וילי נלסון

וילי נלסון
**Willie Nelson**
לידה	29 באפריל 1933 (בן 91); אבוט, ארצות הברית
שם לידה	Willie Hugh Nelson
מוקד פעילות	נאשוויל, אוסטין
תקופת הפעילות	מ-1956
מקום לימודים	אוניברסיטת ביילור, תיכון אבוט, טקסס
סוגה	קאנטרי, מוזיקת פופ מסורתית, רוק, קאנטרי אלטרנטיבי, קאנטרי רוק, בלוז, מוזיקת קאנטרי פרוגרסיבית, מוזיקת אמריקנה, מוזיקת פופ, אאוטלו קאנטרי
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	גיטרה, גיטרה אקוסטית, גיטרה קלאסית, גיטרה חשמלית, גיטרה אקוסטית בעלת מיתרי פלדה
חברת תקליטים	בלו נוט, ליברטי רקורדס, RCA רקורדס, יוניברסל מיוזיק גרופ נאשוויל, צ'אלנג' רקורדס, לגאסי רקורדינגס, קולומביה רקורדס, איילנד רקורדס, אטלנטיק רקורדס, Impex Records
צאצאים	Lukas Nelson, Micah Nelson, Paula Nelson
	willienelson.com
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

וילי יו נלסון (באנגלית: Willie Hugh Nelson; נולד ב-29 באפריל 1933) הוא זמר ופזמונאי קאנטרי, גיטריסט ופעיל חברתי אמריקאי. הוא אחת הדמויות החשובות ביותר בסגנון ה-Outlaw country (אנ') ובז'אנר הקאנטרי בכלל. השירים המוכרים ביותר שלו כוללים Blue Eyes Crying in the Rain, On the Road, ו- Again ו-Always on My Mind. הוא שיחק בכמעט 40 הפקות קולנוע וטלוויזיה. נלסון ידוע בקולו הייחודי וסגנון הנגינה שלו בגיטרה. מגזין רולינג סטון מונה אותו במקום ה-77 מתוך 100 הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים.

עובדות מהירות לידה, שם לידה ...

סגירה

שנותיו הראשונות

נלסון נולד ב-29 באפריל 1933 באבוט שבטקסס למירל־מארי לבית גרינהאו ולאיירה דוייל נלסון. שמו 'וילי' ניתן לו על ידי דודניתו מילדרד, שגם בחרה עבורו את השם 'יו' כשמו האמצעי להנצחת אחיה הצעיר. אמו עזבה זמן קצר לאחר לידתו ואביו נישא מחדש ועזב גם הוא, והשאיר את הילדים ווילי ואחותו בובי אצל הוריו. סבו וסבתו של ווילי הם שהכירו לנכדיהם את המוזיקה. הסב לימד את וילי לפרוט עלי גיטרה בהיותו בן שש ואף קנה לו גיטרה. יחד עם אחותו בובי הקים וילי הרכב גוספל שהופיע בכנסייה המקומית. את שירו הראשון כתב בגיל שבע.

הוא גויס לחיל האוויר ב-1950, אך שוחרר במהרה בגלל בעיות גב. הוא התחתן עם מרתה מתיוס, צ'ירוקי, ונולדו לו שלושה ילדים. המשפחה עברה לפורט וורת', שם עבד נלסון כתקליטן במשך זמן מה.

קריירה

כמוזיקאי

ב-1956 הקליט את הסינגל הראשון שלו במימון עצמי בוונקובר, וושינגטון, שנמכר בהצלחה. ב-1959 - נישואיו הסתיימו. הוא הצליח למכור את הזכויות לשירו Night Life. בהכנסות השתמש לקניית מכונית ישנה ויצא לדרך לנאשוויל. שם הוא חתם על חוזה עם חברת תקליטים, שאפשרה לו לעבוד כבסיסט בלהקת הקאנטרי של ריי פרייס (אנ'). בשנים הבאות הוא הספיק למכור שירים מספר פעמים - כולל Hello Walls ב-1961, שאיתו הגיע פארון יאנג (אנ') למקום הראשון במצעד הקאנטרי. באותה שנה הקליטה פטסי קליין את ה-Crazy שלו, והוא זכה להכרה ככותב שירים.

נלסון התחתן בשנית והקליט כמה סינגלים, שניים מהם נכנסו לעשירייה הראשונה. עם זאת, הוא טרם זכה לפריצת הדרך הגדולה. ב-1965 עבר לחברת RCA ובשנים הבאות הפיק סדרה ארוכה של אלבומים וסינגלים מצליחים במידה בינונית בלבד. היחסים שלו עם RCA הידרדרו. הוא האשים את חברת התקליטים שלו בעיוות השירים שלו ובכך שהם דומים מדי לצליל המסחרי של נאשוויל. ל-RCA הייתה למעשה הזכות החוזית לשנות את הקלטותיה כראות עיניה, מצב בלתי נסבל עבור דמות עצמאית כמו נלסון.

בחג המולד 1970, ביתו של נלסון נשרף והוא החליט להפנות עורף לנאשוויל. הוא עבר לאוסטין, התחתן בפעם השלישית וחתם באטלנטיק רקורדס, שבה הוציא שני אלבומים: Shotgun Willie ב-1973 ו-Phases and Stages ב-1974, שוב עם הצלחה ממוצעת בלבד.

פריצת הדרך הגדולה הגיעה שנה לאחר מכן. הוא החליף שוב חברות תקליטים והקליט את האלבום פורץ הדרך Red Headed Stranger for Columbia, שהסינגל שלו Blue Eyes Crying in the Rain, הפך ללהיט הראשון שלו ואף התברג במצעד הפופ. חברת התקליטים הוותיקה שלו RCA ניסתה לנצל את התהילה הפתאומית והוציאה את האלבום Wanted! The Outlaws מחומרי ארכיון. בנוסף לנלסון, הופיעו בו גם ווילון ג'נינגס, ג'סי קולטר וטומפול גלייזר, שגם הם היו מסוכסכים עם הממסד של נאשוויל. מבוקש! הפך לאלבום הקאנטרי הראשון שנמכר ביותר ממיליון עותקים.

במהלך שנות ה-80, נלסון הקליט סדרה של להיטים כולל "Midnight Rider", קאבר לשיר Allman Brothers אשר נלסון הקליט עבור The Electric Horseman, ופסקול למערבון שכלל את השיר "On the Road Again", ודואט עם חוליו איגלסיאס שכותרתו "To All the Girls I've Loved Before".

כשחקן

בשנת 1979 שיחק ושר בסרטו של סידני פולאק "הפרש החשמלי".

בשנת 1997 שיחק בקומדיה הסאטירית "לכשכש בכלב".

בשנת 2005 שיחק בקומדיית האקשן "הדיוק'ס קורעים את האזרד" בכיכובם של ג'סיקה סימפסון ושון ויליאם סקוט, בסרט ההמשך משנת 2007 הדיוקס קורעים את האזרד: ההתחלה" שיצא ישירות לטלוויזיה לערוץ ABC Family.

בשנת 2006 שיחק בסרט "גשרים שבורים" לצד טובי קית' וקלי פרסטון.

בשנת 2018 שיחק בסרט הדרמה "Waiting for the Miracle to Come"

מיזמים אחרים

ספרים

בשנת 1999 יצא לאור ספרו הראשון, ווילי: אוטוביוגרפיה. בשנת 2005 היה שותף לכתיבת Farm Aid: A Song for America, לציון יום השנה העשרים להיווסדו של הארגון. ספרו השלישי, שנכתב יחד עם חברו הוותיק טורק פיפקין, הטאו של ווילי: מדריך לאושר שבלבך, פורסם בשנת 2006. בשנת 2007 יצא לאור ספר אודות השימוש בביו-סולר והפחתת פליטת גז, On The Clean Road Again: Biodiesel and The Future of the Family Farm. ספרו הבא, A Tale Out of Luck, שפורסם ב-2008 ובשיתוף מייק בלייקלי, היה ספרו העלילתי הראשון של נלסון. בשנת 2012, הוכרז על יציאתה של אוטוביוגרפיה חדשה מאת נלסון, Roll Me Up ו-Smoke Me When I Die: Musings from the Road. הספר הכיל פרטים ביוגרפיים נוספים, כמו גם תמונות משפחתיות וסיפורים על דעותיו הפוליטיות של נלסון, כמו גם את תמיכתו במריחואנה. בשנת 2015, פרסום אוטוביוגרפיה שנייה של נלסון בשם It's a Long Story: My Life בשיתוף עם דייוויד ריץ, הספר פורסם ב-5 במאי 2015. Pretty Paper, שיתוף פעולה נוסף עם ריץ יצא לאור. בשנה שלאחר מכן.

בשנת 2002, נלסון הפך לדובר הרשמי של טקסס Roadhouse, רשת של מסעדות סטייקים. הרשת התקינה את הפינה של ווילי, חלק שהוקדש לו ומעוטר במזכרות ווילי, במספר מקומות.

איכות הסביבה וביו דיזל

בשנת 2004, נלסון ואשתו אנני הפכו לשותפים עם בוב וקלי קינג בבניית שני מפעלי ביו-דיזל פסיפיק, האחד בסאלם, אורגון, והשני ב-Carl's Corner, טקסס. בשנת 2005, נלסון ועוד כמה שותפים עסקיים הקימו את ווילי נלסון ביודיזל ("ביו-ווילי"). הדלק היה עשוי משמן צמחי (בעיקר שמן סויה), וניתן לשרוף אותו ללא שינוי במנועי דיזל. נלסון רשם את החברה שלו עם Earth Biofuels והוא הפך לחבר דירקטוריון. בשנת 2007, נלסון ויתר על שישה מיליון מניות של החברה כשעזב את הדירקטוריון. עד 2008, הוא פתח מחדש את ווילי'ס פלייס, תחנת משאית בקארלס קורנר, טקסס. בית המשפט לפשיטת רגל בארצות הברית אפשר לנלסון להשקיע בה. במפעל היו כ-80 עובדים, והוא שימש כאולם קונצרטים עם בר ורחבת ריקודים. ווילי'ס פלייס הציג גם משאבות של BioWillie. בזמנו, ממשלת ארצות הברית הציעה זיכוי מס של דולר אחד ליצרני ביודיזל. ככל שהתחרות גדלה, הזיכוי במס הופסק בעוד מחירי הדלקים המאובנים המשיכו לרדת. נלסון ושותפיו פרשו את ההלוואה של 4.75 מיליון דולר שהם לקחו לבניית ווילי'ס פלייס. לאחר מכן שילם נלסון 35,000 דולר בחזרה, בעוד שופט דחה מאוחר יותר את בקשת נושיו לקבל ממנו עוד כסף. TravelCenters of America רכשה את ווילי'ס פלייס במהלך עיקולה בשנת 2011. מפעל BioWillie הוצא אז לשוק למכירה. נלסון שמר על הסימן המסחרי עבור BioWillie, שנמכר באיים מאווי והוואי. בינתיים, נלסון מחזיק במניות של Big Island Biodiesel בהוואי ושל SeQuential-Pacific Biodiesel באורגון.

קידום שימוש במריחואנה

בעקבות הלגליזציה של מריחואנה במדינות שונות, נלסון הכריז ב-2015 באמצעות הדובר מייקל באומן על הקמת מותג מריחואנה משלו, Willie's Reserve . הוכרזו תוכניות לפתיחת חנויות רשת במדינות שבהן בוצעה לגליזציה של מריחואנה, שיורחבו ממדינה למדינה אם תורחב עוד יותר לגליזציה של מריחואנה. באומן כינה את המותג "שיא של החזון (של נלסון), ושל כל חייו".

ביוני 2017, הוא הופיע לצד מרל הגארד בסרט התיעודי The American Epic Sessions בבימויו של ברנרד מקמאהון. הם ביצעו שיר שהאגארד הלחין לסרט, "האדם היחיד פרוע ממני", ואת הקלאסיקה של בוב ווילס "Old Fashioned Love", שאותה הקליטו ישירות ישירות לדיסק במערכת הקלטת קול חשמלית ראשונה משנות ה-20. זה היה ההופעה המצולמת האחרונה של הזוג. הרולינג סטון התייחסו לכך ש"בביצוע האחרון של Sessions, ווילי נלסון ומרל הגארד מבצעים את הדואט 'האדם היחיד הפרוע ממני'. להאגארד יש מבט של שמחה מוחלטת על פניו לאורך כל הפגישה במערך ההקלטות הישן ששימש פעם את הגיבורים המוזיקליים שלו".

Luck Films, חברה המוקדשת להפקת סרטים עלילתיים, סרטים תיעודיים וקונצרטים. בשנה שלאחר מכן, הוא יצר את התוכנית Willie's Roadhouse ששודרה בערוץ 56 של רדיו SiriusXM . הערוץ היה תוצאה של מיזוג שני הערוצים האחרים שלו The Roadhouse ו- Willi's Place. בנובמבר 2014, הוכרז כי נלסון יהיה המנחה של סדרת הטלוויזיה Inside Arlyn, שצולמה באולפן ארלין באוסטין, טקסס. העונה הראשונה בת שלושה עשר פרקים תכלול אמנים שיתראיינו על ידי נלסון ודן ראתר, ואחריה הופעה. קונספט הסדרה זכה לתשומת לב מערוצי הכבלים שביקשו לראות את פרק הפיילוט.

תמיכה בקהילת הלהט"ב

כתומך בתנועת הלהט"ב, נלסון פרסם בשנת 2006 באמצעות iTunes גרסה של "Cowboys Are Frequently, Secretly Gilles של נד סובלט^[1], שזכתה להצלחה מיידית.

השפעה והוקרה

נלסון זוכה להכרה נרחבת כסמל אמריקאי^[2]^[3]. הוא זכה לעשרות מחוות מארגונים שונים בתחומי המוזיקה, כתיבת שירים, פעילות צדקה^[4] ופעילות ציבורית, פעילות למען איכות הסביבה, ועוד. בין היתר הוא הוכנס להיכל התהילה של מוזיקת הקאנטרי ב-1993, וב-2011, להיכל התהילה החקלאי הלאומי, על עבודתו לטובת החקלאים^[5]. בשנת 2015 זכה נלסון בפרס גרשווין של ספריית הקונגרס על השירים שכתב^[6]. הרולינג סטון כללו אותו ברשימות 100 הזמרים הגדולים ו-100 הגיטריסטים הגדולים^[7].

פרסים ומועמדויות

מידע נוסף שנה, ארגון ...

שנה	ארגון	קטגוריה	פרויקט	תוצאה	מקור
2024	פרס גראמי	שיר השורשים האמריקאי הטוב ביותר	"California Sober"	מועמדות	^[8]
2024	פרס גראמי	אלבום הבלוגראס הטוב ביותר	Bluegrass	מועמדות	^[8]