הפארק הלאומי צ'ובה
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפארק הלאומי צ'ובה (באנגלית: Chobe National Park ) הוא הפארק הלאומי הראשון בבוטסואנה, עם המגוון הרחב ביותר מבחינה ביולוגית .[2] הוא ממוקם בצפון המדינה, סמוך לעיירה קסאנה שבמחוז צ'ובה ומצפון לדלתת נהר האוקבנגו. הוא הפארק השלישי בגודלו בבוטסואנה,[3] אחרי שמורת מרכז קלהארי (אנ') והפארק הלאומי גמסבוק (אנ'). בפארק הלאומי צ'ובה יש את אחד מריכוזי בעלי החיים הגדולים ביותר בכל אפריקה.[3]
עדרי גנו וזברות בפארק הלאומי צ'ובה | |
מידע כללי | |
---|---|
סוג | פארק לאומי |
על שם | נהר צ'ובה[1] |
תאריך הקמה | 1960, בשנת 1967 הפארק הוכרז כפארק לאומי. |
מייסדים | ממשלת בריטניה |
גוף מנהל | מחוז צ'ובה בוטסואנה |
נגישות | ברכבי 4X4 |
נתונים ומידות | |
שטח | 11,700 קמ"ר |
גובה ממוצע | 942 |
מאפיינים עיקריים | עושר בחיות בר |
צומח | חורשות עצי מהגוני, עצי טק ועשביית סוונה |
בעלי חיים | פילים, ג'ירפות, ברדלסים, צבועים, אריות, זברות, אנטילופות, היפופוטמים, תניני יאור, מגוון גדול של עופות ועוד |
מיקום | |
מדינה | בוטסואנה |
מיקום | צפון בוטסואנה, ליד העיירה קסאנה |
קואורדינטות | 18°08′41″S 25°04′36″E |
אתרים בפארק |
|
chobe national park/ | |
פארק זה ידוע באוכלוסיית האריות הטורפים גורי פילים או פילים צעירים.
התושבים המקוריים של האזור היו הבושמנים משבט סן (הידועים גם כבני שבט בסארווה). הם היו ציידים-לקטים נוודים שנעו ממקום למקום כדי למצוא מקורות מזון, כגון פירות, מים וחיות בר. ניתן למצוא ציורים של בני שבט סן (אנ') בגבעות הסלעיות שבפארק.
בתחילת המאה ה-20, האזור שהפך לפארק הלאומי צ'ובה היה חלק המשטחים שסווגו כקרקעות הכתר הבריטי (אנ'). בשנת 1931 נחקק חוק הפארקים הלאומיים מתוך כוונה שהפארקים הלאומיים יגנו על חיות הבר החיות בפארקים שהוכרזו ולקדם תיירות. בשנה שלאחר מכן, 24,000 קילומטרים רבועים בצפון בוטסואנה ( שבשנת 2008 נכללו בשטח מחוז צ'ובה) הוכרזו רשמית כאזור ללא ציד, ואזור זה הורחב ל־31,000 קילומטרים רבועים כעבור שנתיים.
בשנת 1943, התרחשה התפשטות נרחבת וחריגה של זבוב הצה צה בכל האזור, שעיכבה את הקמת הפארק הלאומי. בשנת 1953, הפרויקט קיבל שוב עדיפות ממשלתית: בשלב זה הוצע להקצות 11,700 קלומטרים רבועים לשמורת טבע האוסרת ציד. שמורת צ'ובה הוקמה רשמית בשנת 1960, אם כי קטנה ממה שתוכנן בתחילה. בשנת 1967 הוכרזה השמורה כגן לאומי.
באותה תקופה היו באזור כמה כפרים תעשייתיים, במיוחד בכפר סרונדלה, שהיה ידוע בתעשיית העץ שלו. כפרים אלו הועברו בהדרגה אל מחוץ לפארק, ורק בשנת 1975 היה כל המרחב המוגן חופשי מפעילות אנושית. הרחבות קלות בשטחי הפארק בוצעו בשנים 1980 ו-1987.
ניתן לחלק את הפארק ל־4 אזורים, כשבכל אזור הייתה מערכת אקולוגית אחת ברורה:
האקלים בפארק הלאומי צ'ובה הוא סוב-טרופי חם ולך. העונה החמה והגשומה נמשכת מנובמבר עד מרץ והעונה היבשה נמשכת מאפריל עד אוקטובר, שבתוכה ישנה תקופה קרירה ממאי עד אוגוסט. בחודשים ממאי עד אוגוסט, בלילות הטמפרטורה יכולה לרדת עד לנקודת הקיפאון. במהלך היום חם מאוד כל השנה, אבל בעיקר מספטמבר עד נובמבר, כלומר לפני העונה הגשומה .[4]
אקלים בהפארק הלאומי צ'ובה בממוצע בין השנים 1985–2014 | |||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 30.8 | 30.6 | 30.7 | 30.4 | 28.5 | 26.4 | 26.2 | 29.8 | 33.6 | 35.5 | 33.6 | 31.4 | 30.6 |
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | 19.7 | 19.4 | 18.8 | 15.9 | 12.1 | 9.3 | 8.7 | 11.6 | 16.2 | 19.8 | 20.3 | 20.1 | 16 |
משקעים ממוצעים (מ"מ) | 160 | 135 | 80 | 15 | 1 | 1 | 0 | 0 | 0 | 20 | 65 | 150 | 625 |
מקור: [5] |
הפארק ידוע באוכלוסיית הפילים הגדולה שלו, המוערכת בכ-50,000 ואף יותר, המהווה את אוכלוסיית הפילים הגדולה ביותר בעולם .[6] הפילים שחיים כאן הם פילים מסוג פיל סוואנה אפריקאי או פילי קלהרי, שהם מסוג הפילים בעלי המידות הגדולות ביותר המוכרים. הם מאופיינים בשנהב שביר למדי ובחטים קצרים, ייתכן, בגלל מחסור בסידן בקרקעות האזור. נזק שנגרם ממספרם הגבוה של הפילים מוכר במיוחד בריכוזים מסוימים שלהם. ריכוז הפילים כל כך גבוה ברחבי מחוז צ'ובה, עד כדי כך שנשקלת אפשרות של השמדה מדודה.[7] מחשבה מסוג זה נחשבת לשנויה מדי במחלוקת ונדחתה על ידי הנהלת הפארק בכל פעם שהוצעה. בעונה היבשה, הפילים שוהים בצמוד לאזורי נהר צ'ובה ונהר ליניאנטי. בעונת הגשמים הם נודדים למרחק של כ-200 קילומטרים לקטע הדרום-מזרחי של הפארק. מאידך, ישנם עדרים המגיעים לאזור הצפון מערבים של הפארק הנמצא בזימבבואה .
העבירות בדרכי הפארק הלאומי צ'ובה תלויים מאוד בעונה ובכמות הגשמים; הנסיעה בדרכי הפארק אפשרית רק ברכבי 4X4. חול עמוק על גדות נהר צ'ובה מהווה בעיה במהלך החודשים היבשים, במיוחד כשהטמפרטורה עולה, בעוד שבעונה הרטובה הכבישים ליד הנהר הופכים לבוציים.[8]
הדרכים באזור ביצת סבותי, בעיקר דרך Sandridge המערבית משער מבאבה Mababe והכבישים מצפון ומדרום לערוץ ואדי סבותי הם בדרך כלל דרכי חול עמוק וקשה לנהיגה. כאשר יורד גשם, נסיעה לאורך כבישי הביצה טומנים בחובם סיכון להיתקע, שכן אדמת הביצה השחורה והרטובה הופכת לבלתי עבירה.[8]
כבישי נוגטסה Nogatsaa שטופים במים בחודשי העונה הרטובה, בעונה זו בלתי ניתן לנהוג בדרכי האזור. במהלך חודשי העונה היבשה, ניתן לצאת לטיולי צפייה בחיות הבר. המעבר בין מישורי האזור כרוך במעבר בדרכים קצרות שהן חוליות עם חול עמוק. ברגע שעוזבים את כביש האספלט מקאסנה, בהתחלה, הנסיעה נמשכת לאורך דרכי חול עמוק הנמשכים לאורך כ-20 הקילומטרים הראשונים, לפני שמגיעים לדרך עפר עבירה יותר.[9]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.