (היא שמתאמצת). היא נולדה בכפר אמבונגווני בחבל ביזאנה שבפונדונלד. היא עבדה במגוון משרות בבנטוסטן טרנסקאי. למרות המגבלות על השכלת שחורים באפרטהייד, היא הצליחה לסיים תואר בעבודה סוציאלית ממכללת יאן הופמאייר ביוהנסבורג, ומאוחר יותר, BA ביחסים בינלאומיים מאוניברסיטת ויטווטרסראנד.
היא פגשה את עורך הדין והפעיל נגד האפרטהייד נלסון מנדלה ב-1957. היא הייתה בת 22, והמתינה לאוטובוס בסווטו. מנדלה ראה אותה, הוקסם, והזמינה לארוחת צהריים למחרת. השניים נישאו ב-1958, ונולדו להם שתי בנות – זנאני (1959) וזינדזי (1960). נלסון נעצר ב-1963 ונשלח לכלא, ושוחרר רק ב-1990. החיים לאחר שחרורו לא היטיבו עמם – למרות חזית מאוחדת ופופולרית במהלך שנותיו בכלא, ויני ונלסון נפרדו ב-1992, והתגרשו ב-1996, שנתיים לאחר שנלסון נהיה לנשיא דרום אפריקה. בראיון ב-1994, כשנשאלה לגבי הסיכויים לפיוס עם נלסון, ויני אמרה, „אני לא נלחמת להיות הגברת הראשונה של האומה. למעשה, אני לא הטיפוס להופיע עם פרחים יפים בידיי, ולהיות קישוט יפה עבור כולם”.[5]
מדיקיזלה-מנדלה נעצרה תכופות על ידי כוחות הממשלה בגין פעילותה הפוליטית נגד משטר האפרטהייד. היא עברה עינויים, הוחזקה במעצר בית, הייתה תחת מעקב ואף ישבה בכלא בבידוד למשך שנה וחצי. היא הפכה לסמל המאבק, הוגלתה רשמית לעיר ברנדפורט (אנ') במדינת אורנג' החופשית, ולא הורשתה לצאת משם אלא כדי לבקר את נלסון בכלא. הגבלות אלה לא מנעו ממנה להמשיך בפועלה – היא הקימה קליניקות, הובילה קמפיינים למען שוויון, ועשתה את דרכה בהיררכיית הארגון של ה-ANC.[6] ב-1985 ויני מנדלה זכתה בפרס רוברט פ. קנדי לזכויות אדם, יחד עם הפעילים אלן בוסק ובאיירס נאודה, בשל עבודתם בדרום אפריקה.
במהלך נאום שנשאה בעיירה מונסיוויל (אנ') ב-13 באפריל 1986, הביעה מדיקיזלה-מנדלה את תמיכתה במעשי לינץ' באמצעות צמיג בוער (באנגלית: ״necklacing״, מילולית ״ענידת שרשרת״ - שיטת רצח שהייתה נהוגה בדרום אפריקה בין שחורים, בעיקר נגד מי שנחשדו בשיתוף פעולה עם משטר האפרטהייד, במהלכה היו כורכים סביב צוואר הקורבן צמיג מלא דלק ומציתים אותו): ”באמצעות קופסאות הגפרורים שלנו וה״שרשראות״ שלנו נשחרר את המדינה הזאת[7]”.[8][9]
בנוסף, הואשמה מדיקיזלה-מנדלה על ידי שומר הראש שלה, ג'רי מוסיבוזי ריצ'רדסון[10] ואחרים, בכך שהורתה על ביצוע מעשי חטיפה ורצח במהלך המחצית השנייה של שנות ה-80.[11] בדצמבר 1988 חטף ריצ'רדסון את ג'יימס סייפל בן ה-14, יחד עם שלושה נערים נוספים, מביתו של הכומר פול ורין. על פי טענת ריצ'רדסון, הוא הביא את הנערים לביתה של ויני על פי פקודתה, מכיוון שהיא חשדה שהכומר מתעלל בהם מינית. בביתה, הנערים עונו כדי שיודו בדבר ההתעללות. סייפל הואשם בשיתוף פעולה, וגופתו נמצאה ב-6 בינואר 1989 בשדה עם פציעות דקירה בצווארו.[12][13]
ב-1991 זוכתה מדיקיזלה-מנדלה מכל ההאשמות פרט לחטיפה. גזר דינה היה שש שנות מאסר, אך בערעור העונש הומר לקנס. בדו״ח הסופי של ועדת האמת והפיוס מ-1998 נכתב „הגב' ויני מדיקיזלה מנדלה אחראית פוליטית ומוסרית להפרות הבוטות של זכויות האדם בידי ה-MUFC (מועדון הכדורגל על שם מנדלה, שסיפקו לוויני שירותי אבטחה)”. ב-1992 הואשמה ויני ברציחתו של ד״ר אבו בכר אסוות, ידיד משפחה אשר בדק את סייפל לאחר שנחטף, ולפני שנרצח. נטען כי היא שילמה סכום בשווי $8000 וסיפקה את כלי הנשק לרצח, אשר בוצע ב-27 בינואר 1989.[14] השימועים בוועדת האמת והפיוס הושעו, כאשר הושמעו טענות שעדים חווים הפחדות ואיומים בשמה של ויני מנדלה.[15]
בתקופת המעבר ממשטר האפרטהייד לדמוקרטיה, אימצה מדיקיזלה-מנדלה גישה פחות סלחנית כלפי הקהילה הלבנה מאשר בעלה. למרות שוויני ונלסון הופיעו כמלוכדים כשהוא השתחרר, נישואיהם הסתיימו זמן לא רב לאחר מכן, ואחר כך אף התגלה שוויני ניהלה מערכת יחסים אחרת בזמן שנלסון שהה בכלא. לאחר הגירושים, היא אמצה את השם מדיקיזלה-מנדלה, ומונתה להיות סגנית שר האמנות, התרבות, המדע והטכנולוגיה בממשלת פוסט-האפרטהייד הראשונה (מאי 1994). היא הושעתה מתפקידה כעבור קצת פחות משנה בגין חשדות לשחיתות.[16]
למרות הכל, היא נותרה אהודה בקרב רבים מפעילי ה-ANC. בדצמבר 1993, ושוב באפריל 1997, היא נבחרה לנשיאות ליגת הנשים של ה-ANC, בפעם השנייה אחרי שכבר הופיעה בפני ועדת האמת והפיוס. הארכיבישוף דזמונד טוטו הכיר בחשיבותה במאבק נגד האפרטהייד, אך גם עודד אותה להתנצל ולקחת אחריות על מחדליה. בתגובה זהירה, היא הודתה שדברים "השתבשו מאוד".[17]
ב-24 באפריל 2003, הורשעה ויני מדיקיזלה-מנדלה ב-43 סעיפי הונאה וב-25 סעיפי גנבה, והברוקר שלה, עדי מולמן, הורשע בעוון 58 סעיפי הונאה ו-25 סעיפי גנבה. שניהם כפרו באשמה, שהייתה גנבת כספים מקרן לוויות. על מדיקיזלה-מנדלה נגזרו חמש שנות מאסר. היא התפטרה מכל תפקידיה ב-ANC ובממשלה. בערעור ב-2004, השופט מצא כי "הפשעים לא היו למטרת העשרה עצמית", והוא ביטל את האשמות הגנבה וגזר הדין הנלווה, ואישר רק את ההרשעה עבור סעיף הונאה אחד, עם גזר דין מושהה של שלוש וחצי שנים.[18]
ב-2007, ה-ANC הכריזה על בחירות לוועד המנהל הארצי; ויני זכתה במקום הראשון.[19][20]
ב-2008, כשפרצו מהומות נגד מהגרים בדרום אפריקה, ביקרה מדיקיזלה-מנדלה את הפורעים, והאשימה את מדיניות הממשלה בחוסר הדיור ובגישה השלילית כלפי המהגרים. היא התנצלה בפני קורבנות האלימות, והציעה את ביתה כמחסה למשפחת מהגרים מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.
בבחירות הכלליות של ה-ANC ב-2009, השיגה מדיקיזלה-מנדלה את המקום החמישי ברשימת המפלגה, אחרי נשיא המפלגה ונשיא דרום אפריקה, ג'ייקוב זומה, נשיא המדינה לשעבר קגלמה מוטלנת'ה, סגן הנשיא בלקה מבטה, ושר האוצר טרבור מנואל. מאמר ב-Observer גרס שמיקומה הגבוה מראה כי הנהגת המפלגה רואה אותה כמשאב חשוב בבחירות, ושהיא מסייעת ללכד תמיכה עממית ובמיוחד מהשכבות העניות באוכלוסייה.[21]
בראיון ב-2010, תקפה מדיקיזלה-מנדלה את בעלה לשעבר, ואמרה שהוא "אכזב את השחורים", ש"מוציאים אותו לעיניי הציבור רק כדי לגייס כספים", ושהוא בסך הכל "קרן". היא גם ביקרה את החלטתו לקבל את פרס נובל יחד עם דה קלרק. בין היתר, היא טענה שמנדלה כבר אינו נגיש לבנותיהם, ולא חסכה דבריה גם מהארכיבישוף טוטו, לו קראה "אוויל".[22]
הראיון משך תשומת לב מהתקשורת, וה-ANC הודיעו שהיא תתבקש להסביר דבריה. ב-14 במרץ 2010, יצאה הודעה בשמה של מדיקיזלה-מנדלה שהראיון מפוברק.[23]
מנדלה סבלה ממחלה קשה, וב-2 באפריל 2018 נפטרה בבית החולים.[24]
בסרט הטלוויזיוני "מנדלה" גילמה אותה אלפרה וודארד. ב-1997 גילמה אותה טינה ליפורד בתוכנית הדרמה "מנדלה ולה קלרק". בדרמת ה-BBC ב-2010 "גב' מנדלה" גילמה אותה סופי אוקונדו. בסרט "ויני מנדלה" מ-2011, גילמה אותה ג'ניפר הדסון. התסריט היה מבוסס על הביוגרפיה של מנדלה מאת אנה מארי דו פראז בזדרוב, Winnie Mandela: A Life.[25] איגוד השחקנים הדרום אפריקאי התנגד לליהוקה של הדסון, בטענה שהשימוש בשחקנים זרים כדי לספר את סיפורי השחורים בדרום אפריקה חותר תחת מאמצים לפתח את תעשיית הקולנוע המקומית.[26] הדמות ויני קווהומבה מתוכנית הילדים המצוירת "שאלתיאל קוואק" (1990) ככל הנראה מבוססת על ויני מדיקיזלה-מנדלה, או לכל הפחות משמשת כאזכור שלה.
דמותה של מנדלה חזרה בסרט משנת 2013, Mandela: Long Walk to Freedom, הפעם בגילומה של נעמי האריס (את נלסון מנדלה גילם השחקן הבריטי אידריס אלבה). כשצפתה בסרט, מדיקיזלה-מנדלה אמרה שהיא הרגישה שזו הפעם הראשונה שסיפורה יוצג על המסך. במאמר בעיתון הגרדיאן, גוגלת'ו אוקמסלקו כתבה שהסרט החזיר את ויני למקומה הראוי, והכיר במקומה במאבק, ש"עבור נשות דרום אפריקה היה יותר משמעותי מזה של בעלה".[27]
המשוררת הישראלית דליה רביקוביץ כתבה סיפור אודות ויני מנדלה, והוא מופיע בספר הסיפורים הקצרים הנקרא על שמה "קבוצת הכדורגל של ויני מנדלה" (1997)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.