שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
הרשות לקידום מעמד האישה
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
הרשות לקידום מעמד האישה היא רשות ממשלתית, הפועלת במסגרת המשרד לשוויון חברתי[1] ועוסקת בקידום מדיניות בנושא מעמד האישה בישראל; בתיאום בין הגופים המטפלים במעמד האישה בישראל; בגיבוש פעילות למניעת אלימות נגד נשים ומיגור תופעת הזנות בישראל.
Remove ads
היסטוריה
סכם
פרספקטיבה
תחום מעמד האישה זכה להתייחסויות שונות במהלך השנים מאז קום המדינה ואף לפני כן. בשנת 1975, הכריז האו"ם על שנת מעמד האישה.[2] ראש הממשלה, יצחק רבין, החליט להקים ועדה, שתבחן את מצבן של הנשים בישראל.[3] בראש הוועדה בחר ראש ממשלה להעמיד את ח"כ אורה נמיר.[4]
ועדת נמיר
הוועדה מנתה 92 חברות וחברים, ממגוון תחומי עיסוק ומקצוע. הוקם צוות היגוי שכלל את יושבי ראש הוועדות, בראשות ח"כ נמיר, יו"ר הוועדה ויועץ מקצועי, גוף זה ניווט את עבודת הוועדה. חברי הוועדה חולקו לתשע תת-ועדות לפי מספר נושאים, כגון: משפחה, עבודה, נשים במוקדי החלטה, חינוך, צה"ל ומערכת הביטחון ונשים במצוקה. בכל ועדה נידונו מספר נושאים הקשורים לנושא המרכזי. מליאת הוועדה התכנסה שמונה עשרה פעמים במהלך העבודה.[5]
דיוני הוועדה כללו פגישות מקצועיות, ראיונות, ניתוחי מצב וחקר מעמיק, כולל מידע מחוץ לישראל, ביקורים בשטח והצגת חומרים.
לאחר ד"וח ביניים שהוגש בשנת 1976,[6] הוגשו ההמלצות הסופיות, בשנת 1978[5], לראש הממשלה המכהן – מנחם בגין, אשר ברך במעמד זה:
"הממשלה תעשה כמיטב יכולתה כדי להוכיח שלא לשווא עמלתם.... אני מאמין בשיווי זכויות של האישה, פעלתי ואפעל למען אותו עקרון מקודש. ההמלצות חשובות מאד, אני אקרא את הדו"ח בתשומת לב רבה ואעביר אותו לוועדת השרים לענייני חברה ורווחה... כדי שתבחן אותן... "[7]
ההמלצה הראשונה בדו"ח נמיר הייתה כי "תוקם רשות ממלכתית לטיפול ומעקב בנושא מעמד האישה..."[5][8] והדבר שב והודגש בפתיח לדו"ח - "כל צוותי הוועדה ממליצים באופן חד משמעי על הקמת גוף ממלכתי קבוע לטיפול ולמעקב בנושא מעמד האישה".[5][9]
בהמלצה זו מתווה מבנה שבו מוקם 'גוף על', לימים הרשות לקדום מעמד האישה - בתוך המרחב השלטוני, המרכזי. לגוף זה יהיו סמכויות ותחומי אחריות של פיקוח, בקרה, התוויה והנחיה מקצועית וניתן מפרט יעדים וקווים כלליים לדרך פעולתו של הגוף כולל נימוקים להקמתו.
מן הדו"ח כולו, עולה תמונה של צורך בשינויים במעגלים רחבים בכל הקשור לתחומי החיים של נשים ולשם כך הוועדה ממליצה, להקים לאותו 'גוף על', גופים שישמשו כגורמים ביצועיים, ברמת השטח - המלצה מס' 218 – "... בכל משרד ממשלתי ובכל רשות מקומית תמונה אישה, שתפקידה לטפל בבעיותיהן המיוחדות של הנשים באותו משרד או רשות...".[5][10]
מרבית המלצות הדו"ח לא הגיעו לידי יישום בין היתר מפני שהדו"ח לא הובא לאישור כמקובל,[11] אולם היו השלכות שגרמו ליישומים בשטח כגון, מינוי יועצת לראש הממשלה בנושא. עד הקמת הרשות, פעלו בעלות תפקיד, שכיהנו כיועצות לראש הממשלה:
| תאריך | שם | הערות |
| 1978-1979 | פרופסור רבקה בר-יוסף | יועצת לראש הממשלה |
| 1980–1988 | ד"ר ניצה שפירא - ליבאי | יועצת לראש הממשלה |
| 1983–1984 | שרה דורון | שרה ללא תיק, אחראית בפועל על תחום מעמד האישה |
| 1988–1992 | עו"ד אתיה שמחה | יועצת לראש הממשלה |
| 1992–1993 | נירה פורן | מ"מ יועצת, עובדת הרשות, מילאה את המקום
רק בתקופת המעבר עד למינוי קבע |
| 1993–1996 | נאווה ארד | יועצת לראש הממשלה |
| 1996 | סווטלנה אלכסנדרוב | יועצת לראש הממשלה |
| 1996–1997 | אמונה אלון | יועצת לראש הממשלה |
לצד המאבק שאורה נמיר קיימה להכרה בדו"ח הוועדה, על מנת לאפשר את ביצוע ההמלצות, מוקמת בשנת 1991 בכנסת, ועדה חדשה – "הוועדה לקדום מעמד האישה", ולמספר חודשים עד לבחירות עומדת בראשה ח"כ שרה דורון ולאחריה עמדה בראשה ח"כ יעל דיין.[12]
ח"כ דיין, פעילה פוליטית ופמיניסטית, החליטה להוציא אל הפועל את מקצת מהמלצות דו"ח נמיר. יחד עם חברות כנסת נוספות, היא מובילה את החקיקה בדבר הקמת הרשות לקדום מעמד האישה, מינוי יועצות וממונות במשרדי הממשלה, לצד עוד נושאים מגוונים הזוכים לעלות בדיוני הוועדה.
השפעות נוספות של ועדת נמיר, נוכל לראות בהקמת האגף לקידום מעמד האישה בנציבות שירות המדינה (1995).[13][14]
הוועדה בכנסת, יחד עם הרשות לקידום מעמד האישה שהוקמה בשנת 1998, המשיכו במהלכים ליישום המלצות הדו"ח: במרחב השלטון המקומי– ברשויות המקומיות, עם חקיקת חוק הרשויות המקומיות, (יועצת לקידום מעמד האישה ברשויות המקומיות[15]) והן בארגונים וסקטורים נוספים.
באפריל 2023 הוחלט על הקמת המשרד לקידום מעמד האישה, מתוך כוונה להעביר את הרשות לאחריות המשרד החדש, תוך מינוי מאי גולן לשרה.
Remove ads
פעילות הרשות
סכם
פרספקטיבה
הרשות עוגנה בחוק לראשונה בשנת 1998 ועל פי תפקידה היא מהווה גוף שוויון הזדמנויות, או גוף לשמירת זכויות אדם.[16]
גוף שוויון הזדמנויות
ארגונים העוסקים בתחום קידום מעמד האישה ושוויון מגדרי, מוכרים כ-'גופי שוויון הזדמנויות'. הקמתם של גופים אלו, נובעת מן ההנחה, כי ארגונים, או אנשים הנמצאים בעמדות מפתח, כגון מנהלים, מתקשים בדרך כלל לייצר נקודת מבט מרוחקת ונייטרלית, לראות ולייצר מחויבות ופעולה הנדרשים להתמודד עם מצב חוסם/מפלה, מתוך עצמם, ונדרשים לכן לגוף /תפקיד מקצועי, שיסייע בידם.
יש צורך אם כן בגורם/תפקיד, ארגוני, בעל ידע מקצועי ומחויבות, המחובר לתהליכים הארגוניים (מבניים ותרבותיים), באופן המאפשר לבחון את השלכותיהם המגדריות, או במילים אחרות, היכן הגופים חוסמים, באופן מודע או לא, היכן הגופים מתעלמים מקבוצה מסוימת ומצרכיה, ועוד.
סוגיות מגדריות בארגונים רבים, בעלי שליטה ותרבות ארגונית גברית [פטריארכלית] וסוגיות של שוויון הזדמנויות, נוטים להיתפס כשוליים ולא כחלק מה "זרם המרכזי" הארגוני.[17]
הזכות לשוויון הוכרה בישראל, כעיקרון יסוד במגילת העצמאות, "ללא הבדל דת גזע ומין"; בפסיקת בית המשפט העליון ובשורה של דברי חקיקה של הכנסת לאורך השנים.
מדינת ישראל בחרה בדגם ייחודי, של הקמת 'גופי שוויון' מגזריים (סקטוריאליים), כגון: הרשות לקדום מעמד האישה, שהוקמה בשנת 1998, ועוסקת בקטגוריית הנשים; נציבות שוויון זכויות לבעלי מוגבלויות, שהוקמה בשנת 2000, או גופים נושאיים (קטגוריאליים) הפועלים על פי נושא כגון "נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה", שהוקמה בשנת 2008.
בגלל העיסוק בנושאי שוויון, בהנחיית יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, ד"ר עליזה לביא, התווסף לשם הארגונים והגופים, כמו גם לתפקידים נוספים, שעסקו בקידום מעמד האישה, הנוסח "ולשוויון מגדרי".[18]
מבנה הרשות
הרשות אינה גוף עצמאי, אלא יחידה במשרד ממשלתי, הכפופה לשר הממונה. עם הקמתה, הוכפפה הרשות לשר לשוויון חברתי. בראש הרשות עומדת מנהלת הרשות, שהתמנתה כמינוי מקצועי על ידי הממשלה בהמלצת ראש הממשלה ולפי קריטריונים מקצועיים המפורטים בחוק הרשות לקישום מעמד האישה. לצידה של מנהלת הרשות, קיימת מינהלת הרשות וועדה מייעצת.[19]
בהצעת החוק לקידום הנשים בישראל שהוגשה על ידי חברת הכנסת לימור סון הר מלך ואושרה בקריאה טרומית ביולי 2023 נקבע כי הרשות העצמאית תפורק ותוקם תחתיה רשות חלופית בשם 'הרשות לקידום הנשים בישראל' שתהיה כפופה לשרה לקידום מעמד האישה. במסגרת ההצעה הוסרו הקריטריונים המקצועיים לתפקיד ראש הרשות, וצומצמו תחומי האחריות ואמצעי ההשפעה הרשמיים שלה. בעקבות אישור ההצעה בקריאה טרומית, פנו 44 ארגוני זכויות נשים בקריאה לראש הממשלה למנוע את קידום החוק בטענה שמדובר ב"ביטול כל מעמד מקצועי סטטוטורי למנהלת הרשות, יחד עם מחיקת מעמדה הייחודי של הרשות כגוף מתכלל, מתאם ומייעץ בין משרדי הממשלה השונים עם ראייה רחבה על הסוגיות השונות."[20] שדולת הנשים בישראל הודיעה בעקבות פרסום ההצעה ואישורה כי היא מתנגדת נחרצות לקידום החקיקה: "לא יעלה על הדעת כי הכלים הסטטוטוריים הפועלים כבר שנים רבות לצמצום פערים מגדריים, והמסתמכים על המלצת הוועדה הבינ"ל לביעור ההפליה נגד נשים, יוכפפו באופן אבסולוטי למדיניות הדרג הפוליטי - ללא מתן סמכות והשפעה אמיתית לעמדותיהן של נשות ואנשי מקצוע. החוק הזה ... יפגע קשות בקידום מעמד הנשים בישראל."[21]
מנהלות הרשות מתאריך הקמתה:
ביוני 2023 החליטה השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן לפטר את יו"ר הרשות למעמד האישה איילת רזין בית אור לאחר שכיהנה בתפקיד במשך שנה וחצי, וזאת על אף שרזין מונתה על ידי ועדת איתור כמינוי מקצועי, ולמשך ארבע שנים. בעקבות זאת פנו שדולת הנשים בישראל ונעמת במכתב משותף לשרה, ובו טענו: "פיטוריה של עו"ד רזין אינם עומדים בחלל ריק ומתרחשים אחרי שורה של צעדים והתבטאויות המעלות חשש כבד ליחסה של הממשלה למעמדן וזכויותיהן של נשים בישראל".[25]
תחומי פעילות
בחוק הרשות לקידום מעמד האישה מפורטים תחומי פעילות הרשות:
"4. (א) הרשות תגבש, תקדם ותעודד מדיניות ופעילות לקידום מעמד האישה, לקידום השוויון בין המינים, לביעור ההפליה נגד נשים ובכלל זה למניעת אלימות נגד נשים (להלן - תחומי פעולתה של הרשות)."[26]
על מנת לאפשר את הפעילות מפורט בחוק אלו פעולות על הרשות לנקוט:
"5. מבלי לגרוע מהוראות סעיף 4, יכללו תפקידי הרשות גם את אלה:
(1) לעודד, לתאם ולקדם את פעולות משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות וגופים אחרים הפועלים בתחומי פעולתה של הרשות;
(2) לקיים מעקב ובקרה לגבי פעילות משרדי הממשלה בנושאים שבתחומי פעולתה של הרשות;
(3) לייעץ למשרדי הממשלה בנושא אכיפתם של חוקים בתחומי פעולתה של הרשות;
(4) לעקוב אחר מילוי המלצותיו של מבקר המדינה הנוגעות לתחומי פעולתה של הרשות;
(5) לפעול להעמקת המודעות הציבורית בתחומי פעולתה של הרשות, לרבות באמצעות מערכות החינוך והתקשורת;
(6) לפעול לקידום הצעות לחקיקה בתחומי פעולתה של הרשות;
(תיקון מס' 1) תשס"ח-2007
(6א) להגיש חוות דעת מגדריות על הצעות חוק וחקיקת משנה כאמור בסעיף 6ג2 לחוק שיווי זכויות האישה, התשי"א-1951;
(7) לרכז מידע ונתונים וליזום מחקרים בתחומי פעולתה של הרשות;
(8) ליזום, לתכנן ולקדם הקמת מסגרות פעולה ושירותים בתחומי פעולתה של הרשות;
(9) לפעול ליישומה של האמנה לביעור כל צורות ההפליה נגד נשים משנת 1979 (להלן - האמנה);
(10) להכין בעבור המדינה - דיווחים תקופתיים שעל המדינה לפרסם בהתאם לאמנה ודיווחים נוספים כפי שיוטלו עליה על ידי הממשלה;
(11) ליזום ולקיים קשרים עם גופים בין-לאומיים ועם גופים במדינות חוץ הפועלים בתחומי פעולתה של הרשות."[26]
מדי שנה נכתב דו"ח סיכום פעילות מפורט המוגש לממשלה.[27]
סמכויות
גופי השוויון או התפקידים העוסקים באותו תחום, נועדו להיות תפקיד מקצועי, המזהה אפליה על רקע מגדרי בארגון ובקהילה ופועל בדרכים מקצועיות לשינוי המצב.
על מנת לקיים גוף שוויון הזדמנויות אפקטיבי, נדרשות כמה יכולות ותשתיות ביניה:
- תשתית ידע ומידע: היכולת לבנות, לרכז, לתחזק ולפתח תשתית של ידע מקצועי בתחום המגדר ושוויון ההזדמנויות, כמו גם יכולת מחקר ואיסוף נתונים לצורך איתור סוגיות והערכת ההתקדמות בהן.
- נוכחות ארגונית: גישה והשתתפות פעילה בתהליכים המייצרים את המציאות הארגונית, בכמה רמות:
- א. ברמת המטה, שם מתרחשים תהליכי קבלת החלטות וקביעת מדיניות בכל רחבי הארגון, באמצעות הפעלת השפעה על התודעה, הפגנת ידע ומקצועיות.
- ב. ברמת השטח, באמצעות נוכחות וזמינות לדרגי השטח השונים על ידי ליווי וייעוץ מקצועי שוטף של מנהלות ומנהלים בזירות שונות ; באמצעות יוזמה והפניית משאבים נחוצים לארגונים, ולמוסדות, לשם הרחבה ויצירת שירותים ממוקדי מגדר. שירותים אלו צריכים להיות מותאמים לאוכלוסייה על גווניה השונים, לצרכים ולתרבות.
- השפעה וכלים לשינוי: באמצעות הידע והנוכחות חשוב להוביל מהלך שינוי מושכל ומותאם לצרכים וליכולות הקיימים בזמן נתון. על מנת להשיג השפעה וכדי לקדם את הנושאים שעליהם הופקד גוף/תפקיד השוויון, יש לתת בידיו סמכויות פורמליות.
הסמכויות שניתנו בידי הרשות, מופיעות בחוק הרשות:
סעיף 4. "(ג) מדיניות הרשות, כפי שאושרה בידי הממשלה, תחייב את משרדי הממשלה."
7. "(א) הרשות רשאית לדרוש מגוף מבוקר ... כל ידיעה, מסמך או דין וחשבון (להלן - מידע), בתחומי פעולתה של הרשות, אשר נמצאים בתחום סמכותו של אותו גוף והדרושים לרשות לביצוע תפקידיה; גוף מבוקר ימסור לרשות את המידע על פי דרישתה."
8. "(א) משרד ממשלתי, רשות מקומית ותאגיד שהוקם בחוק ייוועצו ברשות בעינין מסוים הקשור בתחומי פעולתה של הרשות, אם דרשה זאת הרשות."
לצד סמכויות אלה אין לרשות סמכויות אכיפה, לדוגמה: אם לא מונתה יועצת לקידום מעמד האישה ברשות מקומית, סמכות המינוי נתונה בידי משרד הפנים ולא בידי הרשות.[28]
כמו כן אין לרשות סמכויות חקירה, כפי שמופיע בסעיף 6. (א) "קיבלה הרשות תלונה של אדם על מעשה הקשור בתחום מתחומי פעולתה של הרשות, וסברה כי היא ראויה להתברר כתלונה לפי הפרק השביעי לחוק מבקר המדינה, תשי"ח-1958 [נוסח משולב] (להלן - חוק מבקר המדינה), רשאית הרשות להעביר את התלונה לנציב תלונות הציבור, אם הסכים לכך אותו אדם."
דגשים בפעילות
מבין תחומי הפעילות של הרשות, צוינו מספר נושאים באופן ברור ואחד מהם כמצוין בסעיף 4 (א), הוא תחום המאבק באלימות כלפי נשים. נושא האלימות כלפי נשים ומניעתה מצוין מדי שנה בתאריך 25 בנובמבר - ביום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים שנקבע על ידי האו״ם בשנת 1999.[29] המושג אלימות הוא מושג רחב ומקיף תחומים אחדים,[30] אחד התחומים הללו הוא סחר בנשים בישראל - המצוין מדי שנה בתאריך 2 בדצמבר.[31][32]
עיקר הפעילות של הרשות היא במישור ההסברתי והעלאת המודעות, חבירה לפעילויות המתקיימות על ידי ארגונים ורשויות מקומיות, הוצאת חומרי פרסום והסברה ועוד.
נושא נוסף שמודגש הוא ביעור האפליה נגד נשים, כמופיע בסעיף 4 (א) ובסעיף 5 (9) "לפעול ליישומה של האמנה לביעור כל צורות ההפליה נגד נשים משנת 1979 (להלן - האמנה)"[33]
לשם כך קיימת אפשרות באתר הרשות להגיש תלונה, לכל מי שמרגישה כי הופלתה על רקע מגדר ותלונתה תועבר לטיפול הגורמים המתאימים.[34]
Remove ads
גופים דומים בעולם
סכם
פרספקטיבה
גופי שוויון או גופים הפועלים לקידום נשים, פועלים במדינות שונות וכן בגופים הבינלאומיים המרכזיים - האו"ם[35] והאיחוד האירופי (OECD).[36]
בחוק הרשות, בסעיף 5. (11), נמצאת ההנחיה של הרשות "ליזום ולקיים קשרים עם גופים בין-לאומיים ועם גופים במדינות חוץ הפועלים בתחומי פעולתה של הרשות." כבר בימי ועדת נמיר, נערך קשר ומחקר, על הנעשה במדינות אחרות.[37]
ההתבוננות בנעשה בעולם, מלמדת כי יש דרכים מספר להתמודד עם שינוי בתחום מעמד הנשים. במדינות שונות אימצו את הגישה של הקמת יחידה ארגונית ברמה הארצית - לאומית; בחלקן מופעלות שלוחות ארגוניות ברמה האזורית או המחוזית.
עוד שוני מהותי שקיים בינינו לבין העולם, נובע מכך שבארץ ברוב המקרים בעלי/ות התפקיד הן נשים בלבד וכל המערך הקיים מורכב ברובו מנשים בלבד, בעוד שבעולם גם גברים ממלאים פונקציות הקשורות לנושא מעמד האישה או שוויון מגדרי.[38]
במקומות שונים בעולם[39] קיימת סוכנות מדינתית המרכזת את העבודה בתחום מעמד האישה או וגם בתחום השוויון המגדרי. מדי חמש שנים מתקיים כנס מקיף בנושא מעמד האישה, על ידי האו"ם. הכנס הראשון היה הכנס שהוזכר כבר, בו השתתפה לאה רבין בשנת 1975 במקסיקו. ידוע במיוחד הכנס הרביעי שנערך בבייג'ינג בשנת 1995, שבעקבותיו נוסח מצע לפעילות, המוכר בשמו Beijing Declaration and Platform for Action, המצע מטווה 12 תחומי פעילות חשובים בעדיפות גבוהה לקידומן של נשים, תוך קריאה לממשלות ולארגוני החברה האזרחית לנקוט בפעולות אסטרטגיות בתחומים החשובים האלה.[40]
בשנת 2000, נכתב מסמך נוסף ובו מטרות ויעדים לביצוע הידוע בשמו MDG[41] מטרות אלו הציבו אתגר בינלאומי, שעבר מעקב מדי חמש שנים.
מאז הקמת הרשות, מנהלת הרשות או מי מטעמה, ייצגו את מדינת ישראל בכנסי האו"ם, שנערכו לקראת יום האישה הבינלאומי, בחודש מרץ, אולם יש נוכחות גם של ארגוני נשים נוספים, ארגונים המציגים פן של אקטיביזם בתחום, שאינו ממסדי.
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של הרשות לקידום מעמד האישה- הרשות לקידום מעמד האישה, באתר כל זכות
חוק הרשות לקידום מעמד האשה, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads