רציונליזציה (פסיכולוגיה)

רציונליזציה (בעברית: הַתְרָצָה^[1]) היא מנגנון הגנה במסגרתו ניתנות סיבות הגיוניות לכאורה להצדקת התנהגות המונעת על ידי דחפים אינסטינקטיביים לא מודעים. זהו ניסיון למצוא סיבות להתנהגויות, במיוחד עצמיות. רציונליזציות משמשות להתגוננות מפני רגשות אשמה, לשמירה על הערכה עצמית ולהתגוננות מפני ביקורת.

לרציונליזציה שני שלבים:

1. החלטה, פעולה או שיפוט המתקבלים מסיבה נתונה, או ללא סיבה (ידועה) כלל.
2. בניית סיבה טובה או הגיונית לכאורה, כניסיון להצדיק את המעשה לאחר מעשה (לעצמו או לאחרים).

רציונליזציה מעודדת התנהגות, מניעים או רגשות לא רציונליים או בלתי מקובלים ולעיתים קרובות כרוכה בהשערות אד-הוק. תהליך זה נע בין מודע לחלוטין (למשל כהתגוננות מפני לעג מאחרים) לבלתי מודע (למשל ליצור חסימה בפני רגשות אשמה או בושה פנימיים). אנשים עושים רציונליזציה מסיבות שונות - לעיתים מתוך אשליה של הכרה אמיתית של מניעיהם.

עם זאת, אין במנגנון הרציונליזציה כדי להסביר כל מסקנה אליה מגיע אינדיבידואל בנוגע להתנהגותו.

הערות שוליים

1. הַתְרָצָה במילון סוציולוגיה (תשע"ו), באתר האקדמיה ללשון העברית

ראו גם

• אינטלקטואליזציה

ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.