הנרי לי השלישי

הנרי לי השלישי (באנגלית: Henry Lee III;‏ 29 בינואר 1756 – 25 במרץ 1818) היה פוליטיקאי ואיש צבא אמריקאי מווירג'יניה, איש המפלגה הפדרליסטית, שכיהן כמושל וירג'יניה התשיעי בשנים 1791–1794, וכחבר בית הנבחרים של ארצות הברית בשנים 1791–1801. שירותו של לי במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית כקצין פרשים בצבא הקונטיננטלי הקנו לו את הכינוי "הארי סוס-קל" (Light-Horse Harry). הוא היה אביו של רוברט אדוארד לי, שפיקד על הארמיה של צפון וירג'יניה (אנ') במלחמת האזרחים האמריקאית מול צבא האיחוד.

הנרי לי השלישי
Henry Lee III

לידה	29 בינואר 1756 ליסילבניה, מושבת וירג'יניה, אמריקה הבריטית
פטירה	25 במרץ 1818 (בגיל 62) האי קמברלנד, ג'ורג'יה, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה	קפלת משפחת לי, אוניברסיטת וושינגטון ולי, לקסינגטון, וירג'יניה, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת פרינסטון
מפלגה	המפלגה הפדרליסטית
בן או בת זוג	מטילדה לי אן היל קרטר לי (13 ביוני 1793–?)
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הבחירה ה-19 לקונגרס של וירג'יניה 4 במרץ 1799 – 3 במרץ 1801 (שנתיים) → וולטר ג'ונס ג'ון טיילפרו ←
מושל וירג'יניה ה־9 1 בדצמבר 1791 – 1 בדצמבר 1794 (3 שנים) → בוורלי רנדולף רוברט ברוק ←
נציג וירג'יניה לקונגרס הקונפדרציה 1786–1788 (כשנתיים) → ג'יימס מונרו
פרסים והוקרה
מדליית הזהב של הקונגרס
חתימה

ראשית חייו

הנרי לי השלישי נולד באחוזת המטעים "ליסילבניה" (Leesylvania) שבמחוז הנסיך ויליאם שבמושבת וירג'יניה. הוא היה בנם של הנרי לי השני (אנ') ושל לוסי גרימס. אביו היה דודן מדרגה ראשונה של ריצ'רד הנרי לי, הנשיא ה-12 של הקונגרס הקונטיננטלי. אימו הייתה דודתו של מושל וירג'יניה הרביעי תומאס נלסון הבן. סבתא רבתא שלו, מרי בלנד, הייתה אחות סבו של תומאס ג'פרסון. לי היה נכדו של הנרי לי הראשון (אנ'), נינו של ריצ'רד בלנד (אנ') ונכד נכדו של ויליאם רנדולף (אנ').

לי סיים ב-1773 את לימודיו בקולג' ניו ג'רזי (כיום אוניברסיטת פרינסטון) והחל אז בקריירה משפטית.

מלחמת העצמאות של ארצות הברית

עם פרוץ מלחמת העצמאות של ארצות הברית בקרבות לקסינגטון וקונקורד ב-1775, היה לי לקפטן בפלוגת הדרגונים של מושבת וירג'יניה, שסופחה לרגימנט הדרגונים הקלים הקונטיננטלי הראשון (1st Continental Light Dragoons).

ב-1778 קודם לי לדרגת מייג'ור וקיבל את הפיקוד על כוח מעורב של פרשים ורגלים שנודע בשם "הלגיון של לי" (Lee's Legion), שאתו הוא זכה למוניטין של מנהיג מיומן של הכוחות הקלים. באותה תקופה, כוחות פרשים קלים בעלי יכולת תנועה נתנו שירות רב ערך לא רק במהלך קרבות מרכזיים, אלא גם ביצעו משימות סיור ומעקב, העסיקו את האויב במהלך תנועת כוחותיו, סיכלו תנועות אספקה, ביצעו פלישות והיתקלויות, והיו כוחות משימה אל מעבר לקווי האויב. חלק מטקטיקות אלו ידועות כיום כלוחמת גרילה וכלוחמת תמרון. באוגוסט אותה שנה הוביל לי משימת פשיטה על מבצר בריטי, ששיאה היה בקרב פאולוס הוק (אנ') ב-19 באוגוסט, שבו נהרגו או נפצעו 50 חיילי אויב ו-158 נפלו בשבי, בעוד שכוחות האמריקאים ספגו שני הרוגים, שלושה פצועים ושבעה שבויים. על אף הצלחתו, דאגו כמה מעמיתיו הקצינים להבאתו למשפט צבאי בשמונה סעיפי אישום, זאת בשל אי-שביעות רצונו של ג'ורג' וושינגטון. הוא זוכה מכל האישומים.^[1] בספטמבר אותה שנה, פיקד לי על יחידת דרגונים שהביסה רגימנט של הסים בקרב אדגרס ליין (אנ').

במהלך תקופת הפיקוד של לי על הלגיון, הוא זכה בכינוי "הארי סוס-קל" (Light-Horse Harry) בזכות מיומנותו כפרש. ב-22 בספטמבר 1779 הצביע הקונגרס הקונטיננטלי על הענקת מדליית זהב ללי, כבוד שלא ניתן לאף קצין מתחת לדרגת גנרל, זאת בזכות התנהלותו של הלגיון במהלך קרב פאולוס הוק.^[2]

בהמשך קודם לי לדרגת לוטננט קולונל והוצב עם הלגיון שלו בזירה הדרומית (אנ'). בינואר 1781 תקף הלגיון עמדה בריטית בג'ורג'טאון שבקרוליינה הדרומית יחד עם הגנרל פרנסיס מריון וסייע בתקיפת הצבא הבריטי במסעו לנהר דאן בחודש שלאחר מכן. באביב אותה שנה חבר לי למריון ולגנרל אנדרו פיקנס (אנ') למטרת לכידת המוצבים הבריטים בקרוליינה הדרומית ובג'ורג'יה, כולל פורט ווטסון, פורט מוט, פורט גרנבי, פורט גלפין, פורט גריסון ופורט קורנווליס.^[3] לי והלגיון שלו השתתפו גם בקרב גילפורד קורט האוס (אנ'), במצור על 96 (אנ') ובקרב אוטאוו ספרינגס (אנ'). הוא נכח במעמד כניעתו של צ'ארלס קורנווליס ביורקטאון, אך זמן קצר לאחר מכן פרש מהצבא, בטענות על עייפות ואכזבה מיחס עמיתיו הקצינים.

לאחר המלחמה

בשנים 1786–1788 היה לי נציג לקונגרס הקונפדרציה. ב-1788 הוא היה נציג בוועידת האשרור של וירג'יניה לחוקת ארצות הברית. בשנים 1789–1791 הוא כיהן כחבר האספה הכללית של וירג'יניה, ולאחר מכן ועד 1794 כיהן כמושל וירג'יניה. עוד בחייו, בעת שכיהן כמושל, נקרא על שמו מחוז לי בווירג'יניה.^[4]

לאחר תום כהונתו כמושל, זימן הנשיא ג'ורג' וושינגטון את לי כדי להטיל עליו את משימת דיכוי מרד הוויסקי במערב פנסילבניה. לי פיקד על 12,950 אנשי מיליציה שנשלחו להילחם במורדים, אך לא בוצעה לחימה של ממש בשל כניעתם השלווה של המורדים.^[5] ב-1798, כחלק מההכנות לקראת מלחמה עם צרפת, מונה לי כמייג'ור גנרל בצבא ארצות הברית.

בהלווייתו של וושינגטון ב-26 בדצמבר 1799, נשא לי הספד מפורסם בפני קהל של 4,000, בו נכלל המשפט "ראשון במלחמה, ראשון בשלום וראשון בלבבות בני ארצו".^[6]

בשנים 1799–1801 כיהן לי כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הפדרליסטית. לאחר פרישתו מהשירות הציבורי הוא חי עם משפחתו באחוזת המטעים "סטרטפורד הול" (Stratford Hall), וניהל אותה ללא הצלחה. הפאניקה של 1797-1796 (אנ') ופשיטת הרגל של רוברט מוריס הובילו לצמצום הונו של לי.

ב-1808 מונה לי מחדש על ידי הנשיא תומאס ג'פרסון כמייג'ור גנרל כאשר התקרבה המלחמה מול בריטניה, והוא ארגן את המיליציה של וירג'יניה. ב-1809 הוא פשט את הרגל, ועקב כך ריצה שנת מאסר על אי-תשלום חוב במונטרוס שבווירג'יניה. לאחר שחרורו הוא עבר עם משפחתו לאלכסנדריה.

שנותיו האחרונות ומותו

עם פרוץ מלחמת 1812 ביקש לי מהנשיא ג'יימס מדיסון לקבל מינוי צבאי, אך לא נענה בחיוב. באותה שנה הוא פרסם את ספר זיכרונותיו, בו הוא סיכם את התנסויותיו הצבאיות במהלך מלחמת העצמאות.^[7] ב-27 ביולי, במהלך המהומות בבולטימור (אנ') שהתחוללו באותה שנה, נפצע לי קשה כאשר סייע להתנגדות להתקפה על ידידו, עורך העיתון המקומי The Federal Republican, אלכסנדר קונטי הנסון. הנסון הותקף על ידי המון של תומכי המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית בשל התנגדותו למלחמה. לי, הנסון וכעשרים פדרליסטים אחרים מצאו מקלט במשרדי העיתון. קבוצה זו נכנעה למחרת בפני פקידי העיר של בולטימור ונכלאה. ג'ורג' וולסלגר הוביל את ההמון שפילס את דרכו בכוח אל בית הכלא, הוציא אותם ממנו, והכה ועינה אותם במשך שלוש שעות. כל אנשי הקבוצה נפצעו קשה, ואחד מהם, ג'יימס לינגן, מת מפצעיו.^[8]

כתוצאה מאירוע זה סבל לי מפציעות פנימיות נרחבות, נפצע בראשו ובפניו, ועקב כך אף נפגע דיבורו. הוא לקה בתסמינים שתאמו את מה שכיום קרוי הפרעת דחק פוסט-טראומטית. לאחר שלא עלה בידו להחלים בביתו, הוא הפליג אל הקריביים כדי להחלים מפציעותיו.

הנרי לי השלישי נפטר בדנגנס שבאי קמברלנד, ג'ורג'יה, ב-25 במרץ 1818, בדרכו חזרה לווירג'יניה. הוא טופל אז על ידי בתו של נתנאל גרין, לואיזה. לי נטמן בטקס צבאי מלא, שנוהל על ידי הכוח של צי ארצות הברית שהוצב בסנט מרי, ג'ורג'יה, בבית קברות קטן בדנגנס. ב-1913 הועברה גופתו אל הקריפטה המשפחתית בקפלה שבקמפוס אוניברסיטת וושינגטון ולי שבלקסינגטון, וירג'יניה.^[9]

משפחתו

ב-1782 נשא לי לאישה את דודניתו מדרגה ראשונה, מטילדה לודוול לי, שנודעה בכינוי "מטילדה האלוהית" (the Divine Matilda). היא הייתה בתם של פיליפ לודוול לי האב ואליזבת סטפטו. עד לפטירתה ב-1790 נולדו מנישואים אלו שלושה ילדים: ביניהם הנרי לי הרביעי (אנ'), היסטוריון וסופר ששימש בין השאר ככותב הנאומים של ג'ון קלהון ושל אנדרו ג'קסון בעת שזה האחרון התמודד לנשיאות וסייע גם לכתיבת נאום ההשבעה שלו.

ב-1793 נישא לי בשנית לאישה האמידה אן היל קרטר (אנ'), בת למשפחה בעלת השפעה בווירג'יניה. לשניים נולדו חמישה ילדים, ביניהם סידני סמית' לי (אנ') ששירת בצי הקונפדרציה במלחמת האזרחים האמריקאית, ורוברט אדוארד לי, ששירת כמפקד הארמיה של צפון וירג'יניה (אנ'), כמפקד האקדמיה הצבאית של ארצות הברית וכמפקד העליון של צבא הקונפדרציה.

בתרבות הפופולרית

לדבריו של התסריטאי רוברט רודאט, דמותו של קולונל הארי בורוול בסרט משנת 2000, הפטריוט, הושפעה מעלילותיו של לי.^[10]

במחזמר 1776 (אנ'), כינוי של לי מוזכר (באופן אנכרוניסטי) בשיר "בני לי מווירג'יניה הישנה" (The Lees of Old Virgini) שבוצע על ידי דמותו של דודנו ריצ'רד הנרי לי.

לקריאה נוספת

• Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 1623-1624

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הנרי לי השלישי בוויקישיתוף

• הנרי לי השלישי באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• הנרי לי השלישי, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• הנרי לי השלישי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הנרי לי השלישי באנציקלופדיה של וירג'יניה (באנגלית)
• הנרי לי השלישי באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• הנרי לי השלישי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

1. Cecere, Michael (September 19, 2019). "The Court Martial of Major Henry Lee". Journal of the American Revolution.
2. Discovery of medal that Congress granted to Lee Archived September 1, 2006, at the Wayback Machine
3. Boyd, Thomas A. (1931). Light-Horse Harry Lee. New York: C. Scribner's Sons, p. 138.
4. Gannett, Henry (1905). The Origin of Certain Place Names in the United States. U.S. Government Printing Office. p. 184.
5. Woodward, Colin. Henry Lee (1756–1818). (2020, December 07). In Encyclopedia Virginia.
6. "Papers of George Washington". Gwpapers.virginia.edu. Archived from the original on February 28, 2012.
7. Lee, Henry, and Robert E. Lee. Memoirs of the War in the Southern Department of the United States. Eyewitness accounts of the American Revolution. Philadelphia: Bradford and Inskeep, 1812. (3rd ed. published in 1869, with a memoir by his son Robert E. Lee.)
8. Ryan Cole, Light-Horse Harry's Tragic Fight for Freedom of the Press, American Heritage, Summer 2019, Volume 64, Issue 3.
9. William W. Winn. Private Fastness: Tales Of Wild, American Heritage, April 1972, Volume 23, Issue 3.
10. The Patriot Film: Fact or Fiction