Loading AI tools
יצירה קלאסית מאת מוצרט מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המלך הרועה (באיטלקית: Il re pastore; בגרמנית: Der König als Hirte) היא אופרה מאת וולפגנג אמדאוס מוצרט משנת 1775. הלברית האיטלקית נכתבה על ידי המשורר והליברטיסט פייטרו מטסטאזיו (Pietro Metastasio), ונערכה על ידי הכומר ג'מבטיסטה וארסקו (Giambattista Varesco). האופרה בשתי מערכות והועלתה בזלצבורג ב-23 באפריל.
 | |
| וולפגנג אמדאוס מוצרט | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מלחין | וולפגנג אמדאוס מוצרט |
| לבריתן |
פייטרו מטסטאזיו  |
| מבוסס על |
Il re pastore |
| סוגה | אופרה |
| שפה | איטלקית |
| מספר מערכות | 2 |
| תפקידים | |
| |
  | |
האופרה המלך הרועה הוזמנה על ידי הרוזן הארכיבישוף הירונימוס יוזף פון קולורדו מזלצבורג (1732–1812) (Hieronymus Joseph von Colloredo) לכבוד ביקורו הקרוב בעיר של הארכידוכס מקסימיליאן. מקסימיליאן היה בנם הצעיר של מריה תרזה ופרנץ הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה מלותרינגיה ולאחר מכן הפך לארכיבישוף של קלן ולבישוף של מינסטר.
מוצרט קיבל את ההזמנה בתחילת האביב של 1775 והאורח היוקרתי היה צפוי להגיע באפריל. מכיוון שלא היה הרבה זמן להלחין, היה צריך לקצר את הלברית של מטסטאזיו. בבכורה ניצח המלחין בעצמו. מעט נותר בכתובים על קורות היצירה לאחר מכן. היא הוצגה שוב בזלצבורג רק ב-1906 ולאחר מכן במינכן באותה השנה. האופרה הוצגה שוב בדסאו ב-1933, כאשר זיגפריד אנהייסר (Siegfried Anheisser) תרגם את הלברית לגרמנית.
הובלת הלחן של האופרה והתיזמור מייצגים התקדמות משמעותית בסגנון הלחנת האופרות של מוצרט. ברצ'יטטיבים ניתן כבר למצוא רצפי צ'מבלו, ומוצאים באופרה חלקי מבוא קצרים במקום האקורדים הרגילים. סולו הכינור, כמו גם החליל והאבוב ממלאים תפקיד משמעותי במספר מקרים, בליווי האריות. בנוסף להרכבן של תזמורות של אותה עת, השימוש בקרנות אנגליות היה חידוש. כמו כן יש גם הרבה יותר אלמנטים וירטואוזיים בשירת האריות מבאופרות קודמות של המלחין.
אליסה, למרות הרקע האצילי שלה, אוהבת את אמינטס, שחי את חייו כרועה פשוט. היא שמחה לבקר את אהובתה ולספר לו שאמה הסכימה שתינשא לו. אלכסנדר מוקדון הביס והרג בקרב את סטראטוס, עריץ צידון שבפיניקיה, שכבש בעבר את כס המלכות שלא כדין לאחר שהדיח את אלסאוס מהשלטון. המלך הבריח את בנו כשעוד היה ילד, כך שאמינטאס לא יודע דבר על מוצאו המלכותי. אלכסנדר מוקדון מחליט לבקר את הצעיר במסווה בחברת אגנורה. ההתנהגות והגישה האצילית של אמינטס משכנעת אותו שהוא באמת רואה מולו זרע מלכותי. כשהם חוזרים לארמון, אגנורה מעוכב על ידי רועת צאן שהיא לא אחרת מאשר טמיריס, בתו של סטראטוס ואהובתו של אגנורה. הגבר מייעץ לה לחשוף את זהותה לאלכסנדר מוקדון, אך הנערה מסרבת לעשות זאת, וכך עליהם להיפרד. אליסה משיגה בינתיים גם את הסכמת אביה לנישואיה עם אמינטס. היא מבשרת בשמחה את החדשות הטובות לאהובה כאשר אגנורה מפריע להם ומעביר את הזכות המלכותית לאמינטאס. הוא מגלה לו כי אמינטאס למעשה אבדלונימוס (אנ') (בפיניקית: עבד־אלנִם, עבד האלהים), השליט החוקי של צידון, וכי אלכסנדר מוקדון מבקש שאכן יעלה על כס המלוכה בצידון, לה הוא זכאי. הוא גם מגלה לאמינטאס שאביו הורה בזמנו שבנו יובא בסוד מוצאו רק כאשר איש ראוי יגלה לו אותו. האושר של אליסה איננו יודע גבול. היא מציעה לדחות את החתונה, שכן המשימה החשובה ביותר כעת של אהובהּ היא לארגן מחדש את מדינתו.
אגנורה חושף בפני אלכסנדר מוקדון את זהותו של טמיריס, מבקש ממנו סליחה ומבהיר את כוונותיו לגבי הנערה: הוא רוצה להתחתן איתה. אבל המלך מחליט בסופו של דבר שלמען השלום, ילדיהם של מלך צידון לשעבר ושל גוזל כסאו חייבים להינשא ביניהם. טמיריס מסרבת לעשות זאת, בוחרת בעונש במקום להתמסר ליריבו של אביה. לאחר מכן, אליסה מבקשת מהשליט לאפשר את נישואיה לאמינטאס, הרועה, שכן הוריה כבר נתנו את הסכמתם. אבדולונימוס מופיע שוב לבוש כרועה צאן. הוא מוותר על כס המלכות והכוח אם זה המחיר של להיות עם אהובתו. אלכסנדר הגדול מתרגש מכך, משנה את דעתו: אליסה צריכה להיות המלכה לצד אבדולונימוס, ואגנורה צריך להתחתן עם טמיריס. לאחר מכן הוא סולח לנערה, כי הילדים אינם אחראים לאשמת הוריהם.
|
מערכה 1
|
מערכה 2
|
לאופרה מספר רב, יחסית, של הקלטות (שמושמעת לעיתים נדירות), והן נמכרות בתקליטורים. שלושה מהם החשובים יותר:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
