הרעב הגדול של 1315–1317

הרעב הגדול הוא כינוי שניתן לרעב המוני ששר באירופה בימי הביניים, בין השנים 1315 – 1322 בגלל התקררות אקלים קיצונית. בשנת 1317 הטמפרטורות חזרו לטווח הרגיל, אך הרעב השפיע בצורה משמעותית לפחות עד שנת 1322^[1]. הוא פגע באזורים נרחבים בצפון אירופה, בהם גרמניה, חלקים בצפון סקנדינביה, צפון צרפת, איי בריטניה (למעט צפון סקוטלנד), הבלקן ומערב פולין, ונעצר בדרום היבשת בהרי האלפים והפירנאים.

הרעב הגדול של 1315–1317

מידע כללי
סוג	רעב המוני
מיקום	אירופה
קואורדינטות	48°41′27″N 9°08′26″E
תקופה	1315–1317 (כשנתיים)

רעב זה מהווה נקודת מפנה משמעותית בהיסטוריה של אירופה בימי הביניים, שכן הוא סימן את סיום תקופת שגשוג, והשפיע באופן ניכר על האוכלוסייה והיחס לכנסייה^[2].

רקע היסטורי

בשנים שקדמו לרעב הגדול אירופה שגשגה. משנת 800 עד 1300 החקלאות באירופה פרחה, איכות החיים עלתה וניכרה עלייה משמעותית ויציבה בריבוי האוכלוסין. עם זאת, המאה ה-14 באירופה הייתה רוויה באסונות, הן מעשה ידי אדם והן מעשי הטבע. בין אסונות האדם ניתן למנות את מלחמת מאה השנים (1337-1453), ובין אסונות הטבע ניתן למנות את "הרעב הגדול" (1315-1322), וכן את המגפה השחורה (1347-1351). אסונות אלו גרמו לשינויים דרמטיים ברחבי אירופה. בשנים הללו מתו מיליוני בני אדם, ואנשים החלו לערער על המוסדות והאמונות ששררו באותה תקופה באירופה. אסונות אלו השפיעו לרעה על התפתחותה של אירופה בשנים שלאחר מכן. אמנם מניין המתים ברעב הגדול לא השתווה למיליונים שמתו באסונות האחרים, אך תרומתו ניכרת בהעצמת האסונות הבאים שפקדו את אירופה.^[3] הרעב שפקד את אירופה הוגדר כרעב המוני, מצב קיצון של מחסור רחב במזון לתקופה משמעותית וקצובה, שגורם לחולי ורעב בקרב ההמון.^[4] רעב מסוג זה היה תופעה חוזרת ונשנית במאה ה-14. לאחר "הרעב הגדול" ישנו רעב המוני גם בין השנים 1328-1329 והשנים 1338-1339.^[5]

התרחשות

הרעב פגע באזורים נרחבים בצפון אירופה וביניהם גרמניה, חלקו הצפוני של סקנדינביה, צפון צרפת, איי בריטניה (מלבד צפון סקוטלנד), מדינות הבלקן וכן מערב פולין. היא נעצרה בדרום על ידי הרי האלפים והפירנאים.^[6] רעב זה מציין את אחת מנקודות המפנה בהיסטוריה של אירופה בימי הביניים. שכן, בתקופה זו פסקה תקופת השגשוג שררה באירופה במשך זמן מה, וגרמה לשינויים משמעותיים ביחס לכנסייה ולאוכלוסין.^[7]

"עידן הקרח הקטן" (מאה ה-14 עד המאה ה-19), שהחל בתקופה זו גרם להתקררות אקלים קיצונית באירופה, התקררות שהתבטאה בחורפים קפואים וקיציים רווי גשמים. אקלים זה פגע בתוצרת החקלאית בצורה משמעותית. היבול שגדל נהרס על ידי הגשם, השדות היו קשים לחרישה חדשה, והיבול שהצליח לגדול בתנאים הקשים היה מועט.^[8]

אביב של שנת 1315 היה גשום מאוד. הגשמים הרבים הקשו על חרישת השדות, וכן גרמו לזרעים שנזרעו להירקב.^[9] ב-1316, המזג האוויר הקשה לא הרפה, ואנשים היו כבר חלשים מחוסר תזונה ואיבדו את יכולתם לעבוד את האדמה הקרה. בקיץ של 1317 האקלים השתפר, אך ההתאוששות לא קרבה לבוא. הזרעים שבדרך כלל נשמרו לזריעה כבר נאכלו על ידי האנשים, היה מחסור בבהמות משא, שני עניינים אלו עיכבו זריעת שדות חדשים, והתוצרת חזרה להרגלה רק בשנת 1325.^[10] בשנת 1317, הרעב הכה כבר בכל שכבות האוכלוסייה, לורדים, מלכים ואיכרים הושפעו כאחד.^[11] עדות לחוסר של המלכים במסמכים שונים וכן בכרוניקל של סאנט אלבה, שם מדווח כי מלך אנגליה אדוארד השני, התקשה למצוא לחם לעצמו ופמלייתו.^[12]

בשנים הראשונות לרעב עלה יוקר המחיה בצורה דרסטית. מחיר החיטה, שעועית ואפונה עלה פי חמישה, ואף המלח (שהיה חשוב ביותר בתקופה זו מכיוון ששימש להמלחת ושימור הבשר), עלה ל-35 שילינגס.^[13]ישנן עדויות לכך שהערך התזונתי של הלחם שכן נוצר היה דליל ביותר, וכך גם אנשים שאכלו היו בתת-תזונה. המחסור הגדול הצריך את התאמתם של אנשי אירופה לתנאי החיים החדשים. חלק מהלורדים עברו מחקלאות ישירה להשכרה על מנת שיהיה להם הכנסה. לורדים אחרים קיצצו בכוח אדם, ואף משכנו את נכסיהם. האיכרים לרוב, משכנו את חפציהם ומכרו את אדמתם לכנסייה עבור כסף מזדמן. במהלך שנות הרעב, אנשים ניזונו בעיקר מליקוט צמחים, שורשים, אגוזים ואף קליפות עצים ביערות. וכשזה אזל אנשים פנו לבשר סוסים וכלבים, אשר נעשה מצרך יקר.^[14]

הרעב החמיר במהלך השנים כי תוצרת האדמה קטנה משנה לשנה. הסיבה לכך לא הייתה נעוצה רק באקלים הקשה, אלא גם מפני שהמחסור בתזונה החליש את אנשי אירופה פיזית ופגם ביעילות עבודתם. בנוסף לכך, חוסר המזון החליש גם את בעלי החיים במשק, שכתוצאה מכך התקשו לחרוש. כאשר האנשים לא מצאו תבואה הם נאלצו לשחוט את חיות המשק שלהם, דבר שהקשה על עבודת האדמה בשנים הבאות. המלחמות שאפפו את אירופה במאה ה-14, הגבירו את עוצמת ההרס והקטינו בצורה משמעותית את תפוקת היבול.^[15]

גידול האוכלוסין בתקופה שקדמה לרעב, השפיע גם הוא על המצוקה הקשה בזמן הרעב. שהרי היו יותר אנשים להאכיל, ובכך גם יותר אנשים במצוקה. הרעב גרם לשתי תופעות הפוכות באוכלוסייה. מחד גיסא, מבוגרים וזקנים רבים הרעיבו את עצמם עד מוות על מנת לאפשר לבני משפחתם הצעירים יותר לאכול ולשרוד, וכן בתקווה שהם יוכלו לעבד את האדמה. מאידך גיסא, היו לא מעט דיווחים של קניבליזם (דיווחים שאין דרך לאמתם), ונטישת ילדים. הסיפור של עמי ותמי הידוע בשם הנזל וגרטל, ממעשיות האחים גרים מתאר תופעה זו של נטישת ילדים ביערות.^[16]

השלכות

ל"רעב גדול" היו השלכות על האוכלוסין, על הכנסייה וכן על התרבות האלימה. הכנסייה בתקופת הרעב המון אנשים ויתרו על נכסיהם וקרקעותיהם לכנסייה, על מנת לקבל כסף מהיר ובשל כך נכסי הכנסייה גדלו מאוד בתקופה זו. עם זאת, היחס של האנשים השפוטים לאנשי הכנסייה השתנה. "הרעב הגדול" הביא משבר אמוני בקרב המאמינים הנוצריים משום שתפילותיהם לא נענו. הם החלו לערער תחת הסמכות והכוח של הכנסייה הקתולית רומנית ששלטה אז, ואיפשר ^{[דרושה הבהרה]} לתנועות נוצריות שונות שעד אז נחשבו כתות משום שהתנגדו לאפיפיור.^[17]

אוכלוסייה

בתקופה שלפני "הרעב הגדול" (800 עד 1300) היה גידול מסיבי באוכלוסין, ריבוי זה נחלש עוד בתקופה שקדמה לרעב, אך יש רואים ב"רעב בגדול" את הסיום הסופי של צמיחה זו. יש המקשרים בין תקופת "הרעב הגדול" למחיר הדמים העצום שגבתה המגפה השחורה בהמשך המאה ה-14, שכן היא החלישה את אנשי אירופה מבחינה בריאותית. תוחלת החיים בתקופת הרעב הייתה פחות מ-30 בעוד שבתקופה שלאחר הרעב (1376) היא עלתה לגיל 35. בנוסף לכך, הרעב גרם למצב קיצון בו אנשים הרגישו צורך הישרדותי לגנוב. תרבות אלימה זו רק התעצמה בשנים לאחר הרעב .^[18]

קישורים חיצוניים

• הרעב הגדול של 1317-1315, באתר Arizona geographic alliance [אנגלית]

הערות שוליים

1. Henry Lucas. "The Great European Famine of 1315, 1316, and 1317", Speculum Vol. 5, No. 4 (Oct., 1930), pp. 343.
2. Lynn H Nelson."The Great Famine and the Black Death 1315–1317, 1346–1351". Lectures in Medieval History. WWW Virtual Library. Retrieved November 2015
3. Lynn H Nelson."The Great Famine and the Black Death 1315–1317, 1346–1351". Lectures in Medieval History. WWW Virtual Library. Retrieved November 2015.
4. William Chester Jordan.The Great Famine: Northern Europe in the Early Fourteenth Century (New Jersey: Princeton University Press, 1997) page 7
5. William Chester Jordan.The Great Famine: Northern Europe in the Early Fourteenth Century, page 8.
6. Lynn H Nelson."The Great Famine and the Black Death 1315–1317, 1346–1351". Lectures in Medieval History. WWW Virtual Library. Retrieved November 2015.
7. Lynn H Nelson."The Great Famine and the Black Death 1315–1317, 1346–1351". Lectures in Medieval History. WWW Virtual Library. Retrieved November 2015
8. Lynn H Nelson."The Great Famine and the Black Death 1315–1317, 1346–1351". Lectures in Medieval History. Retrieved 7 November 2015.
9. Kathleen Troup. "The great famine: northern Europe in the early fourteenth century" Economic History Review. Vol. 50 (Aug 1997), p583-584.
10. Lynn H Nelson."The Great Famine and the Black Death 1315–1317, 1346–1351". Lectures in Medieval History. Retrieved November 2015.
11. Lynn H Nelson."The Great Famine and the Black Death 1315–1317, 1346–1351". Lectures in Medieval History. Retrieved 7 November 2010.
12. Kathryn Warner, Edward II: The unconventional king, (Glocestshire: Amber publishing, 2014) page 22.
13. Annates Johannes de Trokelowe. "Famine of 1315", Rolls Series, No. 28 (London, 1866), pp. 92-95. Translated by Brian Tierney.
14. Annates Johannes de Trokelowe, "Famine of 1315", Rolls Series, No. 28 (London, 1866), pp. 92-95. Translated by Brian Tierney.
15. William Chester Jordan,The Great Famine: Northern Europe in the Early Fourteenth Century, page 154.
16. Lynn H Nelson."The Great Famine and the Black Death 1315–1317, 1346–1351". Lectures in Medieval History. Retrieved 7 November 2015.
17. Joseph Anthony Narciso Z. Tiangco. The Way of Psychology: Nothingness and Relatedness in the Intellectual History of Psychology (Philippines :central Books Inc: 2008).
18. William Chester Jordan,The Great Famine: Northern Europe in the Early Fourteenth Century) page 8.